(בתמונה למעלה סהר)
"מותר לי לא להיכנס לשיעור" המשיך הקול לצעוק, התחלתי לגרור את עצמי עם הכיסא לכיוון הקול המסתורי, מנסה להיגרר כמה שיותר בשקט, שאף אחד לא ירגיש,
"ככה, ביי אמא" צעק שוב ופתאום יש שקט כזה של כמה שניות, המשכתי להתקרב לכיוון הקול, מגלה נער בגילי, הוא נראה טוב, אבל אני עם כידר ואסור לי לפזול לבנים אחרים, אבל מותר להסתכל קצת, הגוון של עורו שחום כזה, הוא נראה כמו מישהו שחולה על הים, השיער שלו שחור חום, ולגבי העיניים שלו אני לא בטוחה, כי אני לא קרובה אליו כל כך,
נקודת מבט תום (בזמן שקארין יצאה מהשיעור)
"אני גאה בכם שלא התערבתם עכשיו, והקשבתם למה שתיכננו בבוקר" התחיל שגיא לדבר,
בבוקר שגיא שלח לי הודעה וכנראה שלח לכולם את ההודעה הזו, שהיה רשום בה שהיום הוא יוציא את קארין מהכיתה בלי סיבה מוצדקת וביקש מאיתנו לא לדבר בגלל שהוא רוצה לדבר איתנו על משהו שקשור אליה, אז זו הסיבה שבקושי התערבתי, כי אם הוא לא היה אומר כלום וסתם מעיף אותה אז תאמינו לי שזה לא היה מסתיים טוב,
"אני רציתי להתייעץ איתכם, בעוד חודשיים יש טיול שנתי, עכשיו השאלה שלי אם אתם חושבים שקארין תבוא" שאל, את האמת שאני לא בטוח, אבל אני מקווה שכן, אני מקווה שעוד חודשיים היא תהיה בסדר והכל יהיה טוב, אני ממש מקווה שזה יהיה מאחוריה, אם כמה שזה קשה ולא שפוט בכלל, אנחנו נדאג להרים לה את המצב רוח
"אני חושב שכן" סיכמתי את כל המחשבות שעברו בראשי, ועצרתי את כל הדיבורים שהיו בכיתה
"אוקיי, אז אם ככה בואו נחזור ללמוד" החליט שגיא מבקש מאיתנו לפתוח את ספרי הלימוד
חזרה לנקודת מבט של קארין
אולי אני אלך אליו?, לדבר איתו קצת, לנסות קצת להרגיע אותו, ולהסביר לו שאסור לכעוס על אמא, כי רק כשאתה מאבד אותה אתה מבין כמה חבל שלא כיבדת אותה יותר, אני בכלל לא הכרתי אותה, אבל זה לא הנושא עכשיו...
באתי להתקרב אליו עד שמישהי עם מלא מלא איפור על הפרצוף, שאפשר רק לראוצ את שכבות המייקאפ מרחוק, היא רצה אליו צועקת בהתרגשות את שמו סהר ומתיישבת על ברכיו מתחילה לנשק אותו בהגזמה, אני חושבת שזה הזמן שלי לחפש מקום אחר,
טוב כנראה שיש לטוי תאומה, כי מי שמנשקת אותו ממש מזכירה את טוי בהתנהגות הזו, החלטתי לחזור חזרה לכיתה, מחכה ליד דלת הכיתה שפתאום נפתחה, וממנה יצא אדם "בואי, שגיא אמר לי לקרוא לך חזרה לכיתה" אמר, החלטתי להיכנס לכיתה ופשוט להמשיך לשנוא את שגיא,
"נרגעת" שאל שגיא עם חיוך על הפרצוף, משום מה החיוך הזה נראה אמיתי, "כן" החזרתי לו חיוך הכי ציני שקיים.
"אל תחשבי שהקללה תעבור לך בשקט" הוסיף מיד כשהגעתי למקומי, גילגלתי עיניים, מניחה את ראשי על השולחן, אבל מניחה אותו ככה שאני אוכל לראות את הלוח לעשות "כאילו" אני מתעניינת בשיעור.
שגיא המשיך כנראה לכתוב על הלוח שהיה עמוס כבר בטקסט ארוך שנראלי שצריך להעתיק את כולו, כי זה יכול להסביר למה כולם כותבים, אין לי כוח, אז אני לא אכתוב,
"פסס קארין" לחש לאוזני, "מה" החזרתי בשאלה, לא הכי לחשתי, זה קצת עצבן את שגיא, יכול מאוד להיות שבגלל זה הוא צעק, "אני חושב שאולי אנשים שכחו מה זה בית ספר, בבית ספר בזמן השיעור שותקים, מי שיתפס מדבר בשיעור יקבל עונש" בסוף צעקתו הוא דפק על השולחן בחוזקה, כולם נבהלו מהדפיקה,
הרמתי את ידי על מנת לתקן אותו, שגיא בחר בי, כדי לשמוע מה אני רוצה להגיד, "פעם הבנה שאתה דופק על השולחן, תדפוק עם הזרת שתהיה למטה יותר, ככה זה יצא יותר חזק" נתתי לו את עצתי, כשאמרתי את זה זה נראה כל כך רציני, אבל תכלס בתוך תוכי, אני מתה לצחוק,
"אוקיי תודה על הטיפ החשוב הזה לא יודע מה הייתי עושה בלעדיו" התלוצץ רציני , החנקתי את צחוקי ויצאה לי נחירה כזו, תוך שנייה כל הכיתה היו על הריצפה מהצחוק.
הגיע סוף היום, כולם חוץ ממני ותום הלכו הביתה, כי הכיתה שלנו השתחררה, ואנחנו מחכים כמו מסכנים לשאר האחים שיסיימו את הבית ספר, וזה הולך להיות עוד ארבע שעות בערך, חבל שאין לשנינו רישיון.
הוצאתי את הטלפון מהתיק, והתכוונתי להתקשר לאבא, לשאול אותו הוא כבר נחת, כי זו טיסה של עשרים ומשהו שעות, בקיצור לא כיף.
תום עצר אותי מלהתקשר בעזרת ידו שכיסתה את המסך של הטלפון, "כן כפרה" שאלתי בצחוק מה פשר הכיסוי, "יש לך חמש שניות להוריד את היד אחרת אני אנשך אותה" הזהרתי מתאפקת לא לצחוק,
מה תום רוצה להגיד לקארין?
המשך בפרק הבא❤
ורציתי להגיד תודה שאנחנו כבר במקום הראשון של הסיפורים ברומנטיקה כבר משהו כמו שבועיים אני באמת אוהבת אתכם,
אז תודה❤❤
YOU ARE READING
My four brothers
Romanceקארין היא ילדה יפהפייה עם ארבעה אחים מגוננים מאוד, וגדולים. היא לא מודעת לכך שהיא כל כך יפה ואף חושבת שהיא מכוערת. בסביבתה של קארין יש הרבה בנים שרוצים אותה אבל היא? היא לא שמה לב עד שמגיע לפתע הבחור שמעיר אותה, עד שהיא מסתכלת עליו באופן שונה, על כל...
