kill is the real DEAL

פרק 22: מי הזיז את העוגה שלי?

בק נשען על קיר הפרוזדור והביט בי בעיניי הדבש המהפנטות שלו.
לא יכולתי להתרכז ובהיתי בהן.
הן היו כל כך יפות.

"רייבן...?" בק לפתע קרא לי להוציא אותי מהבועה שחייתי בה.
קפצתי בבהלה וחזרתי למציאות.
הרגשתי כל כך מטומטמת.

"המ מה? אה! כן.. לגבי זה... אני.. טוב רציתי להגיד ש-"
"אני מאוד מקווה שהפיטפוטים שלכם קשורים לתוכנית שלכם, כן?" אמנדה צצה משום מקום והפריעה לי לשיחה עם בק.

רציתי להגיד לו את מה שאני מרגישה. רציתי לדבר ולהוציא את מה שיושב עליי.
עד שהיה לי את האומץ להגיד לו את ריגשותיי האמיתיים...

"כן. מצאנו תוכנית שעשויה לעבוד. נשמח לעזרה מצוות המעבדה." בק אמר ברישמיות ואמנדה הנהנה בחיוב.

אמנדה החלה להתקדם ובק אחריה. רק אז הבנתי שאנו בדרכנו אל המעבדות ושאני צריכה להצתוות אליהם.

סוכנים רבים חלפו על פנינו והעיפו מבט אל עבר בק. הם עדיין לא שכחו את ההשפלה שעבר בקרבות ההכנה ופניהם המופתעות מופנות כלפי בק.

למה מופתעות? כיוון שכולם היו בטוחים שהוא הולך לעוף על טיל מהאירגון.
איך אני יודעת את זה? ריכולים של הטבחיות בקפיטריה.

בזמן שהייתי כל כך ממוקדת בעצמי לא שמתי לב לאן אני הולכת, ואיבדתי את דרכי ואף את בק ואמנדה.

שיט שיט כוסאמק ערס!
אין אני אמצא אותם במקום הענק והמזדיין הזה?!
דפקתי את ידי על קיר הפרוזדור מרוב כעס.
אני לא בטוחה אם זה בגלל העובדה שהלכתי לאיבוד, או אולי בגלל המצב שנקלעתי אליו.

מצב שבו אני אוהבת בן אדם שאני צריכה להרוג.
כן, לא שכחתי את זה.

"מישהו לקח לך את פרוסת העוגה האחרונה בחדר אוכל?" קול גברי ומוכר נשמע בקרבת מקום.

הסתובבתי למשמע הקול וגיליתי את תומס, המאמן החתיך מהחדר כושר.
אני חייבת להודות ששמחתי לראות אותו. זה נתן לי תחושת הקלה שהציפה אותי בכל הגוף.

"לא, למה מישהו התכוון לעשות זאת?" אמרתי בגיחוך קטן והתקרבתי לעברו.
אולי הוא יצליח להסיח את דעתי מבק.

"לא, פשוט ככה אני הייתי מגיב אם מישהו היה לוקח לי את פרוסת העוגה האחרונה בחדר אוכל." הוא אמר בחיוך והבנתי שהוא דיבר על חבטת הכעס שלי בקיר.
התחלתי לצחוק והסברתי לו מה קרה.

"איבדתי את אמנדה ובק בדרכנו למעבדות, ואני לא יודעת איך מגיעים לשם." אמרתי.
לא רציתי לשתף אותו במה שבאמת קורה. אני לא אמורה לספר על כך לאף אחד. וזה כולל אותו.