נמ טאה
אחרי ארוחת הערב שלא הלכה טוב בכלל, לאחר שאדון ג׳ון כמעט התפרק לחתיכות לאחר שסתר לג׳אנגקוק שהעיר הערה כזו, דאגה החלה להתעורר בי
כי הנער השדוף שהופיע לארוחת הערב בשיער רטוב, סוודר ירוק ומכנס שחור דקיק יצא החוצה, ולא עלה למעלה, לא חזר במשך שעות. איך אני יודע? כי נשארתי ברחבת הכניסה כמה שעות ואז אחת המשרתות אמרה לי שאם אני מתעקש לחכות אז שאעשה זאת במטבח למרות שחבל לטרוח כי האדון הצעיר בטח יחזור מאוחר בלילה, היא הביאה לי תה ועוגיות מבלי שביקשתי ולפתע נורא התגעגעתי להורי.
מבלי ששמתי לב הקצתי משינה כשאור חזק נדלק בבת אחת בחדר, היד שלי נרדמה וניסיתי להזכר איפה אני. כשנזכרתי שאני במטבח מחכה לג׳אנגקוק רציתי מיד להתנצל על הטרחה שאני מביא ועל ההופעה הלא מכובדת שלי במטבח. חשבתי שאחד מבני הבית או המשרתים יעמוד מולי, אבל לא, ג׳אנגקוק עמד מולי, מיוזע וחרד מעט גופו הדק והשברירי, יפהפה כמו מלאך היה רק בחולצה דקיקה שנדבקה לגופו. התמונה הזו ממשיכה להופיע לעיני רוחי גם עכשיו, כשאני יושב על ספסל בחוץ, לאחר שמצאתי את מכנסי השחייה שלי, מקופלים יפה על שידה סמוכה למיטה שהוקצתה לי בחדר בקומה השניה.
הלב שלי הולם ודם עולה לפני ואני לא יודע למה, ראיתי אלפי גברים ונשים בבגדי ים ואת חברי ראיתי גם בלי בגדים כשהתקלחנו או הלכנו לסאונה או מה שלא יהיה.
"אני חושב שבאמת נדפקת בראש חזק מידי כי אתה מסובב לגמרי, יושב לך על הספסל ומזיל ריר.. אתה אפילו אדום"
"מ-מ-מה?! מי מזיל ריר? קראת לי הרגע דפוק?" אני מצמיד יד לפי ומצמצם עיניים בחשדנות (😂😂😂סליחה בדיחה פרטית בי osnatagnyhou )
ג׳אנגקוק עומד ולצדו אדם זקן ומטופח למשעי, בחולצה לבנה ומכנס שחור, שיערו המאפיר אסוף בזנב סוס חלק וארוך ולאפו משקפיים עם מסגרת דקיקה
ג׳אנגקוק מחווה לעברו "זה סו לוּ יין, הוא יסיע אותנו לאן שצריך"
"תודה רבה אדוני"
"בעונג רב". מתיישבים במכונית שחורה מפונפנת ונקייה למשעי
"אז לאן נוסעים היום?"
אני אומר את הכתובת שלי ואנחנו יוצאים לדרך "אז לאן אנחנו בעצם נוסעים?" שואל ג׳אנגקוק לצידי
"אלי"
ולמשמע המילה הזאת אני רואה אותו נדרך לצידי "תרגע כבר ילד חשדן אני לא הולך לגרור אותך אלי הביתה ולאנוס אותך" אני אומר ושוב יש לי צביטה בלב ותחושה מוזרה בבטן. התמונה של הילד הזה ערום על המיטה שלי עולה במוחי ואני נשנק וסותר לעצמי
"תקשיב, אני חושב שכדאי שנשנה כיוון לבית חולים פסיכיאטרי. יש לך בעיה"
"ל-ל-לא אני בסדר פשוט נזכרתי במשהו, עזוב את זה. אני רק נכנס לבית שלי להביא גלשנים ואז אפשר יהיה לגלוש" אני מסיט את פני הסמוקות כמו עגבניה לעבר החלון.
כשאנחנו מגיעים הוא מנופף ומחייך לסו יו לין ונפרד ממנו. כשהרכב נעלם באופק אני מזמין את ג׳אנגקוק להכנס ומרשה לו לשוטט ולחקור את הבית בזמן שאני נכנס לחצר האחורית ומנסה לחשוב מה מהגלשנים יהיה הכי טוב למתחיל ולבסוף בוחר גלשן שנחשב קצר ודי עבה כדי שלא יהיה לו יותר מידי קשה לשלוט בו.
