𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

טוויסט בעלילה

נמ ג׳אנגקוק
לאחר הנסיעה במכונית שהייתה ממש מוזרה כי טאה התנהג ממש מוזר והרביץ לעצמו ומלמל כל מיני דברים ולאחר שנפרדתי מלו ין אני נכנס אחר טאה לבית שלו, הוא היה ממש קטן אבל מעוצב יפה, רהיטים שנראו חדשים, קירות צבועים בגווני כחול רכים ומצעים בצבעי חול היו על המיטה הגדולה של טאה, הוא לא היה בחדר, הוא אמר שהוא הלך לבחור לי גלשן והרשה לי להסתובב בבית אני נשכב בזהירות על המיטה, שואף לריאותי ריח מדהים ועשיר, הריח של טאה ממלא אותי ואני מצחקק

אני קולט מה אני עושה ומתרומם מהר, מבריש את בגדי ומתעלם מהמחשבות הגועשות בראשי פולט אנחנו קטנה ומצמיד את הידיים שלי ללחיים ולאחר שפעימות לבי נרגעו אני הולך ומוצא את טאה מהנהן בהערכה לאחד הגלשנים "הי אתה גר לבד?" אני שואל אותו כדי לקטוע את מבטי מגופו החטוב והשזוף
הוא ממלמל משהו ואז מתקן את עצמו
"כן, אני גר לבד. למה? זה לא נראה ככה? אני נראה כמו מישהו שעדיין גר עם ההורים"
"ל-לא" אני אומר "אתה נראה יותר כמו מישהו שישן- כלומר שגר עם חברה או משהו בסגנון או עם חברים" אוי אני פשוט מפגר אני לא מאמין ששאלתי את זה וכמעט שאלתי האם יש לו חברה/חבר והאם הוא עדיין בתול
"קודם כל אין לי חברה או מאהבת ואני גם לא מאוהב באף אחת" המילים שלו מקלות עלי ורציתי לשאול אותו האם הוא גיי אין סיכוי נכון? אייש למה זה בכלל משנה לי?!?!
"שנית, חברים שלי באמת גרים קרוב, כל הגולשים פחות או יותר גרים על החוף, חלק בבתים הקטנים והזולים" "וחלק גרים בגורדי שחקים" מושך בכתפיים וממשיך "אבל כשיש לך טעם אתה יכול להפוך כל חורבה לבית נוח ומגניבה עד כמה שאפשר"  שורק בהערכה ומרים גבות "אני מניח שיש לך טעם משובח" הוא מצחקק ואני לא מבין למה
"טוב, תכיר זה הגלשן שלך לזמן הקרוב, עם הזמן תשתפר ותבין מה הטעם שלך"
אני חושב שאני כבר יודע מה הטעם שלי, אני חושב לעצמי ומאדים
"אני לא מתכוון להפוך לגולש מקצועי" אני אומר
"לא ניסית עדיין נו נראה מה ייצא ממך, בוא, כשנסיים נוכל לאכול ארוחת בוקר טובה במסעדה מעולה נטלי היא אשת המקום, אשה שעברה עם המשפחה והילדים מאמריקה לפה לטפל באמא שלה שהתחתנה עם גבר אמריקאי וגרה המון שנים באמריקה עד שהייתה צריכה לחזור לרשת המסעדות שאלות ניהלה, היא סיפרה שהיא תמיד אהבה לבשל, ככה שהשאירה את המשרד לאחותה וניגשה למטבח וללקוחות, אני חושב שתחבב אותה מאוד"
"כדאי לך להוריד את החולצה כי לא יהיה לך נעים לשבת במסעדה בחולצה רטובה,  תשאיר אותה אצלי, נחזור לקחת אותה אל תדאג אני לא אשאיר אותך במכנסיים בלבד למרות שפה זה רגיל לחלוטין, יקח לך קצת זמן להתרגל.."
אני זע בעצבנות לא ממש אוהב את הגוף החיוור שלי או את הבטן הרכה שלי "נמרחת?" טאה שואלת אותי לאחר שהסתובב מנימוס אני מהנהן ואנחנו נכנסים למים
אז אנחנו נכנסים, בהתחלה אני די סובל למרות שאני מנסה לא להראות את זה כי אני נורא נבוך וכל הזמן נופל ולא מפסיק לבהות בגוף המושלם והחטוב של טאה כשהוא מפנה מבט, אבל כשאנחנו נכנסים למים אני מתחיל להנות עד שאני שומע קולות צועקים את השם של טאה, כמה גולשים חתיכים (פחות מטאה כמובן) "יו טאה! לאן נעלמת יאאא מטורף דאגנו לך חתיכת! משאיר רק הודעה מסכנה של 'אני חי!' אייש גורם כל כך הרבה צרות
"ומי זה?" שואל אחד מהם ומסתכל עלי
"זה ג׳ון ג׳אנגקוק, הוא המתלמד שלי בגלישה" אומר טאה
הם נחמדים כי הם לא גורמים לי להרגיש כמו מתחיל אפס כמו שאני מרגיש ונקאה אבל הם צוחקים ונדבקים לאה מה שגורם לי להתעצבן קצת. אחרי שאנחנו אוכלים אצל נטלי, אשה שרירית עם שיער בהיר ומבטא כבד טאה ואני הולכים לבית שלו ומבלים שם את שארית היום.

