Break the ice (penwill hockey 3)

פרק חמישי

פרק 5-
סיירה-
״3 סוכר, באמת?״ הקול העמוק והמוכר מאחורי גביי גורם לי להסתובב במהירות.
שיין עומד שם. ידיים בכיסים של הג'ינס האפור שלו, השיער שלו שכנראה חומצן לאחרונה נראה צהבהב ופחות כסוף והעיניים הכחולות יפיפיות שלו מוארות בשעשוע.
הבטן שלי מתהפכת. אני מקווה שהוא לא שם לב. ואולי הוא כן. אלוהים יודע.
״אני שונאת קפה אבל כשאין ברירה שלפחות יהיה מתוק״ אני מושכת בכתפיי ומפנה לו מקום ליד דלפק קבלת המשקאות.
הבוקר יש לי שלושה שיעורים מאוד כבדים ולא ישנתי בלילה כמעט כי הייתי חייבת לסיים תחקיר למאמר שאני אמורה להגיש בסוף החודש. ככה שאם אני לא אשתה קפה סביר להניח שאני ארדם או ארחף במהלך השיעורים ואני לא יכולה להרשות לעצמי את זה.
״סיירה אמרו לך פעם שאת מיוחדת?״ הוא מרים גבה משועשעת.
״באיזה הקשר?״ אני מרימה גבה חזרה.
הוא צוחק קצרות. הצחוק הזה מרעיד לי את הבטן התחתונה. פאק.
״את מצליחה להוציא את הכיף מקפה... עדיין לא נתקלתי במישהי כמוך, מעולם״ הוא מעביר יד בשערו המובהר.
״אני לא מוציאה את הכיף מקפה, תפסיק לדבר שטויות״ אני מכה בעדינות בכתפו ומיד מבינה שלגעת בו היה טעות.
מיד מחשבות סוטות עולות בראשי ואני מנערת אותן. ממתי הפכתי להיות יצור שחושב על סקס כל הזמן? אני נגד החפצת גברים וכל השיט הזה והנה שיין קופר כאן ואני מתנהגת כמו נער בן 15 שרק הרגע הבין מה זה בנות. זה אידיוטי.
״את תמיד גורמת לחייך ואני צריך חיוך לפני המפגש עם פרופסור ברקסטון״ הוא שולח אליי חיוך מהמם.
״אתה בקורס שלו?״ אני מחליטה לדבר איתו על לימודים.
אין משהו שמדכא מיניות יותר מדיבורים על לימודים.
״כן... מבוא לכלכלה אמריקנית ואני סובל מכל רגע״ הוא מהנהן.
״יש לי עדיין את הסיכומים שלו. אם אתה צריך משהו דבר איתי״ אני רוצה לתת לעצמי מכות כשאני שומעת את הקול שלי.
זה בדיוק מה שאני צריכה כשאני מנסה להמנע ממנו. להציע לו את עזרתי בקורס כלכלה אמריקנית. כל הכבוד.
״אני לגמריי אדבר איתך״ הוא מהנהן.
״סיירה?״ בדיוק בזמן הבחורה מאחורי הדלפק קוראת בשמי.
אני נותנת לה את הפתק עם הקבלה והיא מחתימה אותו ונותנת לי את כוס הקפה שלי עם השם שלי משורבט עליה.
״אני חייב לזוז, נדבר אחר כך?״ אני שולחת אליו חיוך.
״ברור״ שיין מהנהן ומלטף קלות את זרועי.
אני נמלטת על נפשי במהירות על טבעית. אני חייבת אויר צח ולהתרחק ממנו. מהר. האויר שפוגש אותי קר ואני ממהרת אל בניין פולצ׳ק שבו השיעור הראשון שלי.
אני מתיישבת במקום הקבוע שלי ודקה אחר כך רוז מתיישבת על ידי. אנחנו משחקות יחד בקבוצה מאז השנה הראשונה ורוז היא אחת הבנות האהובות עליי בקבוצה. יש לה מדיניות של אין בולשיט והיא אומרת הכל בפרצוף בלי פילטרים.
״היי סיי״ היא אומרת תוך כדי שהיא מורידה את הג׳קט שלה.
בפנים נעים וחמים לעומת בחוץ.
״היי רוז. הסתפרת או משהו?״ אני שואלת כשהיא מתיישבת.
״כן.. רק קצוות... את שמה לב להכל אה?״ היא מחייכת חיוך ביישני.
רוז הייתה מהבנות שממיעטות בערכן. היא לא ידעה כמה היא יפה או כמה בנים לוטשים בה עיינים והיא בחיים לא הסכימה להאמין שהיא שווה. למרות שהבחור שהיא נמצאת איתו במערכת יחסים של און אנד אוף הוא אחד הבחורים הכי שווים בקמפוס הזה. ג׳ספר פרינס היה שחקן פוטבול שחוץ מלהיות יפה באופן קיצוני הוא היה קצת כמו אליל כפי שהיו רוב כוכבי נבחרות הספורט של פנוייל קולג׳. ואפשר היה לראות כמה הוא רוצה אותה וכמה היא רוצה אותו. אבל מערכות יחסים, במיוחד כשאתה בן עשרים ומשהו היו הכל חוץ מפשוטות.
״זה מהמם״ אני מחמיאה לה.
היא מסמיקה שוב ומנידה בראשה.
״כן ולא רק אני חושבת ככה״ אני לוחשת ומחווה לעבר ג׳ספר שיושב שתי שורות לפנינו.
ג׳ספר שולח לה חיוך מסנוור מלא שיינים לבנות וישרות. היא מנידה בראשה והוא מסמן לה לב עם אצבעותיו. היא מסמנת לו אצבע שלישית.
אני משאירה אותם להמשיך את ה׳שיחה׳ ופותחת את המחשב הנייד שלי. אני חייבת לקרוא את הסיכום של השיעור הקודם כדי להכנס לתוך השיעור.
הבוקר אומלל וארוך כפי שצפיתי. כל שיעור כבד ומלא מידע מקודמו ולקראת הצהריים אני מרגישה מותשת.
אני וטס קובעות לצהריים בקפטריה הענקית בבניין ג׳רהול. והיא כבר מחכה לי שם כשאני גוררת את עצמי עם המגש אל השולחן.
״וואו את נראית עייפה״ היא טורחת לציין.
״אני עייפה״ אני מהנהנת.
״אתמול היית ערה עד ממש מאוחר, אה?״ טס נאנחת ומכניסה חתיכת צ׳יפס לפיה.
״כן היה לי מחקר לסגור לקראת כתיבת מאמר. איפה את היית דרך אגב? שמעתי אותך מגיעה רק בסביבות שתיים״ אני מביטה על החברה הכי טובה שלי.
״הייתי אצל לוק. הבטחתי לעצמי שאני אחזור מוקדם אבל... נסחפנו״ היא מודה ולחייה מסמיקות.
שתינו יודעות שנסחפנו הוא שם קוד לעשינו סקס במקום או אחרי מה שבאמת התכוונו לעשות.
״אחח הימים היפים ששנאת את התחת המעוצב של לוק״ אני מתרפקת בגעגוע באופן מוגזם.
״אף פעם לא שנאתי את התחת שלו״ טס מצחקקת.
״תסתמי, סוטה קטנה שכמותך״ אני מנידה בראשי וזורקת עליה חתיכת גזר גמדי.
״מי שמדברת על סוטים״ טס מחזירה לי בחתיכת צ׳יפס.
״אני לא סוטה״ אני מוציאה לה לשון.
״מה שגורם לך לישון טוב בלילה, סיי״ היא מושכת בכתפיה.
״הלוואי שהייתי ישנה טוב בלילה... אבל את ולוק לא מפסיקים להזדיין מעבר לקיר אז זה קצת קשה״ אני מגחכת.
״מה? את שומעת את זה?״ הפנים של טס הופכים למסכה מלאת חרדה.
״הקירות דקיקים, ברור שאני שומעת״ חיוך דקיק עולה על שפתיי.
עכשיו טס אדומה כמו עגבניה. מעולה. היום אני מתכוונת לישון כמו תינוקת ואני יודעת שקולות סקס מעבר לקיר לא יפריעו לי.
״שיט... אני מצטערת אנחנו נהיה בשקט. מבטיחה.״ היא מניחה יד על לוח ליבה.
״מעולה״ אני מהנהנת.
אנחנו אוכלות וממשיכות לדבר והפסקת הצהריים נגוזה במהירות. שתינו ממשיכות לשיעורים שלנו ובשלוש אני כבר בדירה. אני זורקת את התיק שלי בפתח החדר ובמהירות מורידה מעצמי את כל הבגדים. אני מתקלחת, שמה פיג׳מה ומזמינה לי פיצה. בזמן שאני מחכה לשליח אני קוראת עוד מאמר חובה לאחד הקורסים שלי. השליח מגיע ואני יושבת על הספה עם הפיצה מול פרק של הרווק בגן עדן. טראש ריאליטי, פיצה ושקט מי צריך יותר מזה?.
ואז הטלפון שלי מצפצף על הספה לידי. אני עוצרת את הפרק וקוראת את ההודעה.

