אני באמת לא אוהבת איך ששני הפרקים האלה יצאו... תסלחו לי בבקשה 🙏
נמ ג׳אנגקוק
אני מתעורר בבוקר עם תחושה נעימה עד שאני מתרומם וכאבים עמומים תוקפים אותי מכל הכיוונים, בעיקר מפלג הגוף התחתון שלי
אני נאנק וחוזר לשכב כשלפתע תוקפים אותי הזכרונות מהיום הקודם, אני מלופף על טאה גונח את השם שלו
אני מאדים לגמרי ונשנק ממבוכה,
"ג׳ונגקוקי... הבאתי לך אוכל קטני.." נכנס טאה בהיסוס לחדר כששפתו התחתונה נשוכה
"כואב לך מאוד?" הוא שואל בעדינות
אני מניד בראשי לשלילה,
"זה שום דבר טאהטאה היה אתמול מושלם"
הוא משפיל מבט
הוא בטח נבוך קצת אני חושב לעצמי
"מה הבאת לי?" אני מעביר את הנושא במהרה מנסה להקל על המבוכה שלו, מחייך
"א-אה, זה קימצ׳י, עוגת אורז וקצת חטיפים וקולה"
"יאמי תודה!" אני עונה בשמחה וכשמתכופף אלי להניח את המגש על השידה לצידי אני נותן לו נשיקה קטנה על השפתיים והוא רק מחייך לתוך הנשיקה, מניח את המגש וזז הצידה
"תנוח טוב ארנבי" הוא מחייך אלי
אני מנפח את הלחיים שלי בעצבנות קלה "ומה אתך?!"
הוא מצחקק, מלטף את ראשי ואומר "יש לי משהו קטן לעשות.. אני אחזור עוד חצי שעה שעה"
"קטן?!" אני שואל בפליאה מה טאה, הגולש העצלן שהתחיל לעבוד רק לפני שבועיים בערבים צריך לעשות בבוקר?
אני אוכל ומנסה לראות טלוויזיה אבל לא מצליח להתרכז, הזמן זוחל ונראה שעבר נצח עד שטאה מופיע בחדר שלי, נראה מעט נסער, ריח שמפו עולה ממנו והוא החליף בגדים
"טאהטאה חיכיתי לך" אני מחייך
"כ-כן סליחה שחיכית לי.. רוצה לשחק קצת משחקי וידאו"
אני מחייך ומהנהן אבל בפנים אני חייב להודות ביני לבין עצמי שציפיתי למשהו קצת יותר אינטימי.
אנחנו משחקים וצוחקים אבל הפעם זה שונה
טאה מרגיש לא מחובר, קל לי הרבה יותר לנצח אותו במשחקים למרות שאנחנו כל פעם נאבקים והמנצח משתנה רוב הפעמים במהרה, לא היה משחק אחד שהוא ניצח בו בלי שהייתי צריך לוותר לו, דבר שברגיל לא הייתי עושה.
אני מפסיק ונאנח
"טאה יש משהו שאתה רוצה לומר לי...?"
הוא מסתכל עלי, יוצר איתי קשר עין אמיתי ויציב ועונה "נדבר מחר בבוקר,האני צריך לישון על זה"
"אתה יודע שנינו יכולים לישון על זה, שתף אותי טאהטאה אני לא אכעס"
המבט הנשאר יציב לשניות נוספות ואז נקטע
אני מבין שזה המבט הארוך ביותר שיחקנו היום, לרוב היינו יכולים להסתכל אחד על השני בלי שום דבר נוסף דקות ארוכות, אולי אפילו כמה שעות, אתמול הפכנו את זה ליותר ממבט.
ואז אני מבין
כנראה לא הייתי טוב מספיק בשבילו במיטה או משהו
בטח הגוף שלי הגעיל אותו
דמעות מציפות את עיני ואני עונה בקול שבור "אני הולך לשירותים.."
"אתה צריך שיעזור לך או אקרא ל-"
לפני שהוא מספיק לסיים את המשפט אני טורק את הדלת לא רוצה שיראה את הדמעות שלי הוא אפילו לא רוצה לגעת בי אני חושב לעצמי,
הוא מעדיף שמשרת יעשה את זה בשבילו
ואז הדמעות פורצות מעיני ואני מייבב בשקט רב ככל הניתן
זה תמיד ככה מעולם לא הייתי רצוי, לא באמת.
לאחר כמה דקות שאני מקרר את פני ומוחה את אפי אני חוזר לחדר, כבר כמעט ולא כואב לי ללכת. זה כלום לעומת הכאב שבלב שלי.
טאה מרים אלי מבט וברגע שרואה את פני, שכנראה הסגירו את העובדה שבכיתי, החיוך נמחה כלא היה מפניו המלאכיות
למה טאה פתאום הסתגר?
מה הדבר שטאה רוצה לומר לג׳אנגקוק אבל מנסה לדחות לבוקר
מה יקרה בין השנים?
את כל זה תגלו בפרק הבא~
מצטערת שיצא קצר🙏
אשתדל להעלות בימים הקרובים פרק 9 ארוך יותר כפיצוי
YOU ARE READING
𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰
Romanceקים טאהיונג בן ה 21 חי את חייו על הגלים, רוח מלוחה מבדרת את שיערו ועורו השזוף מקרין את נשיקות השמש, הוא ניזון מתשומת הלב שניתנת לו מגברים ונשים כאחד. לעומתו, הנער הצנום והחיוור לא שש ליצור קשרים, להיחשף אל העולם החיצון. ג׳ון ג׳ונגקוק בן ה 18, חי בצל...
