𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

אמת

אוקי אז הפרק הזה מוקדש ל gaya_elimelech שנתנה לי דרך למצוא השראה (משהו שממש הייתי צריכה) ורציתי להודות לך🌸
וakoarmy לא שכחתי ממך פרק הבא כולו שלך! 😊

נ.מ ג׳אנגקוק
הימים הראשונים עוברים עליי בעודפי אנרגיה, הזעם מכלה אותי כמו אש בשדה קוצים יבש
אני מטייל, מסתובב, קונה, מתכנת ומשחק במחשב, לא עוצר לשניה, לא רוצה לחשוב יותר מידי.
כשאני יוצא לטייל על החוף או מגיע למסעדה של נטלי, שהאוכל בה טוב מאוד ובהחלט שווה ביקור
מדחיק כל פעם ומכחיש את העובדה שאני טר במבטי אחר הגבר השזוף והשרירי, שרועה על הכלים ונראה כמאלף אותם ושולט בהם

בשעת צהריים מאוחרת של יום אחד, ניגשת אלי נטלי בחיוך מודאג "ג׳ונגקוק... ראית את טאה? הוא לא הופיע כבר שבועות והחברה מודאגים מאוד. הוא לא יוצא מהבית ולא עונה לפלאפון" אני מצליח להעלות חיוך שברירי על פני ומניד לשליחה, המחשבות מתחילות לתקוף אותי
מה זאת אומרת לא ראו אותו ככר כמה שבועות? קרה לי משהו? הוא עבר? אולי הוא יוצא ים מישהו אחר? הוא נסע? או מאושפז בבית חולים? אולי הוא טבע שוב? אולי הוא נעדר? צריך להודיע למשטרה!!!!
המחשבות שלי כנראה ניבטו הייטב על פני היות ונטלי נשארה לצידי, ליטפה את לחיי ואמרה במבוכה הכבד "אין מה לדאוג.. הוא בבית שלו ואומרים שלפעמים רואים אותו בערבים.. אני מקווה ששום דבר נורא לא קרה לו שהוא ככה, לא ראיתי אותו ככה אף פעם.."

"תודה נטלי.. אבל אנחנו כבר לא ממש מדברים..."
"איך לא מדברים?!" צעק ג'ימין לידי, גורם לי לקפוץ בבהלה.
"הוא הגיע לפני חודש בערך כולו מדוכא, לקח לנו כמעט שלוש שעות לגרום לו להפסיק לבכות ולקלל את עצמו ולהסביר מה קרה, לא ממש הבנו משהו חוץ מזה שהוא היה חייב לנתק את הקשר כדי שלא תפגע ולא תחריב לעצמך את העתיד" הוא מושך בכתפיו
"ג׳ונגקוק... אף פעם לא ראיתי אותו ככה במערבולת רגשות בגלל מישהו, בשבועות שהכרתם הוא היה כולו שמח ואנרגטי... מאוהב הייתי אומר" מוסיף בעדינות ג׳ין

קים טאהיונג, מדוכא? בגלל שהוא זרק אותי?!
אני רותח מזעם רוצה להחטיף לו כל כך חזק שהוא יצטרך להיות מאושפז חודש כדי שיוכל לקום!
"אני אראה מה איתו" אני ממלמל
"אם אתה מרבית לו כמו שזה נראה שאתה עומד לעשות תרביץ לו גם בשמינו" צועק הוסוק ואחריו גלי הסכמה מצד יונגי וג׳ימין "יאאא אל תיסחפו ילדים!" צועקים ג׳ין ונאמג׳ון בתיאום כמעט מפחיד

אני רץ.
הריאות שלי מתקשות לדחוס אוויר והשרירי שלי נאנקים במחאה
"קים פאקינג טאהיונג צא לפה מיד או שתחטוף יותר ממה שהתכוונתי להחטיף לך מההתחלה"
אני צועק, דופק ובועט.
האורות כבויים ואיך שום סימן לנוכחות.
שעה קלה עוברת ואני מתייאש, נגרר לאורך הרחובות עד שמשהו צד את מבטי.