Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 4

פרק 4-
סיירה-
״סיימנו להיום. תנוחו טוב לקראת יום שני לפני המשחק. סופש טוב שיהיה לכן, בנות״ המאמנת מכריזה אחרי שהיא שורקת במשרוקית שלה.
אני מסירה מעצמי את הקסדה. השיער שלי שטוח וזיעה נוטפת על פניי. אימוני הוקי הן דרך נפלאה לשמור על כושר אבל הם גם מתישים ואחרי כל אימון אני נראית זוועה. אני כמעט אף פעם לא עולה על הקרח אבל העובדה הזו לא מפריעה למאמנת להתיש אותי כמו הכוכבות האמיתיות של הקבוצה. הסיבה היחידה שבגללה התחלתי לשחק הוקי הייתה כי טס הייתה צריכה מחליפה למישהי שעברה בית ספר לקבוצה שלה בתיכון. בתור החברה הכי טובה שלה הייתי חייבת לעזור למרות שלא אהבתי הוקי במיוחד או ספורט לצורך העניין. במשך שנים הייתי הבחורה הזו שיושבת בצד בשיעורי הספורט כל פעם עם תירוץ אחר. ואחרי שנים שאני משחקת דווקא התחלתי לאהוב הוקי. לא כמו טס כמובן אבל בהחלט אכפת לי מהמשחק ואני צופה ואפילו חוטאת במשחק לייב מידי פעם בפעם.
אני לוקחת נשימה עמוקה ומחליקה על הקרח לכיוון היציאה למלתחות. ואז אני שומעת את בליל הקולות הגבריים. לשנייה אני שוקלת להסתובב ולהחליק הרחק אבל אני יודעת שזה טיפשי. אני צריכה להתבגר ולהתמודד עם ההחלטה שלקחתי בשכרות מוחלטת. אלוהים יודע שאני לא מושלמת ואם לא נעשה טעויות שיכורות מטופשות בקולג׳ אז מתי כן?.
הקבוצה של הבנים מופיעה מהפתח. כולם לבושים במדים והמאמן פורטר נמצא איתם. טס קולטת את לוק ומחליקה לעברו. הוא עולה על הקרח וסוחף אותה לזרועותיו. הם מתנשקים ארוכות וגוררים שפע של שריקות ומחיאות כפיים עד שהמאמן פורטר שורק במשרוקית שלו.
״פנו לי את הרחבה בנות. גם את דאונס. למרות שאת חושבת שהלשון שלך דבוקה לגרון של פרקינס, היא לא״ המאמן גיחך.
טס ולוק צחקו ונפרדו בעוד חיבוק ארוך ונשיקה קצרה ומתוקה. טס החליקה לעברי בזמן שהבנות עזבו בזו אחר זו והבנים עלו במקומנו. הם חלפו על פניי ואז ראיתי אותו. מצידו השני החליק בחור עם שיער שחור ועיניים ירוקות. כנראה גם חדש משנה א׳.
הוא הביט עליי. המבט היה קצר, כמה שניות אבל איכשהו הרגשתי שהתחתונים שלי עולים באש. פלאשים מהלילה שלנו יחד הבזיקו במוחי. הוא היה ענק במבנה הפיזי שלו לעומתי ומבטי נדבק לישבנו בזמן שהרחיק אל שאר חברי הקבוצה שלו. הפה שלי היה יבש ואילצתי את הגוף שלי לעקוב אחרי טס למלתחות.
כרגיל אחרי אימון כולן נסחפו בדיבורי ההוקי. לי לא היה ראש לזה ונכנסתי לאחד מהתאים אחרי שהורדתי מעצמי את המדים המיוזעים. המים החמים הרגיעו את השרירים שלי ומחו את עקבות הזיעה אבל לא עזרו בכלל לכבות את השריפה ששיין הדליק. אלוהים... הייתי בטוחה שהשטות הזו של בעירה בין הרגליים קורית רק לדמויות בדיוניות אבל לצערי הרב זה ממש לא נכון. הכוס הדפוק שלי כנראה מאוד מאוד אהב את הלילה היחיד שבו היינו ביחד ורוצה שידור חוזר עם האח הקטן של החברה הכי טובה שלי. זה מתיש להלחם בגוף אבל אני מניחה שכעבור כמה זמן זה ייחלש ובסופו של דבר יעבור לגמריי. רק סבלנות.
