My four brothers

פרק 53

"האמת שאני רציתי להגיד לך משהו" כידר התחיל להגיד, בזמן שאני לקחתי ביס מההמבורגר, "לך על זה" אמרתי מנסה לבלוע את הביס שלקחתי.

"אוקיי אז ככה, זה באמת לא קשור אלייך, אני הבנתי פשוט שזה מה שאני מרגיש, למרות שכל החיים שלי אני ניסיתי להדחיק את זה" הוא התחיל את השיחה, בראש שלי התחילו לרוץ כל מיני מחשבות, "אני הייתי עם הרבה בנות במהלך החיים שלי, ועשיתי איתן לא מעט דברים אוקיי?" הוסיף שואל, הנהנתי נבוכה מהשאלה, אני והוא לא עשינו כלום חוץ מנשיקות, "את באמת חשובה לי מאוד בסדר?" שאל מחייך, "גם אתה חשוב לי מאוד" השבתי, "בגלל זאת מאוד חשובה לי אני אומר לך את זה עכשיו ולא מושך עוד זמן, אני נמשך לבנים, לקח לי הרבה זמן עד שאני הצלחתי להשלים עם זה" אמר עם מבט נבוך בעיניים, בצבצו לי דמעות בעיניים אבל חייכתי, "אני גאה בך" הוצאתי בקול הכי תומך שאני יכולה להוציא עכשיו, "את באמת נסיכה, ואני רוצה שאנחנו נישאר חברים ממש טובים" הוסיף, "אני אעזור לך למצוא מישהו, ואני הכי מפרגנת לך שיש" עניתי מנסה לא לתת לדמעה שרוצה לצאת לי, כי בכל מקרה החבר הראשון שלי נפרד ממני עכשיו וזה עדיין קשה, אבל אני באמת שמחה בשבילו,

"תודה את מהממת" חייך, "אני חושבת שאני אלך עכשיו הביתה קצת בכל מקרה זאת הפרידה הראשונה שלי, אתה מבין?" שאלתי אותו, "ברור, אני באמת באמת אוהב אותך מאוד, פשוט אני הומו" אמר מחייך, הוצאתי מהתיק כסף בשביל לשלם על הארוחה, הוא עצר אותי "אין שום סיכוי" נאנחתי, נתתי לו חיבוק ענקי "אני גאה בך מאוד, ואני תמיד כאן ברור?" הוא הנהן נותן לי נשיקה בלחי, "ביי" אמרתי ולקחתי את ההמבורגר איתי לדרך

לקחתי מונית לבית, ואכלתי את ההמבורגר נותנת לדמעות לצאת, "את בסדר ילדה" הנהג מונית שאל אותי, "כן" אמרתי בפה מלא עם ההמבורגר והדמעות, הגענו הביתה, שילמתי לו, יצאתי מהמונית וזרקתי את העטיפה של ההמבורגר עם קצת שאריות לתוך הפח שקרוב אליי הביתה, פתחתי את התיק בשביל להוציא את המפתח ולפתוח את השער של הגינה בבית, בזמן שאני מחפשת את המפתח אני נזכרת שבכלל לא לקחתי מפתח, כי הייתי בטוחה שאני וכידר נסיים מאוחר וחשבתי שעד שהייתי מגיעה לבית כולם כבר היו בבית, אבל לא.

אני פאקינג נעולה מחוץ לבית

כמה נאחס, אוף, אני חושבת שאני דרמטית מדיי.

הוצאתי את הטלפון מהתיק, נכנסת לאנשי קשר, עכשיו אני נמצאת בדילמה למי להתקשר כי הם בישיבה הזו ואני מתלבטת כי אני לא יודעת מי לא שתה וייראה בטוח את השיחה, כי אני בטוחה שהם "בראש טוב" שזה אומר שהם שותים ורגועים וגם לא דואגים לי יותר מדיי עכשיו כי הם חושבים שאני עכשיו עם כידר, טוב החלטתי להתקשר לאביתר, הוא תמיד דואג הרבה יותר מדיי.

חיפשתי את האיש קשר שלו ומצאתי, אני קוראת לו בטלפון אביתר הפלסתר עם לב, זאת בדיחה שלנו, וזה גם חרוז ממש טוב, וכן אני יודעת שפלסטר זה עם ט ולא עם ת אבל בדיחה זאת בדיחה והסברתי את זה לו והוא כהרגלו צחק ואמר שאני מטומטמת.

חייגתי אליו, הוא ענה ובאתי להגיד לו אבל הוא ישר דיבר

אביתר הפלסתר: קארין תגידי זאת את ששלחת את ההודעה ללינוי לפני איזה שבוע?

מה שקארין עשתה לאביתר עם לינוי- (זה היה בפרק 38)

לינןי בדיוק שלחה לו הודעה:

לינוי: אז היום בשמונה?
מה אני אענה לה?, מה אני אענה לה?,
אני: לא.

נראלי שעשיתי לאביתר קצת בלאגן, אני מכירה את הלינוי הזו ותאמינו לי שהיא שרמוטה רצח, פותחת רגליים לכל אחד, וסליחה באמת שאני דואגת שלאח שלי לא יהיה איידיס,

מחקתי את כל השיחה האחרונה מן הסתם, והחזרתי את הטלפון לאן שהוא היה מונח.

אני: כן

עניתי מודה

אביתר הפלסתר: למה עשית את זה?, אני כועס עלייך

אני: כי כולם יודעים שהיא אחת שפותחת רגליים לכל מי שבא, ואני רוצה שאתה תהיה עם מישהי רצינית יותר

אביתר הפלסתר: את לא מכירה אותה באמת, אני לא מאמין עלייך שאת באה ושופטת בן אדם בלי בכלל להכיר אותו, זה מאוד לא מתאים לך, ואני מאוכזב ממך, ואני לא רוצה לדבר איתך עכשיו

הוא ניתק את השיחה, ועכשיו התווספו לי דמעות, לא מספיק שהחבר שלי נפרד ממני עכשיו, גם אח שלי כועס עליי, ומאוכזב ממני, בחיים הוא לא אמר לי שהוא מאוכזב ממני, אני באמת חרא.

אני פשוט ילדה קטנה ומגעילה, למה יש אנשים שאוהבים אותי בכלל?, למי כבר יש כוח אליי?, נמאס לי כבר מהחיים באמת, נמאס לי כל הפאקינג זמן להיפצע וכל השיט הזה ולהבהיל את הסביבה שלי שאלוהים יודע איך אוהבת אותי, לא מבינה איך יש אנשים שאוהבים אותי, אני באמת דוחה, אני חרא פשוט, אין לי מה להוסיף.