Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 24

פרק 24-
סיירה-
״אל תזוזי״ הוריתי בחדות לטס.
״אין לי סבלנות, את עובדת על זה כבר שעה״ היא מתלוננת.
״עשר דקות״ אני נאנקת ומיישרת את הראש שלה.
היא מנסה לא לזוז ואני מסיימת לקבע את הקוקו הגבוה שעשיתי לה. זה נראה נפלא עליה במיוחד לאור העובדה שהשיער שלה ארך ממש בחודשים האחרונים. היא לובשת את הסוודר התכלת שהוא התאום של הסוודר הורוד שלי ומכנס לבן צמוד ומגפונים מתוקים שהיא רכשה כשיצאנו לשופינג בבוסטון בסוף השבוע. היא אפילו נתנה לי לאפר אותה. אני אוהבת את גרסאת טס שמנסה לכפר על מעשיה. היא כמו בובת ברבי שאני מעצבת כרצוני וכשהייתי קטנה הייתי מתה שתהיה לי ברבי אנושית. חלום הילדות שלי התגשם.
״פרפקטו״ אני מסיימת למרוח לה על השפתיים ליפסטיק עדין.
טס מביטה על עצמה במראה ומחייכת חיוך מאשר.
״תודה, סיי״ היא מחבקת אותי.
״בבקשה. עכשיו לכי לסלון כי אני צריכה להתארגן גם.״ אני שולחת אותה לסלון שם מחכים לנו לוק ושיין.
אני מורידה את מכנס הטרנינג והגופיה שלבשתי אחרי המקלחת שעשיתי מוקדם יותר ולובשת את השמלה שהכנתי מראש. השמלה בצבע בורדו עמוק עם שרוולים ארוכים וחצאית קצרה. השמלה מבליטה את הנכסים שלי ומעצימה את אלו שהם לא והופכת אותם לנכסים. השמלה לא חושפנית אבל עדיין סקסית בטירוף. אני מתאפרת איפור חורפי- עיינים כהות מעושנות עם שמץ של גוונים סגלגלים, אני נותנת לפנים שלי שהתחילו להלבין קצת חיות ומורחת על שפתיי ליפסטיק עדין כדי לתת קצת קלילות לגוונים הכהים. אני משאירה את השיער פזור ומעט מבולגן ונועלת עקבים שחורות עם עקב לא גבוה מידי כדי שיהיה לי נוח ללכת.
״אני מוכנה!״ אני מכריזה ויוצאת מהחדר אל הסלון.
לוק וטס שקועים במשחק ההוקי שמוקרן על המסך. אבל שיין לא. הוא מביט עליי כאילו הוא יכול לזנק עליי ופשוט לטרוף אותי. אני מרגישה פתאום שחם לי. ממש. תמונןת מאוד לא נאותות שלו בין רגליי מקבל את הסעודה שביקש במבטו מציפים את מוחי. פאק.
״לא״ קולו של לוק שובר את המתח.
״לא מה?״ שיין שואל ולא מוריד את עיניו ממני.
״אתם לא מזדיינים במבטים כרגע. אנחנו אמורים לצאת כדי להגיע לפני ג׳ייס ולונה״ לוק קם ממקומו וחובט בעורף קל שיין ללא רחמים.
״איי!״ שיין נוהם.
״בואו נזוז״ לוק מורה לנו.
אנחנו לוקחים את המעילים שלנו. אנחנו נותנים לטס ולוק לצאת ולהתקדם קצת ואז שיין מנשק אותי נשיקה מתוקה ומהממת.
״אני כל כך הולך לקרוע ממך את השמלה הזו הלילה״ הוא נוהם בהבטחה לאוזני.
אלוהים כן... זה כל מה שאני מסוגלת לחשוב. אנחנו הולכים למסיבת יום ההולדת של לונה ומיד אחריה אנחנו נוסעים לסוף שבוע ארוך בבוסטון שבו נפגוש את תומאס, ההורים שלי וההורים של שיין. תהיה לנו דירה לגמריי לעצמנו וזה יהיה מדהים כל כך. כאילו אנחנו כבר בחיים האמיתיים וגרים ביחד.
אנחנו ממהרים אחרי טס ולוק. הם נוסעים באוטו של לוק ואנחנו בזה של שיין. לפני חודש אבא של לוק קנה לו ג׳יפ ריינג׳ רובר חדש משום מה ולידו האוטו הספורטיבי של שיין נראה כמו מכונית צעצוע.
״מפלצת הענק״ אני מצחקקת.
״פאק, כן״ שיין מסתכל על הרכב בשמץ של קנאה.