אני מתעלמת מהדחף לגעת בעצמי ממש כאן ועכשיו ומסיימת את המקלחת עם זרם של מים קפואים. זה עוזר קצת. אני מתנגבת ולובשת על עצמי את הבגדים הנקיים שהבאתי. טס יוצאת מהתא שלה כשאני מסיימת ומתלבשת מהר גם היא ואנחנו חוזרות הביתה במכונית שלי.
אנחנו מכינות חזה עוף בתנור וקצת פסטה ברוטב עגבניות ואוכלות מול הטלוויזיה או יותר נכון מול פרקים של הרווק שפיספסנו השבוע.
״הבחור הזה כל כך אידיוט... ברור שהוא יבחר בכלבה על פני הבחורה הכי טהורה בעולם״ טס גלגלה עיינים.
״זו לא אשמתו הוא שחקן פוטבול לשעבר... הזעזועי מוח פגמו לו בשכל״ אני מצחקקת.
״לגמריי״ טס הסכימה.
ואז הטלפון שלה צפצף וחיוך עלה על פניה. ידעתי בוודאות מי בצד השני של הטקסט.
״לוק ישן אצלינו היום״ היא מודיעה לי בחיוך.
״איזה כיף״ אני מחייכת חיוך קלוש.
שוב לילה של התהפכות במיטה כשהם מזדיינים כמו שפנים מעבר לקיר. יאיי. הבילוי המועדף עליי ביום חמישי בלילה.
אחרי עשרים דקות וקצת לפני שהפרק השבועי האחרון מסתיים לוק נכנס בלי לדפוק. יש לו מפתח כבר והוא נמצא כאן המון. טס מחייכת והוא נוחת על הספה לידה ומנשק את שפתיה.
״היי בייבי״ הוא מחייך.
״היי בייבי״ טס נראית רגועה ומאושרת כשהיא מתכרבלת לצידו.
״היי סיי מה קורה?״ לוק סוף כל סוף מכיר בקיומי.
״הכל טוב. איך היה האימון?״ שאלתי.
״בסדר... יש לנו עוד עבודה עם החדשים אבל בסדר״ הוא משך בכתפיו.
״שיין?״ טס מרימה גבה.
״דווקא לא... שיין הוא חיה על הקרח והוא מפתיע אותי ממש״ לוק מרגיע אותה.
״הוא מעולה... טוד האידיוט השקיע בו המון ויש לו גם כישרון טבעי״ טס הנהנה.
״אגב שיין הוא הזמין אותנו למסיבת חנוכת הבית שלו בשבת בערב. גם את כל הקבוצה שלכן.״ לוק מרים את קערת הספגטי שעל שולחן הקפה ולוקח את המזלג של טס ומתחיל לבלוס.
״מגניב. את באה גם נכון, סיי?״ טס מוחאת כף בהתלהבות.
אני שוקלת את התשובה שלי לכמה רגעים. האם זה רעיון טוב ללכת לעוד מסיבה של שיין אחרי מה שקרה בקודמת? כשהבעירה הזו כלפיו עדיין חיה, קיימת, בועטת ושורפת אותי לגמריי?.
אני כמעט אומרת לא אבל הגוף הטיפשי שלי בהנהגת הכוס שלי משתף פעולה נגד המוח וגורם לי לומר את ההפך הגמור.
״ברור״ אני מצייצת.
״יופי, אז יש לנו תוכניות ליום שבת״ טס נראית מאוד מרוצה מהתשובה שלי.
״בהחלט״ לוק מוסיף עם פה מלא פסטה.
פאק... אני והפה הגדול והמטופש שלי. ואולי הפה שלי עשה לי טובה... אני לא אוכל להתחמק ממנו לנצח. זה טיפשי, ילדותי ולא ריאלי. נעבור את המבחן הזה ונדע עד כמה הבעיה חמורה. אם אני אמשיך לברוח אני לעולם לא אתמודד. אז אני מניחה שאני הולכת למסיבת חנוכת הבית של שיין קופר. וזה הולך נהדר, פשוט פאקינג נהדר.