Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 20

פרק 20-
סיירה-
המרשמלו הקטנים צפים בתוך השוקו החם שלי שמעלה אדים. אני מול הטלוויזיה אבל לא מצליחה להתרכז בנאום מעורר ההשראה של אחת הדמויות בסרט. חשבתי שסרט מלחמה יהיה אימון טוב למה שהולך לקרות הלילה אבל לא הצלחתי להתרכז או לחשוב על שום דבר. הייתי עייפה ועצבנית ואפילו השוקו המתוק על לשוני לא הרגיע אותי. הנאום המעורר השראה נגמר והבנים יצאו לקרב. פיצוצים ויריות היו פס הקול שקיבל את פניה של טס. היא פתחה את הדלת בתנופה ואני מיד התרוממתי מהספה. היא נראתה עייפה. שערה הבלונדיני היה אסוף בקוקו גבוה והיא הייתה לבושה בג'ינס פשוט וג׳קט שחור ענקי שבוודאי היה שייך ללוק. היא זרקה את המטריה הרטובה שלה בכניסה לדירה והביטה בי. המבט הזה הצליח לעצבן אותי. כאילו אני פושעת מהסוג הגרוע ביותר ועכשיו נתפסתי על חם.
״אנחנו צריכות לדבר״ המילים שלה נוקשות.
״כן״ אני מהנהנת.
היא פותחת את המקרר ומוציאה בקבוק מים. היא לוקחת כמה לגימות ארוכות ואז מתיישבת על הכורסא בסלון. הלב שלי הולם במהירות והשוקו מטפס במעלה גרוני מתחנן לצאת החוצה. פאק.
״על מה לעזעזאל חשבת, סיירה?״ היא נשמעת כועסת.
״זה לא צריך להיות דרמטי״ אני מנידה בראשי.
״באמת? כי אם אני צודקת ונראה לי שאני צודקת את משקרת לי בפרצוף כבר חודשים. את ואחי הקטן!״ הלסת של טס מהודקת בחריפות.
״אז עכשיו הוא אחיך הקטן? מעניין שאף פעם הוא לא באמת עניין אותך״ אני מוצאת את עצמי מגחכת ברשעות.
זה לא מה שרציתי לומר אבל הכעס מכל הסיטואציה פשוט מדבר במקומי. אין לי שום דרך להצדיק את השקרים שלי אבל אין לי שום דרך להמנע מהכעס הזה שבכלל הייתי צריכה להסתיר הכל מההתחלה.
״זה היה נמוך, אפילו בשבילך״ טס נוחרת בבוז.
״אפילו בשבילי? את מדברת כאילו אני פאקינג פושעת!״ אני מטיחה ברעש את כוס השוקו על השולחן.
״שיקרת לי! פאק, סיירה! כעסתי על מייק בלי סיבה! נסיתי למצוא לך מישהו טוב! חשבתי שמשהו רע עובר עלייך ודאגתי לך! וכל הזמן הזה שיחקת באיזה משחק מטומטם!״ טס מטיחה בי.
אני לוקחת נשימה עמוקה. אין טעם לצעקות. שתינו אכזבנו זו את זו. אני יודעת שלא הייתי בסדר אבל עכשיו הכל מונח על השולחן.
״זה לא היה משחק... חשבתי שזה לא יקרה שוב אחרי הפעם הראשונה... שיין הפתיע אותי, לא תיכננתי את זה״ נסיתי להסביר.
״הפעם הראשונה?״ היא הרימה גבה בחדות.
״ביום ההולדת שלו״ אני מתוודה.
טס נראית המומה. חסרת מילים. חיוורת קצת אפילו. פאק. זה לא טוב. בכלל לא.
״אתם ביחד מיום ההולדת שלו?״ היא שואלת בקול כמעט חנוק.
