𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

שקיעה זהובה

נ.מ טאה

"אתה על תתערב בשום דבר חתיכת חלאה, לוקח את הבן שלי, את ההזדמנות שלו לחיי עושר ואושר, חיים עמידים שיוכל לקדם ללא דאגות לגבי מצב כלכלי וכדומה!"
המילים מהדהדות בראשי

אבל הוא צודק, במאה אחוז, המחשבה הזאת מחלחלת לכל תא ותא בגופי, גל בחילה מציף אותי וצמרמורת אוחזת בעמוד השדרה שלי ומטפשטת לשאר הגוף, והיא לא קשורה לעובדה שאני בלי בגדים.

אני מרגיש את ידו של ג׳ונגקוק מונחת על שלי ואני מנסה לשאוב ממנה נחמה
בכנות?
כל זה היה ממש מביך בשבילי, אני לא אוהב להתפס כחלש וחסר עמוד שדרה אבל זה מה שהייתי באותם הרגעים.
ג׳ונגקוק כמובן התייצב במצח נוקשה כנגד אביו והגיע לפתרון. ניסיתי לעשות את כל מאמצי כדי להראות ששום דבר מזה לא השפיע עלי. אבל זה כן, והמון
לפני שג׳ונגקוק שם לב משכתי אותו לארוחת בוקר, פלרטוטים התגרויות ולבסוף עוד ערב שהתמשך ללילה לוהט במיטה

בבוקר התעוררתי לפניו וקמתי להתרחץ, להכין ארוחת בוקר וללמוד לתחילתו של סמסטר נוסף שבזה יסיים את התואר השני שלי ואתם לי את הכלים לעבוד כתובע, לוודא שלמי שהעונש מגיע יקבל אותו.

כששמעתי קולות מהאמבטיה סגרתי מהר את הלפטופ ודחפתי את הספרים והמחברות לתיק שלי, הלכתי למקרר הוצאתי חלב וביצים בדיוק כשג׳ונגקוק נכנס למטבח, הלב שלי פעם במהירות והקול שלי ניסה להשמע רגיל
"בוקר טוב טאטא"
"ב-בוקר יפה שלי, א-אתה רעב?"
"כן! מה אוכלים?"
"פנקייקים" חייכתי לעברו בתמימות כאילו תכננתי כבר נצח להכין פנקייקים ולא למדתי לפני ארבעים שניות משפטים
"יאמי" הוא סגר את המרחק בינינו והצמיד את שפתיו המתוקות לשלי, טעם מנטה עדין דבק בשפתיו
"אתה צריך עזרה?" הוא שאל כשהתנתקנו ולקח לי רגע להבין שהוא מדבר על הפנקייקים
"לא, זה אמור להיות מוכן עוד שעה, אני אקרא לך כשיהיה מוכן אוקי?"
"אוקיי" הוא הנהן
"אני אהיה בחדר"
הוא הסתובב והלך לא לפני שדאג לנשוק ללחיי

ניגשתי לעבודה, מכין במהרה את הבלילה ומחמם מחבת
הוספתי לחלק מהפנקייקים שוקולד, לאחרים פירות יער ואחרים השארתי ככה
חיכיתי, משועמם מעט בזמן הטיגון אז החלטתי להביא את הלפטופ לדלפק ככה שאוכל ללמוד ולטגן בו זמנית

כשכבר עברתי את החצי והפכתי את הפנקייקים הקלדתי כמה משפטים, מוסיף לסיכומים האין סופיים, קיבלתי הודעה מטה ג׳ין ששלח לי שקיבלנו תוצאות אז שאבדוק ואעדכן אותו
נכנסתי לאתר האוניברסיטה אחרי שהורדתי את הפנקייקים מהמחבת ושפכתי עוד בלילה  ובדקתי כמה קיבלנו, חיוך גדול התפשט על פני, גרפתי את הפלאפון והקלדתי "97" עם אימוג׳י מחייך וחזרתי לבהות בציון שלי
שתי ידיים נכרחו סביב מותני וגוף חמים נלחץ כנגד גופי
"אייייייייש הבהלת אותי" קפצתי בבהלה וליבי התחיל לפעום במהרה, כאילו רצתי מרתון
"קרה משהו טוב?" ג׳ונגקוק שאל אותי
שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה שלא ייראה התפללתי במוחי
"מה זה?" הוא פנה למסך הלפטופ הדלוק שלי
"אייש קוקי האוכל יהיה מוכן עוד מעט לך לשבת בנתיים, זה שוב דבר סתם שיחקתי במחשב להעביר את הזמן וניצחתי את הבוס אחרי הרבה זמן" אמרתי בנשיפה אחת מחזיק בסנטרו שיסתכל עליי
נשקתי לשפתיו בתשוקה, חיבקתי אותו ביד אחת ובשנייה סגרתי בעדינות את הלפטופ

