kill is the real DEAL

פרק 27: באק טו בלאק

קמתי מהשנצ המדהים שדפקתי.
אני לא יכולה להסביר לכם במילים כמה הייתי צריכה את זה.
כל ההכנות של הפריצה, התכנונים, ההסתרות, ההתלחשויות
כל הבלאגן התיש אותי כל כך. הרגשתי שאני עומדת להתפרק.

אך הודות לבק זה לא קרה.
הוא תמיד שם בשבילי. מחזיק לי את היד, מלטף כשהלחץ מתחיל לתקוף, מרגיע אותי עם קולו הנעים וגורם לי לשכוח את הצרות ולו לשנייה אחת.
אני לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהבת את בק. ורק הדברים הקטנים האלו מעודדים אותי לחשוב שעשיתי את הבחירה הנכונה.

התבוננתי שוב בתמונה המונחת ליד מיטתי. הילדה שבתמונה כל כך שונה ממי שאני היום, עד שלפעמים אני תוהה אם אנחנו אותו בן אדם. אולם היום אני לא צריכה לחשוב על מי שהייתי פעם וכמה השתנתי - כי אלו עובדות. כעת יש לי משימה להשלים,
משימה שהתכוננתי רבות כדי לממשה.

לבשתי טייץ שחור, המגפיים השחורות שלי, חולצת טי שחורה ואת החגורה שלי, מעין פאוץ רק הרבה יותר מגניב.
גרבתי כפפות שחורות על ידי ואספתי את שיערי לזנב סוס הדוק במיוחד. ליפפתי את שיערי בשתי גומיות על מנת שלא יחליק,
ויצאתי לדרכי.

פגשתי את בק בכניסה לחדר המנהל. הו מיי איך שהוא היה נראה.
החולצה השחורה שלו הבליטה כל שריר בגופו החסון. חזהו בלט ויכולתי להישבע שראיתי אותו מקפיץ את שריריו רק בשביל לעצבן אותי.
שיערו מבולגן על פניו כמו תמיד בצורה שאני כל כך אוהבת. עיניו בוהקות בחשיכה כאילו מתגרות בי וקוראות לי לבוא. שפתיו בשרניות ומעודדות אותי לנגוס בהן. התשוקה שחשתי באותו הרגע גרמה לי לאבד את הפוקוס, וכמובן שבק קלט זאת.

״איזה כיף שיש לי חברה שכל כך נהנית להזיל ריר על הגוף שלי.״ בק אמר לי בהתגרות והתקרב אליי עם חיוך משועשע מאוזן לאוזן.
ניערתי את ראשי ובלעתי רוק. הסומק טיפס אל לחיי ונראיתי כמו גמבה לשנייה, כי עגבנייה לא מספיקה לתאר את הצבע שתפסתי באותה שנייה.

״פוקוס בק! אנחנו צריכים להיכנס לחדר והזמן אוזל! אל תשחק משחקים עכשיו!״ אמרתי לו והתרחקתי במהירות מפניו.
״ובלי קשר, אני לא בהיתי בך.״ הוספתי כהערת אגב ונכנסתי לחדר.

אני ובק חיברנו את המצלמה לטלפון שלו וראינו את רגע
הכניסה לבונקר. הקוד הוא 1969
הקשנו אותו והתמונה נפתחה לפתע לתעלה סודית וחשוכה.
גרם מדרגות הוביל אותנו למקלטי בית הספר.

המקום נראה מצמרר. קירות בטון לא מלוטשים ועובש בכל מקום. ריח רקוב הציף את חלל המרתף ומרקים צצים מכל פינה.
בחדר ישנה רק מנורה אחת מהבהבת וכמה רהיטים ישנים ושבורים.

אני ובק החלפנו מבטים שמראים כי אנו חושבים את אותו הדבר.
הוא סימן לי עם האצבעות שנתפצל והצביע על הכיוון שאותו הוא הולך לחקור. הינהנתי כאות הסכמה וזזנו.