𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

סחף

7:00

לבשתי את בגד הים, שורט כחול כהה שתואם את צבע הגלים בשעות הדמדומים, לוקח את הגלשן מהכניסה, לא טורח לקחת אפילו חולצה או נעליים, נועל את הדלת וטומן את המפתח בשקע שמעל המשקוף, אני יוצא ושואף את ריח הגלים שנגלים לעיני

מחבר את הרצועה של הגלשן לרגלי, ומתחיל לחתור
עונג פושט בגופי, החוף מתמלא באנשים עם הזמן שחולף במהרה, חברי מצטרפים וכאשר עורי מתחיל ללהוט למגע השמש אני מתחיל לחתור אל החוף, צוחק עם חברים מקשיב בסיפוק לשריקות וצהלות
"אני מביא רגע כסף, ניפגש אצל נטלי"
"סבבה" זורק ג׳ין
"אוקי" אומר הובי
וכך יושבים ואוכלים צהריים, ונטלי בכבודה ובעצמה- אשה אמריקאית בעלת מבטא כבד מקבלת אותנו עם אמירה של "השולחן שלכם מאחורה מוכן עם ראשונות ואייס קפה, תזמינו כשתיהיהו מוכנים"

19:00

אני חוזר למים לאחר שעות אצל נטלי וישיבה עם  גימין ג׳ין ונאמג׳ון שהיה עסוק בלהטיף מוסר לג׳ימין על זה שהוא לא זהיר מספיק ולא ייקח לשולחן את המשקאות שהוא הפיל ועכשיו עסוק בלנקות את השובלים מהרצפה אם הוא ממשיך ליפול בלי סיבה הגיונית ונראית לעין.
רוח חמימה מבדרת את שיערי והמים עוטפים אותי כמו שמיכה כשאני נכנס
הרוח המשיכה והתחזקה יהיו גלים מעולים והכוכבים נצצו בשמים ונפלתי למים כמה פעמים.
בדיוק כשבאתי לשאוף מלא הריאות אוויר מתובל במלח המים התפרצו לריאותי, חנקו אותי וגררו אותי לתוך העלטה.
הכל השחיר

נ.מ ג׳אנגקוק

11:28

התעוררתי למשמע ממלמולים בהולים, פיסות קרני שמש חדרו מבעד לווילונות הקטיפה הכבדים, התהפכתי ברטינה וזלגתי על הרצפה, הדרך שלי לקום בבוקר.
שיפשפתי את עיני ולאחר מקלחת זריזה ניגשתי לארון, בחרתי ג׳ינס שחור עם קרע בודד על כל ברך וסוודר אדום שהרבה יותר מידי גדול עלי ונותן לי הרגשה של חיבוק גדול וחם ויצאתי מהחדר. עד אז רוב המהומה עברה למקום אחר כי הזמזום הנרגש נחלש משמעותית.
אני מהנהן לאחת העוזרות ובסוף מחליט לשאול על מה כל העניין "קרה משהו אליס?"
היא קדה אלי קידה קטנה ואני נאנח מתסכול כי אני באמת לא מבין למה מישהי שאני מכירה רוב חיי צריכה לנהוג בכזו רשמיות, גם אם היא משרתת.
"האמת היא שאדם צעיר נסחף בלילה לחופי האחוזה, מעולף ועל סף חנק, הוציאו מהריאות שלו ליטר וחצי מי ים וכעת הוא יושן וצפוי להתעורר עוד שעות ספורות, הדבר לא צריך להטריד אותך אדון צעיר, בבקשה תמשיך בענייניך, תרצה לאכול?"
נושך את שפתי בהיסח דעת ומהנהן, נפנה לחדר, עובר על העבודה בהיסטוריה ומסיים את המטלה באנגלית, נקישות נשמעות על דלת חדרי בדיוק כשאני מסיים לסדר את הדברים ועובר מול המחשב, לשחק במשחק חדש שקניתי "מממ?" סוזי, אחת המשרתות נכנסת עם מגש עמוס סלט, שוקו חם טוסטים ועוגת גבינה הודתי לה וחזרתי למשחק. בסביבות השעה חמש, לאחר שסידרתי את הדברים שלי לבית הספר הטחון (שהיה מלא פוצים) והמשעמם אליו אני הולך. הידיעה שהגבר המסתורי התעורר פשטה ברחבי האחוזה  שרוב הזמן הייתה שוממת ולא ממש מזמינה.
אבי היה אדם קר למראה וקשוח ואחי הגדול סונג יון גר באחוזה משלו, מאורס לבת של מנהלי בנק גדול ומצליח, אמי נפטרה לפני אחת עשרה שנים ובתור האח הצעיר למשפחה מצליחה זו הציפיות של כולם סביבי ממני מאוד גדולות, עובדה שהתרגלתי אליה ולמדתי לשנוא בכל ליבי.
אני חכם, המשפחה שלי עשירה וזהו
אין בי שום דבר מעבר לזה
אין לי תשוקות גדולות או חברה או אפילו אהבה
אין לי כשרונות והתחביב היחיד שלי הוא לתכנת תוכנות במחשב לפתור מבוכים ולשחק משחקי מחשב
אין לי אפילו חברים טובים
או חברים בכלל
אני בסך הכל שותק ונטמע, לא מחפש צרות ולא מתערב בעניינים של אחרים. הגישה הזו שלי מאכזבת מאוד את המשפחה שלי אבל לא ממש אכפת לי.
בשבע וחצי בערב סוזי נכנסה לחדרי לאחר שקיבלה את אישורי להכנס
"אדון צעיר, אביך ביקש לראותך במשרדו, גש לשם בבקשה בזה הרגע"
"אוקי..." עניתי כאשר דכדוך וחוסר בטחון ירד עלי
ולאחר דקות ספורות מאותו הרגע לא ציפיתי מעולם לשום דבר מגוחך כמו זה...

