𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

ביחד

נ.מ ג׳ונגקוק

אם הייתי מנסה לספור את כל הפעמים שהלכנו לישון ביחד והתעוררתי לבד, כשטאה היה איפושהו מבלי להודיע- לא הייתי מצליח.
אני לא כועס עליו או משהו, אבל הייתי מצפה ממנו לפחות ביום הזה, להשאר איתי, או להעיר אותי. פשוט להיות ביחד.

נשארתי לשכב במיטה שעה בודדה, מדפדף בהודעות ומסתכל על תמונות מהחתונה
הלב שלי הולם בחוזקה לא מאמין שאנחנו באמת נשואים
לבסוף אני מחליט לקום להתקלח ולהתלבש
היות והסתיו כבר הגיע וכאן הרוח חזקה ובתחזית לסופ''ש הבא צויין שירד שלג אני בוחר בסוודר שחור, ג׳ינס לבן ונעלי ספורט פשוטות ויורד למזנון, אוכל ארוחה אמריקאית שמורכבת מבייקון, ביצת עין, שני פנקייקים עם פירות יער חמאה וסירופ מייפל, מיץ תפוזים וכוס קפה.
כשאני מסיים לאכול, שבע עד להתפקע אני מחליט לטייל מעט סביב המלון ואז לעלות למעלה לראות האם טאה הגיע שנוכל לפתוח את המתנות שלנו- משהו שהוא אוהבת ושונא בו בזמן ולא ממש הבנתי את זה.

בפעם הראשונה שנתתי לו מתנה ארוזה יפה הוא התלהב לגמרי ולא הפסיק להודות לי ולצלם את המתנה שהייתה ארוזה בקפידה, מאוחר יותר הסביר לי שבשבילו זה משהו מאוד מיוחד כי הוא תמיד רצה לקבל מתנות ארוזות ככה ליום הולדת או לראש השנה כמו בסרטים כי המשפחה שלו לא הקפידה על זה

ושונא בגלל שהוא עדיין נוטר לי על כך שאיפשרתי כמות כזו של מתנות ושאין לנו מקום אליהן
אז בנתיים ששוטטתי בחצר המלון נתקלתי בגברת קים, שואפת את ריחו של ורד לבן ומחייכת אלי "בני! איפה בעלך?" היא ציחקקה בשובבות ואני הרמתי כתפיים בחוסר אונים מעושה "משוטט כמו תמיד" והיא הוציא בתשובה אנחה וצחוק מבין שפתיה המשוכות שפתון מבריק
"יש לך תכניות לבנתיים?"
"חשבתי לטייל קצת ולחזור לפתוח אתו ביחד מתנות, אבל עכשיו עלה לי הרעיון, אמא. תרצי ללכת איתי לקנות לו משהו מיוחד- מתנת נישואין נקרא לזה...?"
"כמובן! אני אשמח, אני כל כך שמחה שאתה התחתנת עם טאה שלי, לפעמים הוא פשוט חסר תקנה! ראשו שרוי בעננים!"

אנחנו צוחקים ביחד והיא אומרת בחביבות "תיכנס פנימה שלא תתקרר- אני רק אעלה למעלה להביא את התיק שלי ומיד נצא לדרך, תוכל בנתיים לחפש חנויות שמעניינות אותך"
"כן אמא, אין לאן להמר, תזהרי בדרך"
והיא נפנת לחדרה ואני בנתיים גולל באינטרנט חנויות שנראות לי מתאימות- סימנתי לי חמש חנויות שנראות טוב

אני יושב בלובי כשאמא מגיעה ואני מנופף אליה, מושיט לה את זרועי והיא כורכת את זרועה בזרועי מחייכת אלי בחמימות
"החנויות לא מאוד רחוקות ויש בית קפה נחמד ליד אפשר יהיה לעצור בדרך חזרה, התרבות כאן שונה מאוד מבקוריאה"
היא טופחת על ידי "היום אתה מוביל! האנגלית שלי נוראה וטאה התלהב מאוד כשסיפר לי שהאנגלית שלך לא רעה בכלל ושפת המחשב שלך ברמה גבוהה מאוד!"
אנחנו ממשיכים לפטפט ולהסתובב בין חנויות
אני בוחר לו תיק חדש ללפטופ ומגן תואם לפלאפון עם ציור גלים מתנוצצים בזריחה, צעיף לבן מפשתן, ועגיל כסף תלוי, באותה החנות שקניתי את העגיל קניתי גם לגברת קים- אמי החדשה שרשרת כסף עדינה עם ירח וכוכבים מתנוצצים באור לבן-כסוף יוצרים משחקי אור.
היא מצאה לוכד חלומות בצבע האדמה לאחר גשם קל, מעוטר חרוזי קריסטל כחולים שנארז בקופסא לבנה ונקשר בסרט לבן תואם "הוא הולך למות על המתנה שלך"
"אוי תודה מתוק שלי אני בטוחה שהוא יאהב את המתנות שלך באותה המידה, קלעת בול"
אנחנו מגיעים לבית קפה פינתי שהיה חמים ונעים- ריחות מאפים טריים עמדו באוויר והזמנו כוס שוקו חמה וחלקנו עוגת פאדג׳ וקרמבל תפוחים עם פירות טריים

