פינקתי אתכם/ן בעוד פרק כי ישלי מצב רוח ממש טובבבב
יאללה תהנו
אוהבת❤
לפי מה המדריכה הסבירה נשארו לנו היום לעבור עוד שלושה נחלים, אחד קטן יש בו מעט מים, השני גבוהה יותר ובו יש אבנים קטנות קטנותתת, ובכלל השלישי גבוהה, לפי דבריה של המדריכה, בנחל השלישי המים יגיעו עד קו החזה טיפה מעליו למי שמטר שמונים פלוס,
הבעיה שכולן בקבוצה של הבנות ממש גבוהות,
רק אני מטר שישים אז מן הסתם שלי יהיה יותר קשה לעבור את הנחל השלישי.
"חמודות" קטעה המדריכה את ההליכה, היא קראת לנו חמודות אני חייבת להגיד משהו, "אמא שלך חמודה" צעקתי בזלזול, היא התעלמה, היא פאקינג התעלמה ממני איכס,
היא המשיכה " עכשיו שלושה הנחלים הם ביחד" החלה לפרט על המסלול שיהיה עכשיו, בזמן שהיא ענתה לשאלה של איזו זונה, פתחתי את התא האחרון בתיקי מוציאה את טלפוני כדי לדעת מה השעה עכשיו כי נורא חשוך, עכשיו רבע לשבע בערך, אני על עשרה אחוזים דאמטטטטט.
החזרתי את טלפוני לתיק מתפללת לנס הסוללה בטלפון תספיק להיום לפחות עד שנגיע לאוהלים.
התרכזתי בדבריה של המדריכה, היא הסבירה שהנחלים מחוברים, בהתחלה מים לא עמוקים לאט לאט מפלס המים עולה ועולה ותוספות אבנים, אמא'לה
בזמן הליכה לנחלים הסתכלתי על העננים וחשבתי על החיים, בחיים לא חשבתי ששירן תשלח מישהו לנסות לאנוס אותי באמת אני עדיין בהלם, אבל יאללה צריך לשחרר את זה, זב קרה היה, ועכשיו אני פה, פשוט בואו נחייה את הרגע
בזמן שהסתכלתי על העננים ראיתי גוון יותר כהה בעננים לא ייחסתי לזה חשיבות, כולה יהיה קצת מעונן,
אחרי חצי שעה שהמדריכה חפרה וחפרה, המשכנו ללכת, נכנסתי למין מישור עם מעט מים, באמת שהמים מגיעים עד לסוף הרגל הכי בקטנה, כולן ממש מתקדמות מהר, רק אני הולכת לבד האמת שאני ממש מאחור אבל אני רואה אותן אבל הן לא רואות אותי, אבל זה בסדר כבר התרגלתי...,
מכירים את זה שבסיפורים או בסרטים פתאום באמצע החיים ככה שתי בנות נהייות חברות, תרשו לי לתקן את הסטיגמה הזו, זה ממש לא ככה, לפחות לא בשכבה שלי, עזבו בכיתה שלי זה כל הבנות משלוש שכבות פאקינג שלוש שכבות, ואף אחת לא שמה עליי בשיט, כאילו מה אין אפילו ילדה אחת טיפה נחמדה?
המים בנהר לאט לאט עולים, טוב זה לפי ההסבר שלה זה די הגיוני...
אני כבר חצי שעה הולכת בנחל הזה ממש משעמם לי, הפער במרחק ביני לבינן נהייה ממש גדול כאילו הן במים הרבה יותר עמוקעם מהמים שאני נמצאת בקושי אני רואה להן את הראש כי הכל מים, לי המים כרגע מגיעים טיפה מעל החזה, זה ממש מלחיץ אותי, שמתי לב שלהן אין דרך חזרה לאחור רק לי יש, להן אין דרך חזרה כי כבר הן עמוק עמוק במים, יש גם מלא סלעים בדרך, כל מיני גדלים של סלעים, ישנם סלעים קטנים, ישנם סלעים גדולים, יש גם מלא אבני חצץ.
