פתחתי את עיניי לאחר כל המאמצים הרבים שניסיתי לפתוח אותן.
ראיתי את כל החברים שלי והאחים שלי ישנים אחד על השני, זה היה כל כך מתוק וגם מצחיק לראות את כולם עם בגדי מנתחים.
הם היו נראים כל כך שלווים, לא רציתי להעיר אותם. ניסיתי להירדם אחרי מאמצים כושלים לא הצלחתי אז החלטתי לחכות לבוקר ולהישאר עם עיניים פקוחות.
חיפשתי את הטלפון שלי, ואז נזכרתי שאני במרפאה בבית שלנו, ובטח הטלפון בחדרי.
ראיתי שתום ממש זז ופתאום הוא פקח את עיניו ורץ אליי והחל להגיד "קארין איך הדאגת אותי אל תעשי את זה שוב" עטפתי אותו בחיבוק שכל כך הייתי צריכה וכל כך כאב, הוא מלמל לי באוזן כמה שהוא אוהב אותי.
הרמתי את חלוק הניתוח שעליי וראיתי חתך ענקי מתחילת הבטן עד סופה, יצאה לי השתנקות גדולה, ולא הבנתי מה זה, הפנתי את מבטי השואל לתום "אה את בטח לא מבינה מה זה או ששכחת אז עברת ניתוח" אמר בעייפות.
"טוב תאומי תחזור לישון" אמרתי לו קוראת בשם החיבה שהבאתי לו בגיל ארבע.
"לילה טוב"מלמל ועצם את עיניו.
ניסיתי לקום מהמיטה למראה לראות איך אני נראית, הרמתי את גופי מהמיטה, באתי להניח את רגליי כדי ללכת, ולפתע הרגשתי כאב חד בבטן, פלטתי איה די חזק, ראיתי את אליאב מתקדם לכיווני, כנראה שהערתי אותו, אופס, "מה את עושה" לחש בקול, אחרי שמחץ אותי בחיבוקו
"אני מנסה לקום למראה" השבתי
"את מודעת לזה שאת אחרי ניתוח" שאל אוחז בשערו.
"למען האמת כן, תום הסביר לי" השבתי "אז למה את מנסה לקום" שאל לא מבין.
"אני רוצה לראות איך אני נראית" הסברתי לו.
"את כל כך בת ובן" אמר נאנח.
"מה הכוונה" שאלתי לא מבינה.
"אני מתכוון לזה שאת אוהבת כדורגל ולא דופקת חשבון איך את נראית בנוסף את אף פעם לא בוכה, ולפעמים יש לך יציאות שממש חשוב לך איך את נראית" הסביר את עצמו.
"ממש לא כדורגל זה גם בנים וגם בנות מה זאת האפליה הזאת" שאלתי לא מבינה, ובחרתי להתמקד בנושא הזה.
"עזבי את זה עכשיו תלכי לישון" אמר עייף
"אבל אני רוצה לדעת איך אני נראית" רטנתי חזרתי על עצמי.
"את יודעת מה" התחיל לומר, "מה" שאלתי מתעניינת, "אני אצלם אותך ואראה לך איך את נראית" המשיך.
"אתה רואה שאתה רוצה יש לך מוח" אמרתי מבלגנת את שיערותיו.
הוא צילם אותי והראה לי את התמונה, הייתי נראית בה כל כך רע, עיניים נפוחות שיער מבולגן, בגדים מגעילים, רגל אחת מכוסה כמעט כולה בתחבושת, הסטתי מעט את התחבושת וראיתי שברגל שלי ממש נפוחה ואדומה.
נאנחתי בתסכול, ומשכתי את שמיכתי מנסה לישון.
"כן אני ראיתי שהיא התעוררה" שמעתי קול מוכר מעליי, אך בחרתי להתעלם.
"קארין קארין קומי"
"נו" הקולות חזרו שוב.
פתחתי את עיניי וראיתי את כולם ערים.
"איך את מרגישה" שאל אותי אביתר, והתקדם לכיווני.
"האמת יותר טוב" התחלתי להגיד, "תודה שטיפלתם בי "הוספתי בחיוך וראיתי את החיוכים של כולם.
"איזה יום היום" שאלתי,לא מבדילה בין יום ללילה, "היום יום שלישי" השיב עלרום לאחר שהסתכל בטלפונו.
YOU ARE READING
My four brothers
Romanceקארין היא ילדה יפהפייה עם ארבעה אחים מגוננים מאוד, וגדולים. היא לא מודעת לכך שהיא כל כך יפה ואף חושבת שהיא מכוערת. בסביבתה של קארין יש הרבה בנים שרוצים אותה אבל היא? היא לא שמה לב עד שמגיע לפתע הבחור שמעיר אותה, עד שהיא מסתכלת עליו באופן שונה, על כל...
