"את יודעת" התחילה להגיד, סובבתי את ראשי לכיוונה "תמיד קנאתי בך, תמיד היה לך הכל, לך היו אחים גדולים שכל כך שמרו עלייך ושומרים עלייך, מה לי יש אח שכל הזמן בצבא?,
אני כלכך מתחרטת שהייתי עם הפאקצות האלו ולא איתך, אני באמת ניצלתי אותך כי היה לך הכל, את חושבת שנוכל להיות חברות" פרקה את רגשותייה, ובסוף סיימה עם שאלה קשה,
מצד אחד היא באמת נצלה אותי כל היסודי מבלי ששמתי לב ומצד שני היא אולי השתנתה, ובואו אני חושבת שכמעט כל הבנות פה מתו, באלוהים שיש פה ריח של גופות,
"את יודעת מה" התחלתי את דבריי, "אני מסכימה" הוספתי בחיוך לאחר מחשבה קצרה, "יש יש יש יש יש יש יש יש יש" צרחה ונישקה לי את הלחי בחוזקה, חייכתי "תגידי" אמרה ויצא לה קול מוזר רצח, "מה" שאלתי
"למה את עם חזייה" שאלה בהיסוס לא מבינה, הסתכלתי על רגלה ועל החולצה היפה שלי שאפילו סמרטוט היא לא תוכל להיות מרוב כל הדם
"זאת חזיית ספורטטט מתחתייה יש עוד חזייה" תיקנתי אותה
"ואולי כי מישהי פה הלחיצה אותי אז הוצאתי את החולצה שלי והיא עכשיו על הרגל שלך" ספק אמרתי ספק שאלתי אותה בציניות
היה המהמה, "ורגע" היא קטעה את מחשבתי והמשיכה
"את נישקת אותי?" איך אני עונה לה על זה "לא נישקתי הנשמתי" תיקנתי אותה, צחקקנו בגלל תגובתי המהירה לשאלתה,
היא שוב הודתה לי שוב מלא פעמים.
דיברנו מלא עד שהיה כבר ממש חשוך "תגידי יש לך מושג מה קורה עם הבנים" שאלתי אותה לחוצה כל אחים שלי שם וכל החברים שלי ואני דואגת להם אחושרמטה, "אל תדאגי הכל יהיה טוב" החזירה לי בעידוד.
לקחתי את תיקי והנחתי אותו על האדמה, שכבתי על האדמה, כאילו הגב שלי היה על האדמה והבטן וכל זה למעלה.
ראיתי כבר שענבל נרדמה, טוב די קשה לפספס את זה מרוב כל הנחירות שלה, מה היא חזיר?
ניסיתי לישון אבל כל המחשבות על אחים שלי, ובתכלס כל הבנים שבצד השני וגם כידר אני ממש דואגת להם, למרות שאני מרגישה שהכל בסדר איתם, זאת מין תחושה בלב שוואלה קשה לי להסביר.
אחרי שהבנתי שאני לא אצליח היום להירדם, קמתי, אולי יש סיכוי שיש פה מישהי פצועה ואני אוכל לעזור לה?,
התחלתי ללכת וכל מי שראיתי מדדתי לה דופק, היא מתה, גם היא מתה, היא מתה, גם זאת מתה, כולן מתתו אפילו המדריכה, מה שאני לא מבינה זה איפה חגית כי היא לא באה למסלול טבל היא כן בטיול לפי מה שידוע לי.
אחרי כל המסע לחיפוש הדופק, סתם חחח,
אבל באמת שרציתי להציל פה חיים אבל לא נורא,
טוב על מה אני עובדת זה נורא!, בנות פה מתו אבל אני באמת ניסיתי לעזור..., מה שאני ממש ממש לא מבינה זה איך יצאנו לטיול הזה יותר נכון, איך הסכימו לנו לצאת לטיול הזה?, לא ברור.
חזרתי למקום שינה המאולתר שהכנתי לי ולענבל, וראיתי שענבל ערה, "יואו מה קרה לך למה כל הבטן שלך מלאה בפאקינג דם" צעקה ענבל בשאלה והתרוממה מצורת השכיבה,
"אה זה" שאלתי מצביעה על נקודה בבטני שחשופה בגלל שקרעתי את החולצה, ענבל הנהנה לשאלתי בחיוב,
"בקטנה זה תפר שנפתח כי עשו לי ניתוח בטח עד מחר זה יעבור" השבתי בנחת, כדאי להרגיע אותה,
"מההההה" שאלה בתהדמה
"אה לא סיפרתי לך עשו לי ניתוח להסרת אבנים בכליות" הסברתי לה, יש לנו הרבה על מה לדבר...
"וואו כמה זמן לא דיברנו" אמרה וסיכמה את מחשבותיי,
את האמת שאין לי מושג למה התפר נפתח ומה עושים, אבל לא נורא, הכל לטובה!!
ממשיכה בחמש עשרה הצבעות ושתי תגובות
העלתי את הפרק הזה כי הוא די חופף לפרק הקודם😂
אז זה נראלי סתם מיותר לעלות את הפרק הזה אחרי המון זמן
יאללה תהנו
אוהבת❤❤
YOU ARE READING
My four brothers
Romanceקארין היא ילדה יפהפייה עם ארבעה אחים מגוננים מאוד, וגדולים. היא לא מודעת לכך שהיא כל כך יפה ואף חושבת שהיא מכוערת. בסביבתה של קארין יש הרבה בנים שרוצים אותה אבל היא? היא לא שמה לב עד שמגיע לפתע הבחור שמעיר אותה, עד שהיא מסתכלת עליו באופן שונה, על כל...