בלי שום הקדמה הגיע רעם חזק כל כך שהייתי בטוחה שאני אהיה חירשת אחרי העוצמה המרובה, שנייה לאחר הרעם בא מבול של גשם מלא מלא מלא גשם, המים בנחל התחילו לסחוף את כולם או במקרה שלנו את כולן, הסתכלתי במהירות לצדדים, מחפשת אדמה ולא נחל, כדאי שאוכל איכשהו ללכת ולא להיסחף עם הזרם החזק של המים, המזל שלי שהמים מגיעים לי רק עד החזה,
אבנים במים התחילו לסחוף אותי קדימה ולפגוע בי בעוצמה חזקה, כל הגוף שלי נראה לי עם סימנים של אבנים ודם, ובמיוחד רגל ימין שלי קיבלה מכות מאוד חזקות, ראיתי שיש שביל צר מאוד של אדמה, אני מנסה לשחות לכיוונו אבל האבנים ממש מפריעות, בינתיים בלעתי מלא מלא מלא מלא מלא מים
אבל לא נורא אסור לוותר!,
דפקתי את השחייה של החיים לכיוונה של האדמה נגד הזרם של המים הסוחפים אותי, אחרי שחייה מרובה מאוד הגעתי אל האדמה הרמתי את ידיי כדאי שיוכלו לאחוז איכשהו בבוץ החלקלק כל כך,
סובבתי את ראשי במהירות רואה אבן קטנה יחסית, במחשבה של שנייה המשכתי לאחוז ביד אחת בבוץ המחליק והתכופפתי לאבן, לקחתי אותה נועצת באדמת הבוץ הזו, אני מנסה להרים את גופי בעזרת הידיים, לאחר ניסיונות ממושכים, ללא הפסקה, אפילו לו הפסקה לשנייה,
כי תכלס אם אני אעשה הפסקה ואעזוב את הידיים אני יכולה להגיד ביי ביי לחיים שלי,
שלחתי את רגל שמאל, שהיא לא כל כך נפצעה, לעומת רגל ימין שממש כואבת לי, שלחתי אותה קרוב לאבן, והתחלתי למשוך את גופי לכיוון האבן שנאחזתי בה,
אחרי שהתיישבתי למעלה עם חצי גוף, הסתובבתי כך שהבטן שלי לכיוון השמיים, משכתי את רגל ימין עם היד שלי מרוב שכאבה, כשהצלחתי למשוך אותה התיישבתי טיפה יותר אחורה, ככה שעכשיו אני מוגנת לגמרי מהשיטפון, בשנייה שיצאתי התחלתי להשתעל בהגזמה, הוצאתי במהירות את המשאף מתוך התיק שהיה ספוג בבות ובמים ובמה לא, שאפתי את החומר המרגיע מתוך המשאף, נותנת לעצמי להירגע שנייה,
הסתכלתי על כל מה שקורה למטה, על כל הבנות שנסחפות ים זרם המים החזק,
ללכת לעזור להן?, אבל הן לא התייחסו אליי בכלל,
"איה הצילו זה כל כך כואב" שמעתי צעקות חזקות מהבנות, החלטתי ללכת לעזור כמה שאני יכולה בכל מקרה זה חיים של אנשים, וואלה אנשים יכולים להשתנות לא?,
אבל וואלה אם אני אלך אליהן אני מסתכנת, אני יכולה גם למות, עד שהצלחתי לעלות לפה...
טוב אני אלך לעזור להן, כל המחשבות האלה באות בכמה שניות
התרוממתי מצורת הישיבה שישבתי בה, לקחתי את תיקי שצה אותו על גבי, רצתי באדמה הזו במורד של האדמה, רצתי עד כמה שאפשר, בואו נגיד שיותר צלעתי מאשר רצתי, אבל זה גם משהו
ראיתי את לירון צועקת לעזרה, האמת שבחיים לא דיברתי איתה, ממה שאני יודעת היא אחושרמטה פאקצה, שלחתי לה את ידי רק אחרי שלופפתי את ידי השנייה בעץ סוג של מחבקת אותו.
"איכס אני לא נוגעת ביד המסריחה שלך" צעקה בקול פרחי, סבבה אחותי, אז ככה? תישארי למות, "מוות נעים" מלמלתי בשקט.
אם הגעתם עד לפה לא לשכוח להצביע ולהגיבבבב
YOU ARE READING
My four brothers
Romantikקארין היא ילדה יפהפייה עם ארבעה אחים מגוננים מאוד, וגדולים. היא לא מודעת לכך שהיא כל כך יפה ואף חושבת שהיא מכוערת. בסביבתה של קארין יש הרבה בנים שרוצים אותה אבל היא? היא לא שמה לב עד שמגיע לפתע הבחור שמעיר אותה, עד שהיא מסתכלת עליו באופן שונה, על כל...