״אין מצב שאתה קונה אוטו מפלצת. אני שונאת מכוניות גבוהות״ אני מנידה בראשי.
״כן המפקדת״ הוא נאנח ומנשק את ראשי.
אנחנו נכנסים לרכב ונוסעים אל בר הקריוקי היחסית חדש. משום מה למרות האוכל המגעיל והאורות החזקים מידי והאלכוהול הזול מידי המקום הפך להיות מקום בילוי מועדף על קבוצת ההוקי של פנוויל ובמיוחד על טס. כולנו הולכים לחגוג יום הולדת ללונה.
הנסיעה לא ארוכה במיוחד כי פנוויל היא עיירה קטנטנה. אנחנו מגיעים בזמן ותופסים מקום. כולם כאן וזה מרגיש נהדר. לחגוג קצת היה מה שנזקקתי לו בעיצומן של עבודות הגמר וכל הלחץ האקדמאי שמופעל עליי שלא נדבר על הלחץ המשפחתי. אבא להוט לאור העובדה שעברתי בלי בעיות את ראיון העבודה שלי במשרדים של ׳פיטרסון אחזקות ונדלן עירוני בעמ׳. אני הייתי פחות נלהבת כי חשדתי שהריאיון היה חברותי וקליל מידי. מין הליך רשמי לתוצאה ידועה מראש. אני יודעת שזה עלול להישמע בכייני ולא בצדק אבל זה באמת לא מוצא חן בעייני. אבא לימד אותנו לפלס דרך לעצמנו וזה לא ממש עונה על ההגדרה הזו.
הדלת נפתחת וג׳ייס ולונה נכנסים פנימה אנחנו שואגים יחד- ״יום הולדת שמח!!״.
לונה מחייכת חיוך רחב ומחבקת את ג׳ייס. הוא זוכה גם לנשיקה אוהבת. הם מתיישבים איתנו וכולם מזמינים שתיה. או יותר נכון בירה ויין זולים. המיקרופון עובר בין כולם. המוצלחים ביותר הם לונה וקייסי. לא ידעתי שקיימו מסוגל לשיר ככה אבל היי כנראה שכל יום מגלים משהו חדש.
היה נחמד לראות את ג׳ייס מחייך וכמה הוא ולונה מאוהבים.
״לחיינו!״ קלרמן מרים את כוס הבירה שלו כשמישהו שואג את my life would suck without you של קלי קלרקסון.
אנחנו משיקים כוסות ואני קולטת את העיינים של שיין עליי.
״מה?״ אני אומרת ישר באוזנו כדי להתגבר על הרעש.
״החיים שלי יהיו מבאסים בלעדייך, בייבי״ הוא מחייך אליי חיוך ממיס תחתונים.
ואז הוא סוגר את הפער בנינו עם שפתיו. לרגע אני רושמת את העובדה שאנחנו בפומבי וברגע שאחרי אני מנשקת אותו חזרה. יש לו טעם של בירה זולה ושל שיין. זה לא אמור להיות כל כך טוב אבל זה כל כך טוב.
״פאק, וואו!״ מישהו (כנראה קלרמן) שואג ושורק בהתלהבות.
״מה ממתי זה?״ ג׳ייס מרים גבה סקרנית.
״כמה חודשים״ שיין מושך בכתפיו.
״זה ממש חצוף מצידכם לא לספר לנו״ קייסי נועץ בי מבט מאשים.
״זה לא עניינו של אף אחד״ לוק נוחר בבוז.
״הוא צודק״ טס מהנהנת.
״יש עוד מישהו שמסתיר מאיתנו משהו?״ ג׳ייס מעביר את מבטו סביב השולחן.
שקט דיי מטריד משתרר ואני קולטת את מבטו של שיין מחליק פעם אחת לכיוונו של איילי לפני שקלרמן עוטף בזרועו את כתפה של אריאל.
״למעשה כן. אני ואריאל לגמריי עושים את זה.״ הוא מכריז בחיוך של מליון דולר או במקרה שלו מאות מליארדי דולרים.
״בחלומות של קלרמן״ אריאל מעיפה ממנה את היד שלו.
״מותק״ הוא חורק שיינים כמו ילד קטן שאמא שלו סיפרה משהו ממש מביך עליו.
״בוא נלך לשיר משהו״ היא מושכת אותו לעבר עמדת הקריוקי.
בצירוף מקרים לא מאוד מקרי הם שרים את dream on. שנים זייפנים נוראים. ברמות מחרידות.
״איפה אטמי אוזניים כשצריך אותם?״ שיין מניד בראשו.
