𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

סוף ההתחלה, והתחלה חדשה

הפרק מוקדש לכל הקוראים הסבלניים שעדיין קוראים את הפיקים שלי למרות שאני לא ממש פעילה
בנוסף הוא מוקדש לכל החולים- שפעת, צינון, דיכאון, קורונה, סרטן, חרדות...
תבריאו, תתחזקו ואל תוותרו, אתם אף פעם לא לבד גם אם זה מרגיש שאין אף אחד לצדכם!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נ.מ טאה

עברו כמעט שלושה שבועות עד שחזרתי למייטבי, החפצים נארזו הטפסים מולאו וכעת ישבנו במשרד לבן מרוהט בצמצום
ידו של ג׳ונגקוק שלובה בידי וידה של גרייס, שהייתה ישובה על אוורסט שלובה בידו של ג׳ונגקוק

קראתי וחתמתי על טפסים נוספים, אוורסט התבקש גם הוא לקרוא לאשר ולחתום, נציגה מקוריאה הגיעה לעזור לנו, מסתבר שכל ההתרחשות של השבועות האחרונים עניינה את תושבי קוריאה הדרומית ורבים התרגשו לשמוע לאן הדברים יתגלגלו הלאה.

השעון הצהוב במשרד תקתק, ישבנו כאן שעתיים ועשרים ושלוש דקות, החלפנו מילים מעטות, קראנו, שאלנו, הקשבנו הסברנו זה לזה

שעה נוספת עברה וסוף סוף חיוכי הקלה החליקו לעתם על פני הנוכחים, התהליכים המייגעים הסתיימו, מחר בצהרים נהיה בביתינו בקוריאה, הוא יתמלא ריחות חוויות וזכרונות חדשים, נסדר מחדש את הבית, אולי נעבור דירה. בנתיים אנחנו בשנת מבחן ומעקב.

גרייס ואוורסט רואוהיל-קים שייכים באופן חוקי לחלק ממשפחת קים, ג׳ונגקוק ואני הפכנו היום לאופוטרופוסים חוקיים של אוורסט וגרייס שדנו בזה והסכימו להתחיל התחלה חדשה אתנו, במדינה זרה שאת שפתה לא הכירו ולילמוד בפנימייה לקידום מצוינות

אוורסט היה מנומס ושקט, לעומתו גרייס התמלאה התלהבות ותסיסות ולמדה בשקיקה את השפה הקוריאנית.

השעה הייתה מאוחרת והיינו ישובים במטוס הפונה לקוריאה ג׳ונגקוק ישב ליד החלון, לידו גרייס, שנשענה על אוורסט, לצדו אני. הייתי בטוח שכולם נרדמו עד שאוורסט העביר שיר בפלייליסט שלו, הוא קלט שאני מביט בו והשיב מבט.

"We thank you both so much for everything you are doing for us"
הוא אמר בשקול שקט

"Hey, no problem, no need being so polite, it's our pleasure to have the two of you" נאנחתי בתסכול קל
"Look, I'm not as good as Jungkook in all of this emotional thing and I think you get me, we are similar in this thing... From what I see anyway but you can always talk to me and I'll do my best to help.."

"Thanks.... Dad"
ובמילים אלה אוורסט שילב ידיו על חזהו ונרדם, אבל כמובן שזה היה ברור כשמש שהעמיד פני ישן
צחקתי חלושות והתמלאתי גאווה ומבוכה, רכנתי לנשק את לחיו של אוורסט ולחשתי לו רכות "good night son"

~~~

מחר פרק נוסף!

*הסוף קרב ובא