Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 23

פרק 23-
סיירה-
אני עומדת לפני הדלת של הדירה של שיין והשותפים שלו. אני לובשת חולצה בצבע כחול רויאל שצמודה לגופי וחצאית קצרה וצמודה בצבע שחור שעושה לי תחת סקסי. הוספתי להופעה מגפונים עם עקבים שמוסיפים לי כמה סנטימטרים נחוצים ופעם ראשונה אחרי עדינים (לפחות זה מרגיש ככה) התאפרתי. הייתי זקוקה לזה... לתלבושת סקסית ויפה, לאיפור ולטיפה של נשיות אחרי שבוע בבית עם סוודרים רחבים וטרנינגים שחוקים וישנים של תומאס. הרוח נשבה בעוצמה והשמיים היו קודרים. צלצלתי בפעמון כי הידיים שלי היו תפוסות עם סיר מרק וקופסא עם לחמניות טריות. אחרי חצי דקה הדלת נפתחה ודיין ג׳ונסי עמד בפתח. הוא הביט בי לכמה שניות ואז הפך את הכובע שהיה על ראשו כך שהצד של המצחייה היה מופנה לאחור.
״וואו״ הוא כמעט נראה כמו דמות מצוירת שהעיניים שלה יוצאות מהחורים והלב שלה קורע את החולצה וריר זולג לה מהפה.
״היי״ אני כמעט צוחקת.
״מה?״ הוא אומר כאילו מישהו חתך את חוט המחשבה שלו ועכשיו המוח שלו הוא כמו טלוויזיה מושלגת ללא קליטה.
״היי״ אני חוזרת ועכשיו צוחקת לגמריי.
הוא מנער את ראשו כאילו הוא מחזיר את הקליטה בכוח למוחו.
״היי. סורי. את פשוט... וואו...״ הוא בלע רוק בקושי רב.
״אתה חושב שהוא יאהב את זה?״ אני שואלת.
״זו בכלל שאלה?״ הוא מחזיר ולוקח ממני את הסיר והקופסא.
אנחנו נכנסים פנימה לחום של הבית. הרגליים שלי מפשירות לאט. הוא מניח את הסיר של הגז ואת הקופסא על השיש ומחמם את הסיר.
״הוא למעלה, בחדר שלו״ הוא מחווה על גרם המדרגות.
״תודה״ אני מחייכת ומנשקת את לחיו לפני שאני כמעט מדלגת אל המדרגות.
אני עולה במהירות וניגשת כמו טיל מונחה לחדר שלו. הדלת שלו חצי פתוחה והוא שוכב במיטה. הוא לבוש במכנס טרנינג אפור וטי שירט לבנה קצרה שמראה את זרועותיו הענקיות. אני מסוגלת להסתכל עליו ככה במשך נצח וקצת. העיינים שלו חצי עצומות ועל חזהו שרוע ספר פתוח כנראה בעמוד שבו ויתר והחליט לנמנם. הם ניצחו אתמול אבל זה משחק אכזרי. אנשים נחבלו, נשרטו, נזרקו לקרח והתקוטטו בלי סוף. לוק היה חבול כל כך שזה היה כמעט מפחיד, כנ״ל ג׳ייס וקייסי. נכנסתי לאט ובשקט פנימה וגליתי שגם משיין זה לא נחסך. הייתה לו חבורה סגולה על המצח והזרוע שלו הייתה אדומה, כחולה וצהובה- סימנים של מכות יבשות. שיט.
״בייב״ אני לוחשת ומלטפת ברכות את שערו הכסוף.
שיין פוקח עין עצלה וחיוך כובש את שפתיו. בזווית פיו אני מבחינה בחתך פתוח. זה נראה כואב. הוא מפסיק לחייך.
״אלוהים... זה היה משחק אכזרי״ אני מלטפת ברכות את לחיו.
״זה היה משחק״ שיין מושך בכתפיו.
אפילו התנועה הזו מכאיבה לו. וזה מכאיב לי בחזרה.
״איך היד?״ אני מעבירה אצבע קלילה על זרועו החבולה.
״בסדר. אין שבר או נקע... רק מכות יבשות. היו לי פציעות גרועות מאלה״ הוא מתרומם באיטיות לתנוחת ישיבה ומשפשף את עיניו בכריות כפות ידיו.
״אני מאמינה לך״ משום מה אני לא מפקפקת בזה.
שחקנים כמו שיין ולוק וטס ששמים את הלב שלהם וכל מה שיש להם בזמן משחק נפצעים לא מעט בלהט הרגע. היה משחק שבו לוק שבר את הזרת ברגל ושם לזה לב הרבה אחרי שהמשחק נגמר. הוא פשוט היה כל כך עטוף באדרנלין שזה לא הזיז לי באותו רגע וגם יום אחרי המשחק.
״את כל כך יפה״ הוא מלטף קלות את שערי שבטח נראה מטורף מהרוח שהשתוללה בחוץ.
״אני משתדלת״ אני לוחשת ומנשקת את זרועו.
