מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?
מראה: בטח שלא את ילדתי.
טוב נו, היה שווה לנסות.
אפשר להבין שאני לא ממש אוהבת את המראה שלי.. אבל ביננו, מי לא?
מאז מות משפחתי, הרגשתי כאילו עולמי חרב עליי. הילדה הטובה והתמימה שהייתי, נעלמה כלא היתה. כאילו בלעה אותה האדמה, ובמקרה שלי, באמת בלעה אותה האדמה. כי היא הלכה ונקברה יחד עם כל משפחתי.
הרייבן החדשה היא רייבן אחרת. רייבן שבונה חומות של ביטחון עצמי מזויף, רק כדי שלא יתקרבו לאני האמיתי שלה. כי כאשר החומות נופלות- היא פגיעה כמו תינוק ביום היוולדו.
אז כן, אני רייבן ואני חסרת ביטחון.
כן, אני שונאת את הגוף המזוין שלי, למרות שמיליון בנים ניסו להימרח עליו.
כן, אני שונאת את הפנים שלי, למרות שהמון בנות היו מתות לקבל אותו במקום למרוח כמויות של מייקאפ.
כן, אני שונאת את עצמי, למרות שתמיד יהיו כאלו שיגידו אחרת. אלו הם האנשים היחידים שאפילו שכוונותיהם לא טהורות במיוחד, הם גורמים לי לחשוב שאחרי הכל, אני כן נראית טוב.
אולם, אפילו עם כל השנאה העצמית הזאת, יש את הרגעים הקטנים שבהם אני חושבת שאני נראית טוב.
לדוגמה, אני חושבת שאני נראית טוב בשמלה האדומה והצמודה של אימי.
היא לבשה אותה ביום הולדתי ה-12, וסוף סוף אני מספיק גדולה בכדי ללבוש אותה.
לפינת הרצינות היומית, היא עושה לי תחת בן זונה.
הטלפון הנייד שלי החל לפתע לצלצל.
למה שמישהו יתקשר לנייד שלי? הוא בכלל לא פעיל. אני חושבת שאני האדם היחיד בעולם שמשתמש יותר בטלפון שפורפרת מאשר בטלפון הנייד. תקראו לי מוזרה, אבל זאת אני.
בדקתי את צג הטלפון בכדי לראות מי מתקשר והמספר לא היה שמור אצלי באנשים הקשר.
עניתי בכל זאת. 1:0 לסקרנות.
"הלו? מי זה?" שאלתי בנועם. למקרה שזה אדם לא רצוי. שלא יחשוב שאני משוגעת על ההתחלה.
"היי רייבן? זה בק." בהחלט אדם לא רצוי.
"איך לעזאזל מצאת את המספר שלי?!" או שהוא סטוקר או שהוא קריפ. במקרה שלו אני מהמרת על שניהם.
"יש לי את הדרכים שלי." הוא ענה בהתחכמות. אוף אני שונאת שהוא עושה את זה.
"טוב אז למה התקשרת? אני מניחה שלא כדי לדבר על הדרכים ההזויות שלך להשיג את המספר שלי." אמרתי.
"מצחיק. האמת שרציתי לשאול אותך אם את באה למסיבה היום בערב." הוא שאל אותי.
"כל הטרחה של להשיג את המספר שלי בשביל לשאול אותי שאלה פשוטה?" הבן אדם הזה לא נורמלי.
"טרחה? בסך הכל ביקשתי מהמנהל את המספר שלך בשביל עבודה בביולוגיה שצריך לעשות." הוא פלט את המידע במהירות כך שלא הייתי צריכה בכלל להתאמץ.
"איזה עבודה יש לנו בביולוגיה?"
"אין לנו עבודה בביולוגיה." הוא אמר. הוא כל כך אידיוט לפעמים.
אמרתי לפעמים? התכוונתי תמיד.
"אתה מטומטם." אמרתי לו. הוא צריך להיות מודע לכך.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