הזמן עובר מהר, אני מוצא את עצמי שוכב על הספה, בוהה בתקרה ומהרהר
טאה חזר לבית שלו לפני שבועיים ולמרות שאנחנו לא חיים תחת אותה קורת גג אני מתנחם בעובדה שאין לי הרבה לעשות בבית אז אני מתנחל בביתו של טאה שמקבל אותי בכל שעה ביום גם אם היה עסוק במשהו באותו הרגע וגם אם חברים שלו היו אצלו, דבר שלא אהבתי
בפעמים שבהם אני מגיע כשהוא גולש או פשוט לא נמצא אני נכנס באמצעות מפתח הספר שהוא נתן לי, ולמקרה חרום הראה לי את המפתח שבשקע מעל המשקוף אליו אני יכול להגיע רק בקפיצה

אז באחת הפעמים בהם אני יושב על המיטה לצדו, משחק אתו משחקי וידאו הוא אומר "הי, רוצה ללכת מחר ללונה פארק?"
"מה זאת השאלה הרנדומלית והפתאומי הזאת? המורה לוקח את התלמיד שלו ללונה פארק"
"אם אתה לא רוצה לא צריך"
"הי לא אמרתי את זה!" אני מנפח את הלחיים שלי מזמן לא הייתי בלונה פארק, זה יכול להיות כיף!
"לא לא צריך אני אמור להיות רק המורה שלך
"נוווו היונג! בבקשה!" אני מילל ונתלה על צווארו בלי לחשוב
הוא צוחק "אייש נו באמת ג׳אנגקוקי זה היה בצחוק ברור שאקח אותך אבל לא בתור מורה אלה בתור חבר"
"ח-חבר?" אני מגמגם ומסמיק
הוא מביט בי בשאלה
"לא... היו לי.. א-א-אין לי חברים" אני מחייך בעצבות בטוח שהוא ירחם עלינו או ייגעל ממני "ז-זה בסדר" אני אומר במהירות
"מה בסדר?"
"אתה לא חייב להעמיד פני נחמד אתה יכול להיגאל ממני וחרחם עלי ולצחוק עלי אני רגיל לזה אני מעדיף שיאמרו לי מה שחושבים עלי בפנים" אני משיב במהירות
הוא מחזיק לי בכתפיים ומרחיק אותי טיפה להסתכל עלי
"אתה באמת חושב שאני כזה?"
אני מביט בפליאה
"קוקי..." הוא אומר ואני מסמיק למשמע שם החיבה החדש שלי
"קוקי אני לעולם לא אחשוב ככה, אתה חתיך ומושלם וחכם וחמוד ומתחשב ו... אני" אנחנו מסמיקים אני בחיים לא חשבתי שמישהו חושב עלי ככה "טאהטאה.." אני לוחש
מנסה להכניס לקולים את כל השמחה והאהדה שאני מרגיש כלפי הבחור שפגשתי לפני שבועות ספורים וכבר התחברתי אליו כל כך

לאחר שאנחנו מגיעים הביתה ואוכלים ארוחת ערב,בפעם הראשונה מזה שנים יש לי בקשה מאבא שלי אני נוקש על דלת משרדו, בו הוא נמצא רוב היום ונכנס
"אבא, אני רוצה ללכת ללונה פארק רק אני וחברים כי תמיד נורא מפוצץ שם אז אפשר להשכיר ליום אחד?"
מרים גבה למשמע הבקשה "בראשון זה בסדר? תתאפקו ארבעה ימים?"
אני מהנהן בשמחה ויוצא מהחדר במצב רוח מרומם מדמיין יום שלם עם טאה בלונה פארק

___________________________

הי מתוקים מקווה שנהנתם מהפרק💞
את הפרק הבא אעלה רק שבוע הבא אז... 😅
מתה מכאבי ראש  שרק מחמירים😰😨🤕
בנושא אחר
אמאלההה שבוע הבא תעודות (כן היינו אמורים לקבל לפני שבוע אבל הן התעקבו בגלל מועדי ב)

לא מאמינה ששנה הבאה תיכון⁦⚰️⁩💐
אין לי כוח למחר-_-
אכלתי ארוחת ערב שמנמנה ואני מפוצצת
(חחחח ואני רוצה להרזות בחיים לא יקרה לול)
כן תאלצו להתרגל לקפיצות הפתאומיות שלי מנושא לנושא 😅💞