״לא. היינו מאוד שיכורים וזה היה אמור להיות חד פעמי ואז נפגשנו שוב בקמפוס ונסיתי ל... לא לרצות אותו אבל זה לא עבד. ברור שזה לא עבד. שיין פשוט... אני... יש לי רגשות אליו״ אני מתוודה בפניה את כל מה ששמרתי בפנים.
טס שותקת. אני שותקת. עוד יריות מהטלוויזיה הדפוקה. אני מכבה אותה. השקט הזה מאכל אותי. פאק.
״זה פשוט לא ייאמן״ היא מנידה בראשה.
״אני מצטערת״ אני אומרת בכנות.
״למה? למה שיקרת לי?״ טס שואלת.
״שיקרתי לעצמי הרבה זמן גם טס... לא רציתי את זה אבל הוא נכנס לי מתחת לעור וללב. הוא חשוב לי ממש. ואת חשובה לי ממש ולא רציתי שזה יתנגש. לא רציתי להגיד כלום לפני שאני ידעתי בוודאות מה אנחנו ומה הולך בנינו. ופחדתי... פחדתי מחוסר האישור שלך ומהתגובה שלך ושל כולם בעצם״ אני מתוודה ומרגישה את הלב שלי מתכווץ בין הצלעות.
זה נכון לומר את זה בקול. מרפא אפילו אבל אני יודעת שטס כועסת. היא לא תסלח לי על זה כל כך מהר והיא לא נראית קשובה. רק המומה וכועסת.
״את ילדה גדולה סיירה... במקום לברוח מזה יכלת להתמודד עם זה״ היא מטיחה בי.
״אבל לא עשיתי את זה. אני מצטערת שזה יצא ככה, לא רציתי לפגוע בך, בחיים לא״ אני מביטה מטה על הגרביים המפוספסות שלי.
״אבל פגעת״ היא מחזירה במרירות.
״אלו החיים שלי. יכול להיות שאת לא מבינה את זה אבל זה מה שהיה נכון לי באותו רגע. הייתי מבולבלת והכל הפחיד אותי, את מבינה את זה?״ אני מביטה בה ישירות.
אני מרגישה כאילו אני בבית משפט וטס היא השומרת, חבר המושבעים, התובעת והשופטת. זה לא מוצא חן בעייני בכלל.
״אני החברה הכי טובה שלך, לפחות הייתי אמורה להיות״ היא מושכת בעלבון בכתפיה.
״אני מניחה שזו ההגדרה למה שאנחנו עכשיו״ אני ממלמלת.
״מה זה אמור להביע?״ טס משלבת את זרועותיה על חזה.
״לא יודעת... אולי שאני כבר לא החברה הכי טובה שלך כי מישהו אחר תפס את המקום הזה וכבר לא אכפת לך ממני או מהקשר שלנו? את מבלה איתו את כל זמנך, איתו ובהוקי ושמה זין על הקשר שלנו. אני מבינה אתם מאוהבים והכל אבל את פשוט כבר לא כאן. כשהיו לכם בעיות פתאום היה לך זמן אליי אבל מרגע שפתרתם את זה חזרתי להיות אויר בשבילך. אל תשכחי שאני זו שהייתה שם בשבילך תמיד ופשוט הרגשתי שאין לי שום דרך לגשת אלייך״ אני מרגישה את גרוני נחנק מדמעות עם כל מילה שיוצאת מפי.
דמעה קרה זולגת על לחיי ואני מוחה אותה עם גב כף ידי. טס בוהה בי ואני רואה בעיניה עלבון, כעס ועצב שמסתחררים יחד. אני שונאת לריב עם טס. כבר שנים שלא רבנו וזה מרגיש כל כך מחורבן.
״אולי כל זה התחיל כשהחלטת לשמור ממני סודות״ טס מלמלה.
״וואו... זה כל מה שלקחת ממה שאמרתי?״ עכשיו אני מתחילה לכעוס.
״את ואחי מזדיינים במשך שבועות מאחורי הגב של כולם! ואת מצפה ממני פשוט להחליק את זה כי את צריכה תשומת לב? לא נראה לי״ המילים שלה הם כמו פגיונות.