הזזתי את ראשו אחורה "עכשיו לך לסלון ותראה טלוויזיה כמו ילד טוב כי אחרת תאכל פחמים לארוחת בוקר"
"אני לא ילד!"
''אהא~" קינטרתי אותו והסתובבתי להפוך את הפנקייקים שהתחילו להשחים קצת יותר מידי
טופפתי בעצבנות קלה עם אצבעותיי על השיש, הורדתי את הפנקייקים ושפכתי עוד בלילה, הסתובבתי ללפטופ, וליבי צנח. הוא לא היה שם.
הלכתי מהר לסלון איפה שג׳ונגקוק היה שקוע בכורסא, הלפטופ נח על ברכיו המקופלות אליו והוא גלל משהו על המסך
"טאה" קולו היה שקט ומדוד
"מה זה?" הוא הוסיף בשאלה
"ג׳ונגקוק..." שיחררתי אנחה
"תחזיר לי את זה בבקשה, אני אסביר לך הכל רק בבקשה בוא למטבח אחרת תהיה שריפה"
הוא בלע רוק וקם כשהלפטופ בידיו
התקדמנו למטבח והוא התיישב ליד הדלפק כשהלפטופ לידו ודיו משולבות על חזהו

הפכתי את הפנקייקים
"אתה לומד באוניברסיטה?"
אני בולע רוק בעצבנות
"למה לא סיפרת לי? כמה זמן זה כבר ככה? אלוהים טאה למה שתשמור את זה בסוד? יש לך שם חבר או משהו?" הוא ירה עלי את השאלות בקול מעוצבן
"אלוהים ג׳ונגקוק לא!"
"אז למה שתרצה להחביא ממני משהו כזה?"
"כי...."
הסתובבתי להוריד את הפנקייקים ולשפוך את שארית הבלילה "רציתי לשמור את זה בסוד עד שאני אסיים את התואר השני שלי, כדי שאוכל להפתיע אותך אחר-כך" אני לוקח נשימה עמוקה
"ולהציא לך נישואים"
פחדתי פחד מוות להסתובב, לראות את התגובה שלו
"ו- אתה יכול בכלל לשכוח מזה! ז-זה בסדר גמור כמובן! כלומר, למה שתרצה בכלל?! חחחחח" נחפזתי לומר "אתה עדיין צעיר מאוד ואתה בטח-" המילים העצבניות שלי נקטעו על ידי שפתיו של ג׳ונגקוק שסובב אותי אליו. דמעות מלוחות התערבבו בנשיקה והזזתי אותו ממני בעדינות "למה אתה בוכה קוקי שלי?" שאלתי בנימה זהירה
"כי- א--" הוא משך באפו וניסה לומר משהו כמה פעמים, הושטתי לו טישו וליטפתי את ראשו, חרדה אחזה בליבי ועירבלה את קרביי אבל יותר מזה לא רציתי לראות את ג׳ונגקוק מתענה
הוא לקח נשימה עמוקה ואמר בנחישות כשדמעות לא מפסיקות לזרום מעיניו בשובלים מלוחים "כן טאה" הוא חייך אליי חיוך ענקי

הלב שלי עצר "כן?" מצמצתי כמה פעמים כלא מבין, לא מצליח להבין מה הוא אומר
הוא נעמד על קצות האצבעות וכרך את זרועותיו סביב צווארי "כן! אני אנשא לך ואהיה בעלך ואדאג לך כל החיים שלי- שלנו!" הוא צועק לתקרה כדי לא להחריש אותי
דמעות אושר פורצות מעיניי ואני מנשק אותו באהבת אין קץ משחרר צחוק מלא בכל כך הרבה רגשות שמחה אהבה תודה והוקרה עמוקים לבן אדם שחבוק בזרועותיי

"הפנקייק"
"מה?" אני שואל, מבין רק אחרי שניחוח שרוף עולה באפי "אייייייייש!!!!!" אני מכבה מהר את הגז, זורק את הפחם שהיה אמור להיות פנקייק לפח, פותח חלון וברז, צופה באדים עולים מהמחבת הלוהטת, מתרוצץ אנה ואנה ועוצר למשמע צחוקו המתגלגל של ג׳ונגקוק
"אני אוהב אותך" הוא אומר בין צחקוקים ואני מצטרף אליו

================================
זה כנראה החלק שבו אני אמורה להתחנן לסליחתכם על הברכיים😅🙇🙏
סליחה חמודים שלי שלא העלתי נצחחחחח ופשוט נעלמתי
חייבת לכם על זה😬
בכל אופןןןןןןןןןן
אללה חופשששששששששששש
למי יש תכניות?
שלי זה בעיקר להשלים שעות שינה😴🤫🤭
(ולהיות תקועה בבית כי לא אני לא טסה/נוסעת לשומקום)

תגיבו מה חשבתם על הפרק~🌸

⁦🌬️⁩💞 3.39k wtf תודהההה