אני לא בטוחה אם השיר עובד, אבל הוא ממש מוסיף.
התיישבתי ליד באוטובוס הענקי שיש בו שתי שכבות,
"אני יכול לשבת פה" שאל תום
"בטח תאומי מה אתה שואל" השבתי לשאלתו, וטפחתי בידי על המקום שלצידי.
"מה אתה מספר" התחלתי לפתח שיחה, הרבה זמן שלא דיברנו פתוח.
"מה לספר" שאל
"נו יש מישהי חדשה באופק, או שאתה ממשיך לזיין בנות" שאלתי, נזכרת בכל יום עם רעשי הגניחות של כל האחים שלי והזונות שלהם.
"לא אין לי מישהי מעבר לזיון" אמר מאוכזב מעט.
"לא נורא יש לך אותי" אמרתי צובטת את לחיו "ואני אמור להתנחם בזה" שאל בציניות מבלגן את שיערי
"תעיר אותי כשנגיע טוב" שאלתי לא מחכה לתשובה, נשענתי על חזהו, זה כמו כרית באלוהים.
"קאריך קומי" שמעתי את תום מעיר אותי,פתחתי את עיניי ממש קצת וראיתי שהוא מסתכל לי על הפנים, אז החלטתי לעשות לו קטע, פתחתי את עיניי בבום והתחלתי לצחוק כמו משוגעת, המשכתי לצחוק ולהתנשם בכבדות, התחלתי להיחנק, למה זה קורה לי בכל פעם שאני צוחקת?
"תעצרו את האוטובוס" צווח אלירן מתקדם אליי,
"איפה החובש" צרח לחוץ אליאב על המורה, מסתבר שהחובש באוטובוס השני, "איפה התיק עזרה ראשונה" שאל במהירות יובל, כולם היו עסוקים לצרוח על כולם ששכחו ממני, התחלתי לנשום ממש בכבדות,
לפתע הרגשתי שפתיים לא מוכרות על שפתי מנשימות אותי, נתתי להן להנשים אותי, התחלתי לחזור לנשום בקצב סדיר, וראיתי את כידר מעליי, אז שלו השפתיים הממכרות האלה "תודה" לחשתי לאוזנו.
"טוב תלמידים הגענו אני מבקשת לרדת בצורה מסודרת" אמרה חגית, וישר כולם ירדו כמו בהמות.
"אתם מקימים את האוהל" שאלתי את חברי ואחי והם הנהנו "אז לעזור לכם" שאלתי מנימוס, זה לא שהתכוונתי לקום פיזית לעזור להם
"את יודעת מה כן" התחיל אביתר לומר, ואני שכבתי על התיק שלי, הרמתי את אצבעתי ואמרתי "אני אעזור מהלב" שמעתי קולות צחקוק שאומרים קטלה אותך,אכן קטלתי אותו.
"היום אתם תישנו בשעה אחד עשרה, בשעה אחד עשרה יהיה כיבוי אורות" אמרה חגית, וחייכה חיוך של שטן, בעצם חיוך שלה כי היא שטן.
"תגידי איך תכבי את האורות, אנחנו באמצע שום מקום" החזרתי לה, הסתובבתי על מנת לסרוק את השמיים עם הכוכבים.
"אני סומכת על כולכם שתלכו לישון" אמרה עם אצבע מזהירה, כל השכבות השמיעו קולות הסכמה, בתחת שלי פחחח נראה לה שמישהו ישים עליה.
התיישבתי על השק שינה שבתוך האוהל, לקחתי את טלפוני, ונכנסתי לגלריה מחפשת תמונה שלי ושל שירן, דפדפתי עד שמצאתי תמונות שלנו,
אני מתגעגעת אליה למרות הכל..., הלוואי שהיא הייתה פה, אני גם ממש לא מבינה מה קרה, מה התרחש,
מה עשיתי בכלל, אולי היא השאירה סימנים?
קמתי מהשק שינה כדי לצאת החוצה ולנשום טיפה של אוויר.
