𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

מפגש

נקשתי על דלת המשרד, בולע רוק ונושם נשימה עמוקה
"הכנס" אבי אומר
אז אני נכנס, ומולי נגלה המשרד המוכר של אבי, שישב בכורסאת העור השחורה, מול גבר צעיר שישב על הספה התואמת לכורסא.
"טאה, תכיר בבקשה, זהו בני הצעיר ג׳ונג ג׳אנגקוק" הוא אומר

אני מהנהן לשלום, מביט בנעלי הבית הלבנות שלי, לא מעז להסתכל על הבחור או על אבי.
"התיישב" הורה לי עם ידו על הספה
וכך אני עושה.
"טאה, הטובה שרציתי ממך היא שתהיה מורה ודוגמא לבן חסר השאיפות שלי"
אני נשנק, שוב ההשפלה והאכזבה, מול אדם לא מוכר והאדם הכי גדול שאני מכבד מאוד.
"מורה? איזה סוג של מורה?" קולו העמוק מדבר לידי
"מורה שיַקנה לבני שגרוע מרכיכה, חלש וחסר שאיפות או יכולות חברתיות אומץ לב, ביטחון, פתיחות וגבורה, למד אותו היטב בבקשה, אם תזדקק למשהו תאמר לי. אני סבור שהדרך הטובה ביותר היא להוציא את ג׳אנגקוק לים, לגלוש שלוש שעות ביום, חמש פעמים בשבוע
"לפחות" הוסיף בחומרה לאחר שראה את הבעת הפנים שלי

נשכתי את שפתי והנהנתי באיטיות
"אתה בטוח שזו הדרך....אדוני? אתה לא חושב שאתה מעט נוקשה עם בנך?"
"כן, ואני לא כאן כדי לפנק אותו ולעטוף אותו בחיבוק אוהב, ילדים שגדלו עטופים בצמר גפן יהפכו למפונקים ותלויים לגמרי בהוריהם, אנשים כאלה הם חסרי תועלת." קבע נחרצות
"אני יכול ללכת?"
"כן, השיעורים יתחילו עם התאוששותו של מורך החדש, קים טאהיונג. אל תחיה באשליות ותחשוב שזה נותן לך זכות להזניח את שאר השיעורים שלך, תגדל, תלמד ותהפוך לגבר ראוי, אתה מוזמן ללכת ג׳אנגקוק, אתך טאה הייתי רוצה לסגור מספר פרטים לאחר שתנוח, אתה מוזמן לפנות אל המשרתות על כל צרה שלא תבוא, חדרך מחכה לך בקומה השניה, תרגיש כמו בבית." הוא אומר.
אני מתרומם, קד קידה קטנה ויוצא מבלי להסתובב.
"ג׳אנגקוק!" אני שומע מאחורי, כשרגלי על תחילת המדרגות לקומה השלישית בה החדר שלי נמצא
אני מסתובב ורואה את טאהיונג, המורה שלי, לגלישה.....

"כן?" אני שואל בזלזול קל חוסר עניין וקור
"הי, תקשיב לא התכוונתי שאביך יתייחס אליך ככה... אני מקווה שנסתדר, לא היה לי מושג שאלמד אותך גלישה" הוא צחקק בעצבנות
חתיכת צבוע חשבתי לעצמי
אני שונא אותו מרגע לרגע
"שיהיה, אני רגיל לזה"
ואני עולה למעלה בלי להסתובב למשמע קריאותיו בשמי.

בארוחת הערב אמרו לי לרדת למטה אז זה מה שעשיתי, בלי רצון רב ועם הרבה רטינות, כששיערי רטוב מהמקלחת הזריזה שעשיתי ונוטף על בגדי השינה שלי. בחדר האוכל אני מוצא את אבי, אחי והמורה הצבוע יושבים בשולחן אחד שהיה ערוך לארבע
מיד שנאתי הכל וראיתי איך זה הולך להסתיים, הם אומרים שאני חסר שאיפות וחלש, אני אשפיל מבט אנשוך שפתיים ואפלוט הערה עוקצנית, יצעקו עלי, אני אשלח לחדר בלי ארוחת ערב.
כך שכאשר אני מתיישב וממלמל "שלום" ו"תודה על הארוחה" אני מתחיל לדחוס לתוכי כמה שאפשר, לחם, מרק, פירה וסלמון מעושן.