אתם מכירים את ההרגשה זו?
ההרגשה של התקווה שמתנפצות לכם מול הפנים?
שכל הדברים שעברתם וחוויתם מתבררים לכם כשקר?
שאחרי כל כך הרבה זמן של דימיון ופיתוח עצמי שחשבתם ששינה אתכם
המציאות המרה הכתה בכם
וחזק?
טוב אז ככה אני מרגישה כרגע.
לא חשבתי שלראות את בק עם מישהי אחרת ישפיע עליי כל כך.
למען האמת לא חשבתי על האפשרות הזאת בכלל.
הייתי כל כך שקועה במצב שלנו כרגע ובמה שאני מרגישה אליו שלא תהיתי אם הוא מרגיש כמוני.
התרכזתי בעצמי שלא שמתי לב למה שקורה מסביבי.
ומה שקורה זה שהוא כנראה לא שם עליי.
אסור לי להראות לו את רגשות הקנאה שנמצאים בכל נים ונים בגופי.
אני צריכה להתפקס במשימה ולזכור למה באתי.
להודיע לו שהתוכנית חוזרת ובגדול.
פסעתי לעברו בביטחון מזוייף וטפחתי לו על הכתף.
הוא הסתובב לעברי מעט מבולבל אבל אז לקח אותי הצידה בכדי לברר מדוע באתי.
״פטריק קיבל את ההודעה. התוכנית ממשיכה כרגיל.״ אמרתי בטון קריר ככל האפשר. ניסיתי להסתיר את השבריריות שבקולי מהמראה הקודם.
גאד היא הייתה מהממת.
הרבה יותר ממני.
מה חשבתי לעצמי בכלל? שיקרה משהו?
אויש נו
אני סתם אוכלת קלישאות מפגרות.
״אז ניפגש בארבע וחצי מאחורי העץ הגדול.״ בק אמר לי בטון רגיל ולא הניח חשיבות למה שקרה לפני דקות אחדות. כאילו הוא לא דיבר עם ג׳וליה רוברטס.
כוסאמק אני צריכה להפסיק לחשוב על זה.
״איזה עץ גדול?״ שאלתי כלא מבינה.
״העץ שבו פגשת אותי לראשונה... את יודעת שריסקת אותי עם הקטילות?״ בק אמר ושפשף את עורפו, הוא אמר זאת עם חיוך קטן מרוח לו על הפנים, כאילו הוא שמח להיזכר באיך הכרנו אחד את השניייה.
למען האמת גם לי היה כיף להיזכר בזה.
אפילו שריסקתי אותו עם העקיצות שלי.
פאק זה היה כיף.
״כן.. אני זוכרת. היה כיף להוציא אותך קצת מהסרט שאתה חי בו.״ אמרתי עם חיוך קטן וגיחחתי, לא יכולתי לשלוט בזה.
אני לא שולטת בעצמי כמעט בכלל כשאני לידו.
בק הסתכל לי בעיניים, כאילו הוא רוצה להגיד לי משהו ולא מוצא את המילים,
או את האומץ.
לבסוף הוא אמר משהו, אבל לא מה שרציתי שהוא יגיד.
״טוב אז... אני צריך ללכת... נתראה בארבע וחצי.״ הוא אמר לי במהירות והלך משם.
משאיר אותי לבדי.
—————————————
השעה היתה ארבע וחצי וחיכיתי לבק שיגיע לעץ הגדול.
לבסוף ראיתי אותו מתקדם לעברי מרחוק.
הלימודים הסתיימו ממזמן כך שזאת לא היתה בעיה בשבילנו להיראות ביחד ואפילו קצת מחשידים.
הסתכלתי על איך שהוא התקדם.
איך פלג גופו העליון זז בהתאמה ואני מרגישה כל כך מוגנת ליד הגוף הזה.
רגליו השריריות הולכות צעד אחרי צעד ולשנייה הייתי בטוחה שהעולם מתקדם בהילוך איטי.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