״המממ״ הוא עוצם קלות את עיניו.
״נעים?״ אני מחייכת.
״מאוד. אני צריך הרבה נשיקות כדי להרגיש טוב יותר.״ הקול העמוק שלו רמז על כך שיש איזור ספציפי שישמח לנשיקות.
״אתה רוצה שאני אטפל בך?״ אני לוחשת ומנשקת בעדינות את החלקים שנראים הכי גרוע על זרועו ובצד פיו איפה שהחתך.
״כן... תהיי האחות שלי?״ הוא צוחק את הצחוק הממיס שלו וכמעט מיד רטיבות בלתי רצונית מתחילה בין רגליי.
״ברור״ אני מהנהנת.
אני מורידה את המגפונים שלי וסוגרת את הדלת של החדר שלו. ואז אני עולה על המיטה שלו לצידו. המיטה בגודל קינג סייז למזלנו כך שלשנינו יש מספיק מקום.
אני מושכת את החולצה שלו וחושפת את פלג גופו העליון. שרירים מהודקים, עור מעוטר בסימנים בשלל צבעים. זה מדאיג אבל איכשהו גם סקסי בטירוף. כל כך פאקינג סקסי שבא לי לטרוף אותו. הוא מדהים.
״המממ אתה פצוע בכל מקום״ אני נאנחת כאילו זו בעיה ואז מנשקת את עורו החשוף בעדינות.
הוא נאנק בהנאה ונותן לי לטפל בו כשהוא שוכב על הגב ויד אחת של נחה תחת ראשו. הוא נראה כמו אל סקסי ופצוע. מזל שהתנדבתי לעשות את העבודה הקשה של האחות הרחמנייה. אלוהים... זה פשוט כל כך לא פייר שיש אנשים מהממים כמו שיין בעולם הזה.
״את יודעת מה ממש יעזור לי?״ הוא פוקח את עיניו ומביט בי.
״מה?״ אני שואלת בתמימות.
״אם תורידי את החולצה הזו״ הוא עונה בקול מחוספס.
״אם זה יעזור״ אני מחייכת ומורידה את החולצה.
מתחת יש לי חזיית תחרה לבנה ויפיפה שנותנת לחזה שלי הרמה רצינית. עיניו של שיין בולעות אותי וגופי מתחמם. אני מביטה מטה ורואה את הבליטה במכנסי הטרנינג שלו.
״הציצי שלך תמיד עוזר לי״ הוא מחייך בשובבות.
אני לא מתאפקת ומנשקת אותו. הלשון שלו משחקת בשלי וטעמו משתלט על פי. ידיו הגדולות חופנות את החזה שלי. אני גונחת בלי שליטה כשהוא נוגע בי ככה. גם אם מעל בד החזיה.
״תוריד את זה ממני״ אני כמעט מתחננת.
הוא פותח את החזייה ואנחנו מעיפים אותה לרצפה. הוא כמעט מיד שואב את העור הרגיש של השד שלי לפיו. אני גונחת וזורקת את ראשי אחור. זה כל כך פאקינג טוב.
כל כך.
״את כל כך סקסית ואת שלי, סיי.״ הוא לוחש בקול ממיס התחתונים שלו והם אכן נמסים.
״תוכיח״ אני מתגרה בו ונותנת לידי להחליק בעדינות לתוך מכנסיו.
הוא לא לובש בוקסר ואני אוחזת בו. הוא מרגיש מדהים ביד שלי. חלק וחזק ומגורה. ולדעת שזה בגללי מרגיש אפילו טוב יותר. חיוך עולה על שפתיי.
״הוכחה מספיקה?״ הוא מגחך.
״אני אצטרך לראות אותו כדי להחליט״ אני מושכת בכתפי.
שיין עוזר לי להוריד את המכנס ואנחנו זורקים גם אותו לערימת הבגדים שהחלה להיווצר.
הוא עירום לחלוטין ויפה עד כאב. אני לא חשבתי על זין כדבר יפה עד שפגשתי את שיין. הוא יפה בכל מקום מכפות הרגליים עד לשערות הראש. לפעמים זה גורם לי לחוסר ביטחון אבל ברגע הזה אני רק יכולה לחשוב עליו. על כמה אני רוצה את כל היופי החיצוני והפנימי שלו. אני לא מושלמת אבל הוא מתקרב לשלמות באופן מסוכן.
״מה גזר הדין?״ הוא מחייך.
אני דוחפת אותו אחורה עד שהוא שוכב על הגב. אני מפמפת את הזין שלו בעזרת כף ידי כמה וכמה פעמים ואז אני עוטפת את קצה הזין שלו בפי. הוא גונח והמותניים שלו ננעלות. אני יודעת שהוא מוסר לי את השליטה וזה מוצא חן בעייני. אני שואבת את הקצה לפי ואז מעבירה עליו את לשוני. ואז אני מוצצת אותו לכל אורכו. הוא בפי והטעם שלו מלוח וחם. אני מוצצת לאט לאט כדי להכניס בכל פעם קצת יותר ולבדוק את העמידות שלי ולשמוע אותו גונח ככה ולדעת שאני זו שעושה לו את זה.