טס יודעת להכאיב כשהיא רוצה. ראיתי אותה פוגעת בלוק בריבים שלהם, פוגעת באביה החורג, בשיין וגם לפעמים בחברות הקבוצה. מעולם לא בי. זה לא היה הקשר שלנו. והנה היא תוקפת אותי כמו טיל מונחה מטרה.
״הלוואי שזה היה קשור לתשומת לב. וצדקתי שלא סיפרתי לך. את מתנהגת כמו כלבה שיפוטית״ אני מטיחה בה.
״אם אני כלבה שיפוטית אז את כלבה שקרנית!״ היא נוהמת לעברי.
״כן, שיקרתי לך. הסתרתי ממך. אני לא התנהגתי כמו חברה טובה ואני מצטערת אבל עכשיו הכל שונה. אני ושיין רוצים לנסות להיות ביחד ואם זה מפריע למישהו אז חבל בשבילם״ אני מנסה לבלוע את הגוש שחונק את גרוני.
״תעשי מה שבא לך״ טס פולטת בכעס.
אני מהנהנת וקמה מהספה. אני נכנסת לחדר שלי וישר צוללת למיטה שלי. אני קוברת את פניי בכרית וממררת בבכי. לא רציתי לריב עם טס, לא רציתי להרגיש נורא. אבל הרגשתי ככה. הייתי כלבה שקרנית וזה התפוצץ לי בפנים. חשבתי שאני מסוגלת להתרחק משיין אבל טעיתי. טעיתי כל כך בכל ההחלטות שקיבלתי בזמן האחרון חוץ מאחת. שיין. הייתי צריכה להיות כנה מההתחלה איתו, עם עצמי ועם טס ועכשיו אכזבתי אותה ואת עצמי ובטח גם את שיין. קלטתי כמה מניאקית הייתי כלפיו וזה לא הגיע לו. בכלל לא.
נרדמתי מותשת מבכי והתעוררתי למחרת הרבה אחרי השעון המעורר עם עיינים נפוחות ואף נוזל. החלטתי לדלג על היום ולא להגיע לשאר השיעורים. עשיתי מקלחת חמה ולבשתי על עצמי בגדים שחוקים ומחממים. הכנתי לעצמי תה ועשיתי את הכלים שבכיור. הטלפון שלי צלצל ושמו של שיין הבזיק על המסך דקה אחרי שסיימתי עם הכלים. לא עניתי לו. לא רציתי לדבר עם אף אחד עכשיו. במיוחד לא איתו. פגעתי בו כל כך ואפילו לא ראיתי את זה. הייתי צריכה זמן לעכל הכל. כיביתי את הטלפון שלי ולקחתי את התה לסלון. עשיתי מרתון של העונה הראשונה של ׳הכתר׳ בנטפליקס ואז השלמתי את השיעורים שהחסרתי היום מאנשים שונים שחלקתי איתם את הקורסים.
טס לא חזרה לדירה בשעות אחר הצהריים. הנחתי שהיא אצל לוק וחיממתי לי את המרק למרות שלא הייתי ממש רעבה וסתם שיחקתי עם הכף שלי בנוזל. דפיקה נשמעה על הדלת וכשפתחתי אותה הלב שלי חדל לפעום לכמה שניות. שיין עמד בפתח. חמוש במעיל, כובע גרב שחור וזר פרחים קטן בצבעי קיץ חמימים. היה לו חיוך ביישני על השפתיים.
״רציתי להתקשר להודיע לפניי אבל לא ענית אז החלטתי לקחת את הסיכון, אני יודע שאת...״ הוא מפסיק לדבר כשאני נופלת לזרועותיו וקוברת את פניי בצווארו.
אני ממררת בבכי והוא מחזיק אותי קרוב אליו. יש לו ריח של חורף ופרחים ושיין. הוא כל מה שאני זקוקה לו כרגע.