״בדיוק״ אני מסכימה איתו.
אני מוותרת על התור שלי לכבוש את הבמה וחומקת לשירותים כי השלפוחית שלי כבר מתפוצצת. אני נכנסת לאחד התאים ועושה את מה שאני צריכה לעשות. הדלת של חדר השירותים נפתחות ואני שומעת עקבים נוקשים על הרצפה.
״אני אישית חושבת שזה נורא פתאטי״ קולו של מישהי שאני לא מזהה אומר.
״ברור. היא כאילו מסיימת השנה.״ המשפט גורם לי לקפוא.
״אף אחד מהשנה שלה לא מוכן לצאת איתה או משהו?״ הגיחוך בקול הנשי מעורר בי זעם.
״כנראה. או שהיא פשוט שכבה עם כולם ונמאס להם״ הקול של הבחורה השנייה נשמע מרושע נטו.
״השאלה מה הוא עושה איתה... היא אפילו לא כזאת יפה. אפילו את יותר יפה ממנה, מאדי״ צחקוק גבוה צורב לי את עור התוף.
״אל תהיי כלבה, רורי. אפילו שזה קשה לך מאוד. הוא כנראה נמשך למבוגרות״ מאדי מגחכת.
״זה לא בדרך כלל נשים בנות ארבעים ו?״ רורי תוהה.
״היא נראית כמו בת ארבעים ומשהו בשמלה הזו״ מאדי המרושעת מצחקקת.
אני מסתכלת על השמלה שלי ותוהה אם הן צודקות ואז אני נזכרת במבט של שיין וזה עובר לי. אני נראית טוב ולא משנה מה רורי ומאדי הסתומות אומרות.
״זה פשוט עניין של להוכיח שהוא יכול. ספורטאים ותלמידי שנה א׳ אוהבים את זה. זה הישג שהם יכולים לנופף בו, לזיין מישהי משנה ד׳ גם אם היא נראית כמו מפגע סביבתי״ רורי נאנחת.
״זה נכון והיא כנראה עושה את זה כי היא יודעת שהוא עשיר ויש לו אבא מפורסם והוא יהפוך לאתלט מקצועי. היא כנראה שפנפנת הוקי במסווה״ מאדי מפריחה לאוויר תיאוריה מגוחכת.
ואני הגעתי לקצה גבול היכולת שלי. אני לוקחת נשימה עמוקה ומסדרת את עצמי לפני שאני פותחת את דלת התא. הבנות מסתובבות אליי ונאלמות דום. כן... שמעתי כל פאקינג מילה, כלבות חמוצות. לשתיהן יש מבט של צבי שנתפס באור הזרקורים. הן נראות צעירות ולבושות בבגדים הרבה יותר מידי יפים למקום שבו אנחנו נמצאות.
אני ניגשת לאחד הכיורים ופותחת את זרם המים. הן מחליפות מבט ונסוגות אל הדלת.
״אין לכן משהו להוסיף? למשל בפנים שלי ולא מאחורי הגב״ אני מרימה גבה כמעט בשעשוע.
״מה? בכלל לא דיברנו עלייך״ בעלת הקול שאני מזהה כמו מאדי מכחישה בחצי חיוך לחוץ.
״ואני בובספוג מכנס מרובע״ גלגלתי עיינים.
״בואי נלך מכאן, מאד״ הבחורה השניה שלבושה בשמלת נצנצים מנסה לשכנע את חברתה לחמוק.
״אני יודעת שנורא משעמם לכן בחיים אז תנו לי להגיד לכן משהו... אני לא חברה שלכן ולא חייבת לכן הסברים עם מי אני יוצאת ולמה. קנאה ירוקה זה לא הצבע שלכן, כלבות מצויות״ אני מטיחה בהן ואז פשוט צועדת משם בראש מורם בלי לחכות לתגובה.
להפתעתי אני מוצאת את שיין וטס על הבמה יחד. הם שרים את live while we young של וואן דיירקשן. חיוך מיידי עלה על שפתיי. עברנו שתי משוכות הערב וזה היה הרבה פחות נוראי ממה שדמיינתי. החברים שלנו קיבלו את זה בטוב והמילים הקשות והשיפוטיות שלא לצורך של הבנות האלה רק גרמו לי להבין שאף דעה לא תגרום לי לאהוב את שיין פחות. חייכתי ומחאתי לו ולטס כפיים שהגיעו להם. בפעם הראשונה מזה זמן רב היה לי טוב ולא הסתרתי כלום מאף אחד. פשוט הייתי אני ואהבתי את מי שרציתי.