אני מחליקה כמעט את כולו שזה לא מעט פנימה ואז מתחילה להעלות את הקצב. אני נוגעת בו, משחקת ועוטפת אותו בחום של פי. הוא מניע את מותניו לאט וזה מוצא חן בעייני.
״פאק.... זה כל כך טוב״ הוא גונח.
״המממ״ אני מהממת סביב הזין שלו.
״לא... אני עומד לגמור״ הוא מזהיר אותי.
אני מוציאה אותו מפי ומעבירה עליו את ידי שוב ושוב עד שמותינו רועדות. הוא גונח וגומר על ידי והבטן שלו. זה מראה משוגע ואני מרגישה רטובה יותר מהנהר בבוסטון. אלוהים.
אני מביטה בו לעוד כמה רגעים לפני שאני ניגשת לחדר האמבטיה ומנקה את עצמי. אני לוקחת מגבת ומרטיבה אותה מעט ואז חוזרת ומנקה אותו. הוא מושך אותי לנשיקה ארוכה וחמה ואז משכיב אותי על הגב ומטפס מעליי.
״הגיע הזמן לשלם לך על הטיפול המסור״ הוא לוחש ועיניו נדלקות בתשוקה בלתי מרוסנת.
הוא מוריד ממני את החצאית והתחתון הרבה פחות בעדינות וצולל בין רגליי בלי לחכות שנייה מיותרת. הוא מוצץ, מלקק ומטריף אותי עם הלשון שלו. זה מלוכלך, רטוב ומהיר. אני גונחת את שמו ומנסה לא להרעיש מידי כי אני מודעת לעובדה שהשותפים שלו נמצאים. הוא כנראה נחוש לשמוע אותי צורחת כי הוא מוצץ את האיזור הכי רגיש שלי בלי להפסיק לשניה ומחדיר לתוכי אצבע אחת עבה ומחוספסת. הגוף שלי רועד, אני מתכווצת על אצבעו.
״אה! שיין! פאק!״ אני גונחת כמעט בצווחה.
גל הלם עובר בגופי כשאני גומרת והוא לא מניח לי ממשיך לטעום אותי לאורך כל האורגזמה. זה מהמם. אני מרגישה כאילו מישהו הפך את הגוף שלי לערימה של מרשמלו ולא מתחשק לי לזוז. בכלל.
הוא מחבק אותי אליו ומנשק את ראשי. אנחנו שוכבים ככה במיטה עירומים עם שכבת זיעה דקה על העור ונשימה מקוטעת.
״בואו לאכול!!!!״ דיין צווח פתאום.
״נשבע לך שהוא לא צריך רמקול, מישהו שתל לו אחד בגרון״ שיין מגלגל עיינים.
״אולי אבל הכנתי לך מרק עגבניות ולחמניות אז אתה חייב לשתף פעולה״ אני מחייכת חיוך דקיק.
״אמרתי לך שאת הכי טובה בעולם כבר?״ הוא מנשק בעדינות את שפתיי.
״אמרתי לך שאתה הכי טוב בעולם? אני יודעת שדיברת עם טס. תודה... זה עזר מאוד ואנחנו השלמנו וזה מרגיש מדהים והכל בזכותך״ אני מלטפת את לחיו ברכות המתבקשת.
״אני רק רוצה שתהיי מאושרת״ הוא מנשק את כתפי.
הלב שלי מתמוסס והופך לשלולית. למה הוא חייב להיות מושלם כל כך? למה הוא חייב לגרום לי להתאהב בו עוד קצת בכל פעם?.
״ואני רוצה שאתה תהיה מאושר״ אני מביטה בפניו החבולות והמדהימות.
״כל עוד את כאן זו לא בעיה״ הוא מנשק אותי שוב.
זה רק מזכיר לי שבעוד כמה חודשים אני כבר לא אהיה פה. אבל אני מדחיקה את זה. אנחנו מתלבשים ויורדים למטה. השולחן ערוך ומסתבר שחוץ מהמרק דיין הכין גם מאפינס שוקולד וכריכי גבינה מותכת. אדם ליפנסקי נראה לגמריי חבוט כמו שיין ורגלו נחה על כיסא מוגבהת בעזרת כרית נוי.
״אתה נראה חרא״ שיין מעיר.
״תודה״ אדם נאנח.
״איך זה שאתה לא נפצעת בכלל?״ אני שואלת את דיין.
״כי הוא ישב על הספסל״ אדם נחר בבוז.
״לוקח זמן לאנשים להכיר בגדולה״ דיין מעביר יד בשערו וקולו נוטף ביטחון עצמי.
״ברור״ אדם מגלגל עיינים.
״תסתום ותאכל״ דיין נוהם בעצבנות.
אנחנו אוכלים בשקט ותחת השולחן שיין אוחז בידי. טוב להרגיש אותו, לדעת שהוא שם. כל כך פאקינג טוב.