נמ טאה

התעוררתי כשגרוני יבש ועורי מעקצץ, התרוממתי וסחרחורת קלה תקפה אותי "או התעוררת, מרי, הודיעי בבקשה לאדון ג׳ון על כך שפקח עיניו"
היא נפנתה אליי ובדקה מה שהיה כנראה חתך במצח שפעם קלות, גילה סבב סביב ה30 וידיה זזו במהירות ובמיומנות, מחליפות את התחבושות על  מצחי.
לקחתי תרופה לאחר שאדון ג׳ון- גבר נמוך בעל חזות קשוחה וחוטי שיבה בשיערו החום הסביר שאני נמצא באחוזת ג׳ון, סמוך לחופים בהם גלשתי, והשלמתי את התעלומה של איך הגעתי לפה, גלשתי וגל גדול הטביע אותי, התעלפתי ונסחפתי לחופיהם. לאחר ההבהרה הרכנתי ראשי והודתי לאדון שמסתבר ובזמן ששפכתי מה שקרה הגיע למסקנה שהתגלגלה להחלטה.
"הרם את ראשך טאהיונג, אתה נראה בחור חכם ומוכשר מאוד, בטחון עצמי לא חסר לך ואתה יודע את מקומך, אתה אדם טוב"
פי נפער קלות בתדהמה "לא אדוני, באמת שאני לא מיוחד כמו שנשמע, אין צורך ברשמיות, תקרא לי טאה.
אני בסך הכל גולש, אני צריך להודות לכל מה שעשית, יש דרך שאוכל לעזור לך? אילולא עובדיך המסורים שטופחו תחת ידך הקפדנית אני סבור, שלא הייתי בין החיים להודות לך"
"אתה לא מתרברב בכישוריך- זו תכונה מוערכת וחשובה" הפטיר קצרות
"האם אתה באמת מוכן לעשות למעני משהו?"
"בוודאי" אמרתי בלי היסוס, מתפלא שאדם כמו זה צריך עזרה מאדם כמוני.
"אני מתנצל שהכל נעשה במהירות כזו כשאתה אחרי טראומה ורק התעוררת, כמובן תוכל להשאר פה כל זמן שתרצה או תצתרך ואני מתעקש שתישאר פה לפחות עוד שלושה ימים, רופא המשפחה בדק אותך והורה על מנוחה."
"אני בסדר אדוני, תודה רבה לך, אני מסכים להשאר פה אך לא לזמן רב, אני לא רוצה להיות מעמסה על המשפחה שלכם, ואני צריך גם להתקשר לחברי להודיע שהכל בסדר"
"אני שמח, תודה לך"

הוא לחץ על כפתור בטלפון שעמד על שולחן עץ מהגוני "קארן, תשלחי בבקשה מישהיא שתקרא לג׳אנגקוק, תודה."
תהיתי מי הוא ג׳אנגקוק אך לא שאלתי, הסקרנות כרסמה בי אך דקות ספורות לאחר השיחה נשמעו נקישות על הדלת "הכנס" אמר
הדלת נפתחה ודמות דקה וחיוורת נכנסה פנימה, נער שחור שיער ועיניים לבוש ג׳ינס שחור וסוודר אדום גדול מאוד על מידותיו שהדגיש עוד יותר את רזונו, הוא לא הרים מבט.
"טאה, תכיר בבקשה, זהו בני הצעיר ג׳ון ג׳אנגקוק"

הי!זו הפעם הראשונה שאני כותבת פיק על ביטיאס✨ אז אני באמת לא יודעת איך יצא, אני מקווה לכתוב הרבה אבל אני באמת לא רוצה להבטיח שום דבר
אשמח את תגיבו לי תתנו לי עצות ותתמכו בי⁦❤️⁩ ושוב תודה ל osnatagnyhou על העיצוב המושלם של הכריכה
אעלה פעם בשבוע ואם אכתוב יותר אז אעלה יותר :) אשמח לקבל תגובות ודאות כנות