Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 28 ואחרון

פרק 28 ואחרון-
סיירה-
שבוע חלף מסוף השבוע שלנו בבוסטון. שיין שכב לצידי במיטה עירום כביום היוולדו. הוא שיחק אתמול בערב וניצח ואחר כך הלכנו עם כולם לבר הקריוקי לחגוג. חזרנו הביתה, עשינו חגיגת ניצחון פרטית משלנו ונרדמנו מחובקים ומרוצים. אני התעוררתי מוקדם מידי ולא הצלחתי להירדם שוב אז כמו סטוקרית מטומטמת אני שוכבת לידו ומביטה בפנים היפות. על לחיו מפוזרת שכבה דקה של זיפים והשיער שלו מבולגן ומכסה את מצחו. החזה שלו מהודק בשרירים משורגים ונע בקצב האחיד של נשימותיו. הוא כל כך מדהים גם כשהוא סתם ישן במיטה. אתמול כשהוא שיחק היה מדהים לראות אותו בפעולה, זה היה סקסי ומהמם. הוא היה הכוכב של המשחק ואני הייתי גאה בו כל כך. לא היה אכפת לי שכמה זונות זרקו לעברנו הערות נבזיות כמו ׳שודדת עריסות׳ ו׳פדופילית׳. רק הבטתי על שיין וצחקתי. גם הוא צחק ואז הוא נישק אותי והכל הפך לרעשי רקע משונים. הכל היה רעש רקע משני לאהבה שלי לשיין. ומי שהיא עומדת לו בגרון יכול להיחנק. שמעתי שנפלא בעונה הזו של השנה בעזעזאל.
הרטט של הטלפון שלי שמגיע משידת הלילה ליד המיטה מקפיץ אותי לשנייה. אני תופסת את הטלפון והשם של אבא מופיע על המסך. אני זורקת על עצמי טי שירט של שיין ולוקחת את הטלפון איתי לסלון כדי לא להפריע לו לישון.
״הלו?״ אני עונה.
״סיי, היי זה אבא״ הוא אומר למרות שהוא יודע שהמספר שלו שמור אצלי.
״אני יודעת אבא״ אני כמעט צוחקת.
״מה שלומך?״ הוא שואל במעט דאגה.
״בסדר. אתה?״ אני שואלת חזרה.
״אני אהיה בסדר. אמא שלך דיברה איתי ואני... אני מצטער שלקח לי קצת זמן פשוט הייתי צריך לסדר את כל הדברים בראש שלי״ הוא מסביר בקול החם שלו שמסוגל לגרום לי להרגיש בטוחה ומוגנת כל הזמן.
״אל תדאג אבא״ אני מרגיעה אותו.
״אני מצטער מתוקה שלי״ הוא מתחיל מההתנצלות.
״אני יודעת אבא״ אני מבטיחה לו בקול רך.
״שפטתי את הבחור לחומרה... את יודעת שאני סומך עלייך סיירה ואני רק רוצה שיהיה לך טוב״ אבא מבהיר.
״אבא... אני פשוט... הופתעתי מההתנהגות שלכם. בחיים לא התנהגתם בגסות רוח או התנשאות ופתאום זה קורה. הוא בחור חרוץ, אמין והוא אוהב אותי. זה לא מה שבאמת חשוב?״ אני תוהה.
״זה הכל״ אבא משיב.
״אני שמחה שאתה חושב ככה״ אני מחייכת.
״אני מקווה שאת מבינה שאני רק רוצה שיהיה לך טוב. אני כמו כל הורה מגונן אבל זו זכותך לבחור את מי את רוצה לאהוב בלי שום קשר אליי. אני רוצה לנסות לתקן את הרושם שיצרתי על הבחור הצעיר. תזמיני אותו בהזדמנות ואני אכין לו פאי רועים״ לשמע מילותיו החיוך של מתרחב.