הסתובבתי שעה בערך ופשוט הלכתי ובכיתי פורקת את הכל, גם לי מותר להישבר לפעמים זה בסדר לפעמים לבכות,
אבל רק פעם במיליון שנה, כי כשאתה בוכה אז, בכי הוא הנשק הכי חזק של האויבים שלך.
התיישבתי על צוק אחד, מסתכלת על השמיים וחושבת על שירן.
לאחר בהייה קצרה הרמתי את שרוול שתי ידי, הסתכלתי על שני החתכים האדומים והעמוקים שייצרתי לי נאנחתי,
פלאשבק מהלילה
מה זה איך אני פה לא הייתי במועדון?, בפתאומיות נוראית הזכרונות מאתמול התחילו להציף אותי, החזקתי את ראשי מהכאב,
אחרי שבכיתי כל כך הרבה, קמתי ממיטתי לשירותים, לשטוף פנים, הגעתי לשירותים מסתכלת על המראה, כוסעמק, איך העיניים שלי אודמות ונפוחות כל כך?, כי אולי בכיתי עד עכשיו!,
שטפתי את פני, לקחתי את סכין הגילוח במטרה להכאיב לי קצת, נעצתי אותו ביד שלי וחרטתי על ידי שני פסים.
בחזרה למציאות
כיסיתי בחזרה את ידי, אני אצטרך ללכת בזמן הקרוב עם שרוולים ארוכים שאף אחד לא ישים לב, במזל היום טיפה יותר קר.
"על מה את חושבת?" שאל לפתע תום מתיישב לידי משום מקום, "האמת על שירן כי היא כל כך חסרה לי" פרקתי בפניו.
"אחרי מה שהיא רצתה שיקרה לך" שאל די בהלם,
הנהנתי אליו והסברתי "אתה יודע שאני כל היום מוקפת בבנים, רוב הבית ספר שלנו הוא בנים,
היא הייתה החברה הבת היחידה שהייתה לי",
"יש לי רעיון" אמר עם חיוך, הסתכלתי עליו מסוקרנת
"אם תרצי לדבר עם בת אני אשים פאה ואז נדבר" הסביר עם חיוך משועשע, "חחחחח מצחיק" הגבתי בציניות, ותפסתי את בטני מצחוק.
"את יודעת מה" שאל תום אחרי השתיקה שהייתה בינינו, הפרצוף שלו די רציני, וזה מלחיץ אחושרמוטה.
"לפעמים צריך לשכוח מהעבר ולהתרכז בעתיד"
"וואלה אתה צודק" הסכמתי עם המשפט החכם שיצא ממנו.
"בואי נלך לאוהל" אמר ופיהק מעייפות.
הנהנתי, והתקדמנו לכיוון האוהל.
הלכתי להחליף לפיג'מה, שהיא עם שרוולים ארוכים ומכנס קצר, כי די חם, והשרוולים הארוכים הם כדי שלא יראו לי את החתכים.
צחצחתי שיניים והיד שלי החלה לכאוב התעלמתי מזה ממלמלת עם מלא משחה בפה "בקטנה".
"לילה טוב" צעקתי לאלירן אביתר כידר שובל ואליאב, אחרי שהם חזרו מסיבה שכרגיל לא הסכימו לי ללכת אליה.
"לילה טוב תאומי" מלמלתי מנשקת לו את האף.
עצמתי את עיניי ונפלתי לשינה ארוכה.
YOU ARE READING
My four brothers
Romanceקארין היא ילדה יפהפייה עם ארבעה אחים מגוננים מאוד, וגדולים. היא לא מודעת לכך שהיא כל כך יפה ואף חושבת שהיא מכוערת. בסביבתה של קארין יש הרבה בנים שרוצים אותה אבל היא? היא לא שמה לב עד שמגיע לפתע הבחור שמעיר אותה, עד שהיא מסתכלת עליו באופן שונה, על כל...