"הי אתה גר לבד?" פני הארנב שלו מגיחות בפתאומיות ובחמידות שגורמת למילים להפוך לדיסה בפי אז יוצא לי משהו כמו "כעלמהלאנראהככה?" ג׳אנגקוק מרים גבה, אני בולע רוק "כן, אני גר לבד. למה? זה לא נראה ככה? אני נראה כמו מישהו שעדיין גר עם ההורים"
"ל-לא" הוא אומר "אתה נראה יותר כמו מישהו שישן- כלומר שגר עם חברה או עם חברים או משהו בסגנון" סומק קל עולה בפניו והוא מושך את שפתו התחתונה בארנביות מופגנת
"קודם כל אין לי חברה או מאהבת ואני גם לא מאוהב באף אחת" משהו גרם לי לרצות להבהיר את הנקודה ב100% "שנית, חברים שלי באמת גרים קרוב, כל הגולשים פחות או יותר גרים על החוף, חלק בבתים הקטנים השחוקים והזולים" אני מחווה לבית שלי "וחלק גרים בגורדי שחקים" אני מושך בכתפיים "אבל כשיש לך טעם אתה יכול להפוך כל חורבה לבית נוח ומגניב... עד כמה שאפשר" שורק בהערכה ומרים גבות "אני מניח שיש לך טעם משובח" אני מצחקק למשמע המילה 'משובח' נערים באמת משתמשים במילים האלה?
"טוב, תכיר זה הגלשן שלך לזמן הקרוב, עם הזמן תשתפר ותבין מה הטעם שלך"
הוא מתחיל להאדים וממלמל משהו ואז אומר "אני לא מתכוון להפוך לגולש מקצועי"
"לא ניסית עדיין נו נראה מה ייצא ממך, בוא, כשנסיים נוכל לאכול ארוחת בוקר טובה במסעדה מעולה נטלי היא אשת המקום, אשה שעברה עם המשפחה והילדים מאמריקה לפה לטפל באמא שלה שהתחתנה עם גבר אמריקאי וגרה המון שנים באמריקה עד שהייתה צריכה לחזור לרשת המסעדות שאלות ניהלה, היא סיפרה שהיא תמיד אהבה לבשל, ככה שהשאירה את המשרד לאחותה וניגשה למטבח וללקוחות, אני חושב שתחבב אותה מאוד"
"כדאי לך להוריד את החולצה כי לא יהיה לך נעים לשבת במסעדה בחולצה רטובה, תשאיר אותה אצלי, נחזור לקחת אותה אל תדאג אני לא אשאיר אותך במכנסיים בלבד למרות שפה זה רגיל לחלוטין, יקח לך קצת זמן להתרגל.."
רואים עליו שהוא נבוך אז למרות הפיתוי אני לא מסתכל למרות שזה לא שהוא בלי מכנסיים או משהו, הוא נורא ביישן... אנחנו יוצאים ואני מבין שיהיו לנו לכל היותר שלוש שעות כי יותר מזה יהיה הרבה יותר חם וג׳אנגקוק נראה כמו מישהו שישרף בקלות "נמרחת?"
הוא מהנהן
אז אנחנו נכנסים, אני מראה לו את תנועות החתירה ומתחוור לי שהוא מעולה בזה למרות שהידיים שלו די חלשות אחרי תרגול על החול של איך לעלות ולעמוד על הגלשן אנחנו נכנסים למים שמגיעים לי עד המותניים ולג׳אנגקוק עד לתחילת החזה שלו, המבט שלי נשאר שם עוד כמה רגעים
לאחר תרגול וכמה נפילות למים הוא משתחרר ומצחקק, העור הלבן שלו כמעט מחזיר את קרני השמש שמתחילה לטפס יותר ויותר גבוה בשמים, והשיער שלו נופל בקצוות רטובות על מצחו שריקות וקולות מוכרים מתחילים להשמע "יו טאה! לאן נעלמת יאאא מטורף דאגנו לך חתיכת-! משאיר רק הודעה מסכנה של 'אני חי!' אייש גורם כל כך הרבה צרות
"ומי זה?" מבחין ג׳ין
גם אר אם מפנה מבטו לג׳אנגקוק וקרפי מתפתלים
"זה ג׳ון ג׳אנגקוק, הוא המתלמד שלי בגלישה"
תודה שחיכיתם!
עוד חמש צפיות ומגיעים למאה!
אף פעם לא הגעתי למספר כזה כל כך מהר תודה💖💞🌼 הכל בזכותכם
מעריכה את זה מאוד מקווה שתהנו תגיבו ותצביעו (לא מכריחה כמובן רק מי שמרגיש שמתחשק לו/שזה שווה את זה)
אעלה פעם-פעמיים בשבוע🌼
מוזמנים לשאול שאלות ✨
YOU ARE READING
𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰
Romanceקים טאהיונג בן ה 21 חי את חייו על הגלים, רוח מלוחה מבדרת את שיערו ועורו השזוף מקרין את נשיקות השמש, הוא ניזון מתשומת הלב שניתנת לו מגברים ונשים כאחד. לעומתו, הנער הצנום והחיוור לא שש ליצור קשרים, להיחשף אל העולם החיצון. ג׳ון ג׳ונגקוק בן ה 18, חי בצל...