"אח! האוכל כאן מדהים" אני מפטיר
"בהחלט, אם כי זקנה כמוני תכפיל את משקלה עם תגור כאן שנה" היא צחקה וליטםה את בטנה
"אייש על מה את מדברת אומה? את נראית בת 30!"
"אוי ג׳ונגקוקי איזה ילד מתוק אתה" נראה שצחוקה מאיר את הסביבה ואני מרגיש בבית
היא מלטפתי אל לחיי ואני מניח את ידי על ידה "אמא שלי הייתה כל כך אוהבת אותך" אני אומר בכנות "אני בטוח שהיא שמחה שעכשיו את אמי"
"אוי ג׳ונגקוקי..." דמעות עולות בעיניה וחיוך עצוב מחליק על פניה החמימות, עטורות קמטי הצחוק והאיפור הקליל.
אני מחייך אליה ואומר מכל הלב ובמלוא הכנות "תודה, על כך שאת אמא שלי, אני אוהב אותך ושמח שאת אמי"
"גם אני אוהבת אותך חמוד שלי"

וכך אנחנו חוזרים לאתנו לבית המלון, אני לא חושב שאי פעם צחקתי ושמתחתי כל כך הרבה שלא בחברתו של טאה. תחושת חמימות מציפה את כולי ושוכחת מעט כאשר אני עומד מול דלת חדרה, נפרד לבנתיים "תודה אומה על הבוקר, נהנתי מאוד" אני מושיט לה את הקופסא בגוון כחול עמוק והבעה מופתעת עולה על פניה "תודה בן שלי, לא היית צריך- האמת היא שגם לי יש משהוא בשבילך היא צוחקת
"זה בסדר אם אפתח את זה עכשיו?"
"רק אם אוכל לפתוח את שלי!" היא צוחקת בהתרגשות ואני מהנהן בשמחה
בתיבת העץ עטורת הפיתוחים שהיתה יכולה להיות מתנה נפלאה משל עצמה נח פעמון רוח עדין עטור פרחים ממנו משתלשלות לוחיות מתכת עליהן חרוטות המילים "love, health, happiness, family"
"זה יפהפה שנינו אומרים עם עינים מתנוצצות, כל אחד אוחז את המתנה של השני "שיגן עליכם ויביא מזל למשפחה"

אנחנו נפרדים בחיבוק ונשיקה, והבטחה לשוב מאוחר יותר.
כשאני נכנס לחדר שלנו ומניח את הדברים על הספה, אני מבחין בטאה יושב במרפסת
"קדימה טיפשון בוא תיכנס, קר עכשיו. שלא תעז להצטנן לי, שמעת?"
"כן אומה! איפה היית?"
"זה מה שאני אמור לשאול אותך!!!" אני מקמט את גבותי בעצבנות מעושה
הוא מצחקק ונושק למצחי "סליחה אהוב, עשיתי סיבוב ופגשתי בדרך את סו יין" הוא מחייך אלי
"הוא איש נפלא" הוא אומר לי ואני מבחין כמה טאה דומה לאמו בחמימות ובתחושת הבטחון שמקרין
"כן" אני מסכים, מחבק אותו
"אכלת?" אני שואל והוא מהנהן
"יופי! זמן לפתיחת מתנות!" אני מכריז

"יאי!!!" הוא מחייך
"רק תן לי להחליף לבגדים נוחים יותר" הוא אומר והולך לחדר, אני בנתיים ניגש אל השולחן הכורע תחת עומס המתנות וגורף את המתנות שהיו מתחת לשולחן על הספה, מתיישב לידן. טאה חוזר לבוש בסוודר ופלנל אדום, טרנינג שחור וגרבי צמר ואומר "אני מוכן!" ומתיישב לידי, כורך יד אחת סביבי

ואני מושיט לו קודם את הדברים שקניתי לו "זה לא משהו מרשים אבל חשבתי שתאהב..." אני אומר
הוא בוהה כמה שניות בחבילות שהושטצי לו, פותח אותן בזהירות והבית הפנים שלו גורמת לליבי לנמוס "אווו תודה קוקי זה מושלם לא היית צריך! מסכנים כל אלה שהתאמצו עכשיו שום דבר לא ירגיש אותי כמו זה"
המילים שלו גורמות לי להסמיק בשניות ולצחוק במבוכה

השעות עוברות בלי לשים לב, אנחנו מעבירים את שעות הבוקר המאוחרות ועד שעות הערב המוקדמות בפתיחת מתנות, קריאה של ברכות, תלונות של "מה נעשה עם זה" או "מה זה אמור להיות" צחוק, התכרבלות וירידה קצרה לחטוף ארוחת צהריים.

"בייבי?" טאה שואל אותי
"אמממ?"
"אני אוהב אותך"
"גם אני אותך"

_____________________________________
אין כמו אווירה קיטשית ודביקה לסיים אתה את הפרק!