אבא מכין פאי רואים בשני מקרים בלבד- כשאמא מבקשת ממנו או כשהוא רוצה להרשים מישהו. העובדה שהוא מנסה עם שיין מחמם את ליבי.
״אנחנו נבוא בהקדם האפשרי״ אני מבטיחה.
״מצוין. אני מחכה לזה בקוצר רוח.״ אני כמעט יכולה לשמוע את החיוך שלו.
״אני אוהבת אותך, אבא״ אני אומרת בכנות.
״ואני אותך... ואני גאה בך כל כך. לויד ארקינס התקשר אליי ואמר לי שויתרת על המשרה. שאת מנסה להגיש מועמדות בחברות אחרות.״ אבא מפתיע אותי עם הבשורה הזו.
באמת התקשרתי למר ארקינס ואמרתי לו שאני מוותרת על התפקיד. בליבי ידעתי שקיבלתי אותו כי אבא שלי היה אבא שלי אבל אני רציתי לסלול דרך לעצמי בעצמי כמו שההורים שלי כל הזמן התעקשו שאעשה. הייתי חזקה מספיק והייתי בטוחה בכישורים שלי. בטוחה מאוד.
״אני רק עושה את מה שהאבא שלי לימד אותי״ אני אומרת בשקט.
״את הילדה הכי מדהימה ביקום, סיי. את תצליחי, אני בטוח בכך״ קולו של אבא חדור אמונה.
זה כל כך חשוב לי. המילים האלו שלו אומרות המון עבורי. אנחנו מדברים עוד כמה דקות ואז נפרדים ומתנקים. הלב שלי קליל יותר והנחישות שלי בצדקת דרכי חזקה מאי פעם. אני אוהבת את התחושה הזו.
כשאני חוזרת לחדר שיין ער. הוא שוכב על הבטן כך שהישבן המוצק שלו חשוף ורואה סרטון של ערוץ הספורט על המשחק אתמול.
״מהללים אותך?״ אני תוהה ומתיישבת על קצה השידה.
״קצת״ הוא מחייך את החיוך ממיס התחתונים שלו.
אם הייתי לובשת כרגע זוג אין ספק שהם היו הופכים לשלולית.
הוא מסיים לראות את הסרטון וזורק את הטלפון על המיטה.
״עם מי דיברת?״ הוא תוהה והעיניים שלו בולעות את הרגליים החשופות שלי.
״אבא שלי״ אני משיבה.
״אה...״ החיוך נופל משפתיו.
״הוא ביקש סליחה והזמין אותנו לפאי רועים״ אני מחייכת.
״פאי רועים, אה?״ שיין מרים גבה ספקנית.
״זה המהלך שלו כשהוא מנסה להרשים מישהו״ אני מגלה.
שיין נראה קצת מופתע אבל החיוך חוזר לפניו. אני אוהבת את החיוך הזה כל כך.
״אני אתכונן לזה נפשית״ שיין מהנהן.
ואז הוא מושיט את ידיו ומושך אותי בהפתעה אל המיטה. אני כמעט צווחת אבל פיו מכסה את פי. אנחנו מתגלגלים בין הסדינים. מתנשקים, צוחקים ונוגעים אחת בשני.
״את הכי יפה בעולם, סיי״ הוא לוחש.
״את באמת מתכוון לזה, אה?״ אני לוחשת חזרה.
הוא מהנהן ופיו מכסה את פי. הנשיקה רכה, חמה ועוצמתית. אני מעבירה את אצבעותיי על העור של גבו השרירי והנוקשה. הוא שלי. ואני שלו. זה היה פשוט. זה לא היה מפחיד ולא קשה ולא מפלצתי. זה היה פשוט ומיוחד וכל מה שהייתי זקוקה לו. אולי יהיה קשה לשמור על זה בעתיד ואולי לא אבל עכשיו אני מאושרת ואני לא מוותרת על האושר הזה בשום מחיר.