𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

עליות מורדות

להבטאם💗 osnatagnyhou
שתמשיכי להיות את לנצח ולא תשתני בשביל איש.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נמ ג׳ונגקוק

חמש דקות חלפו
ואז עשר
ועשרים
ושעה וחצי
הסתכלתי מחוץ לחלון ולא יכולתי לשאת זאת יותר, בדיוק אז אבא שלי ירד ללובי.
פרצתי בדמעות "אבא!" משכתי באפי ורעדתי הייתי מבוהל ומודאג, לא הייתי צריך לבקש ממנו לקחת את הצעיף הטיפשי, הרי לא הצעיף חשוב אלה רק הכוונה. אלוהים מה חשבת לעצמי?!

"מה קרה ילד שלי?" אבי דיבר אלי בקול רך ומודג, הוא ליטף את ראשי וחיבק את כתפיי "טאה-" קולי נשבר בחוסר אונים, מתנחם ממגעו הנדיר של אבי, מעולם לא ראיתי אותו כל כך תומך אוהב ומודאג
"ספר לי מה קרה? משהו קרה לטאה? רבתם?"
"לא! הכל באשמתי אבא הוא- הוא בחוץ הוא הלך להביא את הצעיף שלי!"
פני הפוקר של אבי החליקו אל פניו, הוא הושיב אותי באחת הכורסאות בלובי ובצעד נמהר ניגש אל פקידת הקבלה
הם החליפו מילים והיא העיפה בי מבט מודאג, שניהם התקשרו מספר פעמים ואני רק בהיתי בהם בשברון
"הם מחפשים אותו ג׳ונגקוק, הכל הולך להיות בסדר, השלג נחלש" דבריו רק מלחיצים אותי יותר כי אני לא יכול לעזור, לא משנה כמה התחננתי 

עליתי לחדר וקרסתי על הרצפה, מתנודד קדימה ואחורה, מחבק את עצמי ובוכה ללא שליטה

ידיים עטפו אותי ברוך וקפצתי בבהלה
"ג׳-ג׳ימין..."
הוא חייך אלי בכאב ומשך אותי למעלה, גרר אותי לספה וחזר כעבור רגע עם כוס שוקו חם
"תשתה."
"איל אני יכול לשתות כוס שוקו ולהרגע בזמן שטאה-"
"כשטאה יחזור הוא לא יירצה לראות את בן הזוג שלו כחוש ורעב, הוא יכעס על כולנו שלא טיפלנו בך טוב" הוא קובע, מושיט לי את הכוס המהבילה ומשלב ידיים על חזהו.

"יימצאו אותו בקרוב ג׳ונגקוק, הוא לא היה יכול להתרחק, וצוותים רבים פרושים בכל האיזור, השלג הפסיק לרדת. הכל הולך להיות בסדר"
"אבל מה אם הוא ייקפא למוות?"
"טאה לא מספיק טיפש לצאת לשלג בבגדים שבהם הוא יוכל לקפוא למוות" הוא ממלמל, כמנסה לשכנע את עצמו יותר מאותי.

"בוא" הוא מושך אותי לעמידה כשאני מסיים את כוס השוקו בחוסר רצון
"לאן?"
"היום כולם ישנים ביחד, קח איתך מברשת שיניים, פלאפון, ארנק ופיג׳מה" הוא קובע ואני עושה כרצונו ברטינה למרות שבתוך תוכי הודתי לו עמוקות, אני לא יודע איך הייתי יכול לישון במיטה שלנו כשהוא לא לצידי.

כשהגענו לחדרו של ג׳ימין, הוא לא היה ריק או חשוך. יונגי, ג׳ין, הוסוק ונאמג׳ון ישבו יחד על המיטה ודיברו בשקט שנקטע על ידי דממה
"ג׳ונגקוק..." ג׳ין קם וחיבק אותי, הפלתי את דברי על הרצפה ושקעתי לתוך חיבוקו, מחייך בשברון אל חבריי "לא הזמנו את מין הו וג׳ה הא.. קיווינו שזה בסדר, רצינו שזה יהיה רק אנחנו" נאמג׳ון אומר ואני מהנהן בתודה מתיישב לצדו של הוסוק
"הכל באשמתי" הפרתי את הדממה הכואבת ובליל של חמש קולות עלו במחאה "זה לא!" "למה שזה יהיה באשמתך, הוא לא היה חייב ללכת" "לא יכולת לדעת!" "ג׳ונגקוק!"
"חברה תקשיבו!" קולי עולה מעל קולותיהם
אני משפיל מבט "לטאה לא הייתה ברירה אלה ללכת אחרי הצעיף- שאני שכחתי ואני לא שמתי לב, אני הייתי נחוש ללכת אז הוא הלך בגללי. זאת אשמתי ואשמתי בלבד, הוא אמר שלא כדאי"
"ג׳ונגקוק, זה לא באשמתך, או באשמתו, אלה בגלל מזג האוויר, אם מזה האוויר היה בסדר, הוא היה חוזר במהרה כמו שהבטיח, אבל השלג התחזק וטאה הלך לאיבוד. אבל יימצאו אותו בקרוב והוא יאמר לך בדיוק מה שאמרתי לך" נאמג׳ון אומר לי ובזה סוגר את הדיון.