𝐄𝐛𝐛 𝐚𝐧𝐝 𝐟𝐥𝐨𝐰

נקודת מבט חדשה

Grace p.v

אני לא באמת זוכרת איך זה קרה
ואוורסט לא רצה לספר לי
הוא רוצה להגן עליי, הבנתי אותו, למרות שלא קיבלתי את זה
חיינו בבית יתומים כבר שנתיים
אוורסט החל לעבוד לפני שלושה חודשים.
עכשיו הוא בבית חולים
ואני כמובן, אתו

אף פעם לא באמת היינו לחוד
לא באמת היה יום שלא התראינו

הדבר היחיד שאני זוכרת מאותו הלילה הוא חום
וצבעים חמים
וקול סירנות
ואותו לופת אותי
ואת הארנב שלי- אדון טומפקינס, הרגל שלו חרוכה.
אבל באותו הלילה לא שמתי לב

היו לי המון סיוטים
זכרתי את ההורים בקווים כלליים מאוד
לכן, מאותו הלילה אוורסט הפך לאבא ולאמא שלי, למורים ולחברים שלי

יש לנו שיעורים בבית היתומים
יש שם המון ילדים
אני לא ממש יודעת איך לדבר אל אנשים
או איך לגשת אליהם

באיזשהו מובן אני פוחדת מהם

אבל אז גילגלו את המיטה שלו- בחור אסייתי, נראה חלש, רועד, חולה ובכל זאת מביט במבט של מה שנראה כמו הערצה בחבר שלו, שגם הוא אסייתי, אבל הוא חיוור יותר ושמח יותר ומדבר הרבה יותר. נראיתם עייפים- כל אחד בדרך שלו
עוד צפצופים של מכונות שונות נוספו לחדר
עוד ריחות, עוד חפצים אישיים...

למרות שאהבת אותו אמרת לו ללכת לנוח.
אולי אמרת לו לעזוב בגלל שאהבת אותו
אני חושבת שאני מבינה

אבל אני לא חושבת שאצליח לעזוב את אוורסט....

אז שכבת במיטה שלך, היית אבוד
לא הצלחת לאכול כמו שצריך את האוכל שהבאתי לך, פיזרת אוכל בכל מקום וריחמתי עליך
באותו הרגע שהבנתי את זה דמיינתי את עצמי סוטרת לפַּניי

אני שונאת רחמים
אני שונאת שאנשים בוגרים מסתכלים עלי ועל אחי ברחמים
למה שמישהו יעשה את זה?
אני חושבת שרחמים מהסוג הזה צריכים להפסיק

בעיקר מבטים מלאי רחמים, זה כל כך מיותר
זה גורם לך להרגיש כמו פיסת אשפה שהשליכו לזבל...

אז ניגשתי אליך.
לא ידעתי מה לומר, אז פשוט לא דיברתי
אתה לעומת זאת, לא ידעת איזו הבעה לעשות, אז יישרת אלי מבט- מלא משמעות, מעט מבולבל אבל בטוח.

אז כשהלכתי, החלטתי להשאיר את הווילון פתוח
אולי משהו סמלי לאמון?
אני לא באמת יודעת

סיפרתי עליך ועל החבר שלך לאוורסט
אז הוא רצה להכיר אותך
אני תוהה אם זו הייתה טעות- לספר לו
כנראה שלא כי בכל זאת מפרידה בין כולנו מיטה אחת

אז בבוקר, מוקדם מוקדם בבוקר, כשכולם עוד ישנו אבל אני לא, כי קשה לי להרדם, החבר שלך הגיע, נקי, עם תיק על כתפו. הוא ישר ניגש למיטה שלך ונשק לך על השפתיים והסיט קצוות שיער מהעיניים שלך כדי שתראה טוב. למרות שישנת

הוא דיבר אליך בשפה שלא הבנתי והחזיק לך את היד, אחרי כמה זמן הוא קם והלך
ואז הוא חזר עם כוס נייר ביד, מהסוג עם המכסה מפלסטיק, שהחריץ מקמט את הקשית אז לא באמת אפשר לשתות משם עם קשית, המוכרים עדיין נותנים לך קשית אם הזמנת ברד ואין להם כוסות פלסטיק עם המכסה שמתאים להם
הם לעולם לא ישאירו את כוס הנייר בלי מכסה..

ואז הוא ראה אותי
איך אני יודעת?
כל הזמן הזה הסתכלתי עליו

הוא היה יפה מאוד
נראה קצת כמו בחורה
הוא עדין מאוד
אז הוא התיישב על המיטה השניה, זאת שמפרידה בין המיטות שלנו, והסתכל עלי וחייך

"Hi sweetie where are your parents?" זה היה הדבר הראשון ששאל אותי "הי מתוקה איפה ההורים שלכם?"
אז עניתי את האמת
"Gone."

אני חושבת שהוא לא ממש טוב באנגלית
אני תוהה באיזו שפה הוא מדבר
הוא אסייתי אבל יש המון שפות שונות של אסייתים
נראה לי שהן דומות

אני לא חושבת שהוא ידע מה לומר אחרי שהוא הבין עד הסוף מה אמרתי
אז הוא פשוט אמר
"Would you like to have parents?"
חשבתי קצת
משכתי בכתפיים
ואז הנהנתי

"You know what?" הוא רכן אלי מעט ולחש לי
"We'd like to have children"
"So why won't you make some?"
שאלתי בכנות
"Because two men cannot make a child only a man and a women who love each other
But we are both men and we love each other"
"So why won't you adopt?"
"We are from Korea, gays can't adopt a child"
"But now you aren't in Korea"

++++++++++++++++++++++++++++++++
באם!

איך אני אההה?

(בראש שלי בילייק- רואה את העתיד-)
* מעלה 2 פרקים*
*נעלמת לחמישה חודשים*
*חוזרת*
*מעלה פרק כושל*
*שוכחת מזה לגמרי*
*אחרי צבא ולימודים עוברת על האפליקציות בפלאפון*

"פאאאאאאאאאאאאאאאאאאק"

אני הייתי אני אתם הייתם אתם וזה היה פרק די כושל

תהנו:)