פרק 42

914 53 22
                                    


הדלת נפתחה וכידר נכנס כשהוא מתקרב אליי מחייך חיוך לא הכי אמיתי שקיים אני חושבת, "איך את" שאל כשהגיע לשולחן שלי ושל תום, "הרבה יותר טוב" עניתי בחיוך, "שמח לשמוע" ענה והלך לשולחנו, מה עם נשיקת בוקר טוב או איזה חיבוק כי תום לידי או משהו?, היחס שלו לא היחס הרגיל שלו, זה קשה לי כי חושבת שתכלס אוהבת אותו.

תום הסתכל עליו ועליי במבט מוזר, הרגשתי שהוא שואל אותי מה קרה, ועשיתי לו בתנועות הידיים שאני לא יודעת מה קרה.

הכיתה התמלאה בכל הילדים שאני מכירה, וכמובן שכולם שאלו אין אני וחיבקו אותי, לא כמו בבית ספר הקודם שכל הבנות התעלמו ממני.

אני רק שואלת את עצמי איפה ליאב, נו ליאב הילד שאמרו שהוא גיי, אני בטוחה שאני והוא נסתדר מעולה, תמיד רציתי שיהיה לי חבר טוב שהוא הומו, הם מדהימים.

שגיא נכנס לכיתה כמה דקות אחרי הצלצול, כולם הסתובבו בין השולחנות ועדיין ןא התיישבו במקומם, הם פשוע עדיין לא קלטו את שגיא, הוא התקרב לכיוונו, "איך את" שאל כשהוא הגיע לשולחן שלי ושל תום, 'הרבה יותר טוב" עניתי מחייכת, אולי הוא לא כזה חרא בלבן כמו שחשבתי, "כיף לשמוע" ענה ונתן לי ליטוף קטן בשיער, חוזר למקום המורה ומשתיק את כולם גורם להם ללכת או לרוץ למקומות.

"היום אנחנו נלמד שיעור אחד של אנגלית ואז יהיו לנו שעתיים שלוש של הדרכה" הסביר שגיא, "איזו הדרכה של מעגל מתופפים" שאלתי בציניות, ובאותה שנייה שהתחלתי לשאול דלת הכיתה ונפתחה וממנה ונכנסו שניים, הראשון הוא סהר ואת השני אני לא מכירה אז כנראה שהוא ליאם, פאק הוא נראה ממש חמוד, שניהם צחקו כמו כל הכיתה ואפילו שגיא פלט צחקוק מהשאלה הצינית שלי.

"למה איחרתם" שאל שגיא,במבט קשוח, טוב כנראה שהוא התאפס על עצמו,
"השומר לא היה בשער" הילד הלא מוכר דיבר, ודי בביטחון, יש לו גם קול ממש נחמד,ובאמת שהוא נראה אחד המתוקים,

"סאמק עם אלי הזה הוא תמיד אוהב לצאת לסיורים ברחבי הבית ספר ושעה לייבש בשער" סהר אמר וגלל גל של צחוק מכולנו.

שגיא החווה לשניהם עם ידו ללכת לשבת, כל אחד במקומו, השולחן שמקדימה לי ריק חוץ מעמית שיושב בו לפני סדר המקומות, תמיד הוא יושב לבד באותו המקום, מקשיב כמו כולנו לסדר הישיבה.

סהר התיישב ליד ענבל בשורה שיחסית לא רחוקה ממני יותר מדיי, ונחשו מה, הילד שאני עדיין לא מכירה התיישב בשולחן שמקדימה לי, יושב ליד עמית, הןא קלט במבט אותי ואת תום, חייכתי אליו חיוך קטן, והוא החזיר לי חיוך, אני חושבת שהפחדתי אותו עם החיוך המפחיד והנועץ שדפקתי לו מבלי לשמם לב בכלל.

"אז קארין אנחנו היום לא נעשה סדנה של מעגל מתופפים" שגיא התחיל לדבר וגרף גל של צחוק מהכיתה, "תשקול את זה" הוזפתי בציניות שגררה עוד גל של צחוקים מהכיתה, שגיא עשה לי לייק עם ידו, חייכתי.

"אז לענייננו" שגיא התרכז ןכל הכיתה השתתקה בבת אחת, ואני התכמרתי בשביל לשים את ראשי על השולחן ולהמנע מהפדיחות שיהיו עכשיו, שמתי את הכובע של בסוודר על הראש שלי והנחתי את ראשי על השולחן. מקשיבה למה ששגיא אומר ומפדח אותי.
"אתמול גילו לקארין משהו ובשעה השנייה יגיע הרופא של קארין והוא יסביר לני מה גילו לה ומה צריך לעשות במצב שזה מתרחש" שגיא הסביר, הרגשתי המון מבטים עליי, הרמתי את ראשי בעדינות, צדקתי כולם מסתכלים עלייב איזה יופי.

דפקתי מבט כזה מצחיק והרבה צחקו, אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי, עד ששגיא התחיל ללמד אנגלית, פעם ראשונה ששמחתי ששיעור מתחיל.

אני נשבעת שבחיים, אבל בחיים שלי שיעןר לא כבר כזה מהר.
אני נודרת נדר.
באור שאני רואה.
לבינתיים אור פלורוסנט.
אז אני נודרת נדר במנורת פלורוסנט שבחיים שיעור עבר לא כל כל מהר.



אני יודעת שמלא זמן לא עלה פרק,הפרק הזה נכתב ככ הרבה פעמים מחדש והוא די חרא של פרק אבל היי לפחות העלילה קצת מתקדמת, אנע ממש מצטערת שהפרקים עולים כזה לאט אני באמת אשתדל יותר.
אוהבת

My four brothersWhere stories live. Discover now