את הפרק הזה אני מקדישה למישהי מדהימה. היא פירסמה את הסיפור שלי בעמוד שלה ואמרה עליו דברים כל כך יפים שזה פשוט נגע לי בלב.
בנוסף, בזכותה הגיעו המון קוראים חדשים לסיפור.
זה השם שלה:
@Knowread
אז פשוט תודה, וזה לא רק לה. תודה לכולכם, שאתם קוראים את הסיפור שלי ואומרים לי מה אתם חושבים, זה מחמם לי את הלב💕
קצת קיטש וחפירות, עכשיו נעבור לפרק.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בק החנה את רכבו ויצאנו מהרכב. כשקמתי מהמושב שמתי לב שהוא בוחן אותי. עיניו היו ממוקמות על גופי בשמלתה של אימי.
"רוצה פוסטר?" שאלתי בצחוק.
"כן!" הוא ענה כמו ילד קטן.
"וואו.. לא ציפיתי לתשובה כזאת.." עניתי בצחוק.
היתה שתיקה מביכה ואז שנינו התפרצנו בצחוק מתגלגל. זה מה שכיף איתו, שום דבר לא מביך ביננו.
דיברנו מעט והגענו למסיבה. היה אפשר לזהות זאת מקילומטרים וידעתי שהשכנים לא הולכים לישון בזמן הקרוב.
או שהם גם במסיבה.
אורות בצבעים שונים בקעו מחלונות הבית ומוזיקה רועשת במיוחד נשמעה. טראנסים, היפ הופ ורוק כבד הושמעו ברמקולים בגודל של פסנתר כנף.
זהו, אני עושה הלוויה לאוזניים שלי.
כמות האנשים היתה מספיקה למלא את הבית הלבן. הבנות לבשו בגדים פרובוקטיביים וחושפניים. חלקן באו עם חזייה ותחתונים, לפחות ככה זה נראה מהצד.
הבנים הגיעו יותר יומיומי. חולצות טי שירט וגופיות, רובם בלי חולצות כלל.
זיהיתי כמה מהאנשים שהגיעו, חלקם מהשכבה שלי, חלקם משכבה מתחת, וחלקם כנראה בכלל לא מבית הספר.
אכן מסיבה שווה.
בק ואני התקדמנו לכניסה. לא טרחו בכלל להביט בי. ראו שאני עם בק והכניסו אותנו ישר. אין ספק שזה נותן בונוסים להיות חברה שלו.
כמובן לא חברה חברה כן? חברה רגילה! ר-ג-י-ל-ה-!
הבית היה ענקי. הסלון היה ריק מרהיטים כדי לפנות מקום לרקוד.
בנות זנותיות רקדו כשמסביביהן בנים רבים שיכולים למלא אמבטיה מכל הריר שנוזל להם.
זוגות שיכורים מתמזמזים בצד ובמדרגות לקומה השנייה זוגות שרוצים לקחת את הערב לשלב הבא.
לאן ממשיכים מפה?
"את שותה?" בק שאל לפתע והפריע לי להתפעל מהמקום.
"לא תודה. הפעם האחרונה ששתיתי נגמרה בי קופצת מהגג לשיח ורדים ובית חולים בשתיים בלילה." סיפור אמיתי, כמובן שמגיל 16, לפני כל מה שקרה.
בק פרץ בצחוק מהסיפור שלי, זה אכן רגע שאני מעדיפה לשכוח.
"בכל מקרה אני הולך לקחת שוט, את מוזמנת להצטרף בהזדמנות." בק הציע לי.
אבל יש לי עניינים אחרים לעסוק בהם.
"אולי אחר כך." סירבתי להצעה בנימוס והתרכזתי במשימתי.
היום אני באתי למשימה אחת ומשימה אחת בלבד- למצוא את הוולפניקס ולסיים עם המשימה אחת ולתמיד.
מצאתי כמה סימני זיהוי שיעזרו לי לגלות מי זה הוולפניקס.
גוון העור שלו בהיר עד שחום קלות.
חולצת טי שחורה עם כפתור אחד.
מכנס שחור של אדידס.
עיניי הדבש המהפנטות.
מבנה גוף חזק- פלג עליון גדול.
ושעון זהב של רולקס דגם FT470.
YOU ARE READING
kill is the real DEAL
Action"רייבן. שמי הוא רייבן." אמרתי בקרירות. "רייבן.. מעולה. אז, יש הסכם?" הוא שאל לאישור והביא את ידו קדימה ללחיצה. ככה סוגרים עסקות בעולמינו. לחצתי את ידו במהירות והסתלקתי מהמקום לפני שהמשטרה תקלוט אותי. באיזור הזה ניידות מסיירות באופן קבוע. אני לא חושב...