שיין:׳אני בקניות. צריך חוות דעת של אישה עם טעם טוב׳
אני:׳שלח תמונות של הבגדים׳
שיין:*4 תמונות*
שיין:׳אני לא יכול להחליט איזה ג׳ינס יושב יותר טוב. מה אומרת?׳

אני אומרת ש-שיין קופר הוא פשוט השטן. כן... אחרת איך אפשר להסביר שבמקום תמונות של מכנסיים הוא שלח לי תמונות שלו מול מראה לבוש במכנסיים האמורים ושום דבר אחר. השרירים שלו היו כל כך פאקינג הדוקים ונוקשים בתמונות שהייתי דיי בטוחה שאפשר לגרד עליהם גבינה. והשביל הסקסי שמוביל ישר ל... פאק. הוא פשוט לא נורמלי.

אני:׳השני׳
שיין:׳בטוחה?׳
אני:׳כן׳
שיין:׳תסתכלי שוב׳
אני:׳השני׳
שיין:׳הסתכלת?׳
אני:׳כן׳
שיין:׳אני דיי בטוח שלא. ענית לי תוך שנייה׳
אני:׳אני בטוחה׳
שיין:׳אז השני׳
אני:׳כן׳
שיין:׳מעולה. תודה. עזרת לי מאוד׳
אני:׳בשביל מה יש חברים?׳
שיין:׳בדיוק 😊׳
אני:׳😊׳

אני זורקת את הטלפון שמרגיש כמו פצצת זמן מתקתקת לספה השניה. פאק, פאק, פאק.
זה פשוט לא הוגן... למה דווקא הוא? זו הפעם הראשונה שבחור מעורר בי עניין כל כך גדול. אני אפילו לא מבינה את ההגיון אבל במשיכה כנראה ההיגיון עף מהחלון.
אני מכריחה את עצמי לסיים עוד משולש ולראות עד הסוף את הפרק למרות שכל מה שאני רוצה זה לקחת את הטלפון וליירר על התמונות הכמעט פרונגרפיות ש-שיין שלח לי. אני מחזיקה מעמד שעה, שבע דקות ועשרים ושלוש שניות ואז אני מזנקת על הטלפון שלי כמו חיה מורעבת. פאק.