Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 14

פרק 14-
סיירה-
מדהים איך זוג עקבים חדות כתער, שמלה שחורה קטנה וקצת איפור יכולים להרים לי את מצב הרוח בשניות. השבועות האחרונים היו גרועים, בלשון המעטה. השיחה עם שיין מאחורי בניין ׳קינגסלי׳ או יותר נכון הויכוח השאיר אותי פצועה. הדרך שבה הוא דיבר אליי הייתה חסרת כבוד במקרה הטוב. לעמוד מולו כשאני גם ככה חסרת ביטחון ומוכה מהבגידה שלו ולשמוע אותו מדבר אליי ככה שבר אותי לרסיסים. מיהרתי לדירה וסגרתי את עצמי בחדר. הכרית שלי הייתה ספוגה בדמעות יותר ממה שחשבתי שיש לי בגוף.
למזלי הייתה לי רשת תמיכה מדהימה של טס ושאר החברות לקבוצה. אף אחת לא ידעה את הסיבה האמיתית ונאלצתי להמציא שקר מפורט על איך שאני במחזור וזה הופך אותי לממש רגישה ומערכת היחסים שלי עם מייק ממש הסתבכה. כן... המצאתי מערכת יחסים עם מייק המסכן והאשמתי אותו בהכל. כשהוא חלף על פניי ועל פניי טס במסדרון כשהיינו בדרכנו לחדר האוכל הוא עצר להגיד ׳היי׳. המבט המלוכלך שטס זיכתה אותו בו גרם לי להרגיש רע בשביל המסכן. במיוחד כשאני זו שמשקרת במצח נחושה לחברה הכי טובה שלי. כן... אולי כל זה מגיע לי כי אני עושה בחירות מטופשות כאלה בחיים שלי.
יכלתי להתנחם בזה שלפחות טס ולוק חזרו להיות צמודים כתמיד. אחרי כמה ימים של כעס הדדי לוק הופיע בפתח הדלת עם פיצה שעליה היה כיתוב 'sorry' בזיתים שחורים ולבבות מתוקים מפפרוני. הם אכלו את הפיצה, שתו יין ופתרו את הכל בשיחה שקטה ואז בזיון רועש שקצת הרעיד לי את החדר. אהבת אמת.
אבל היום החלטתי שאני מפסיקה לשבת ולרחם על עצמי או לחכות לו שיתקשר אליי או ישלח הודעה או יופיע בפתח הדירה עם הזמנה לארוחת ערב רומנטית. אני יוצאת לחגוג ולשכוח שאי פעם הייתי מעוניינת בגבר הלא מפותח והמפתה הזה. והדרך הטובה ביותר היא לצאת בשישי בערב לאחת המסיבות המטורפות של רויאל בנקס, קפטן נבחרת הפוטבול. הבחור היה הזיין הכי גדול בקמפוס (בתחרות צמודה לג׳ייס קולדוול וקפטן נבחרת הכדורסל ברנט ביילי) והוא היה גם כיף טהור ומקסימלי. המסיבות שלו היו הטובות ביותר שנערכו בשנים האחרונות ב׳פנוויל׳ והיו מפורסמות גם בקרב סטודנטים מקולג׳ים אחרים. אם המטרה הייתה לכייף, לשכוח ולמצוא מישהו להתלכלך איתו התשובה הייתה מסיבה של רויאל בנקס.
לקחתי את הארנק שלי ו-וידאתי שכל הדברים שאני צריכה אצלי. צילמתי כמה תמונות והעליתי אותן לסטורי שלי באינסטגרם ואז רוז התקשרה והודיעה לי שהיא והבנות מחכות לי. בדרך לדלת נפרדתי לשלום מטס ולוק שהיו מרוחים על הספה וראו סרט כלשהו. כן זה מה שזוגות עושים בליל שישי.
מיהרתי להמלט לפני שהקנאה המכוערת תרים שוב את ראשה. הבנות חיכו לי בכניסה לבניין וכולנו נכנסנו לאוטו של רוז שהתנדבה להיות הנהגת התורנית שלנו. הבית של רויאל היה לא רחוק מהבניין שלי ותוך זמן קצר אנחנו כבר שם. שביל הגישה מפוצץ מכוניות ומוזיקה רועמת מהבית הדו קומתי. קר בחוץ אבל אני יכולה לראות שיש אנשים בג׳קוזי ובבריכה. הפעם הוא הביא בר משקאות פתוח לחצר, טירה מתנפחת, שור מכני ומישהו שמכין מיני המבורגרים. זו הייתה יכולה להיות מסיבת ילדים אילולא הבחורה על השור המכני הייתה בלי הטופ שלה, הטירה המתנפחת שימשה זוגות לזיונים וכולם היו כל כך שיכורים.
״אנחנו הולכות להנות!״ דיאנה חייכה כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים.
״אל תשכחי שאת היחידה בזוגיות כאן״ רוז חבטה בכתפה.
״להסתכל זה לא פשע״ דיאנה קצרה והחייתה לעברה שני בחורים ששיחקו פינג פונג עם מחבט ובקבוק פלסטיק ומשום מה שניהם היו עירומים מהמותניים ומעלה.
״קודם כל שתיה!״ פיונה מושכת אותנו לעבר הבר הפתוח.
אנחנו עושות שוטים של וודקה חמוציות ואני מיד נזכרת ביום ההולדת של... זין על זה. אני לוקחת עוד שוט ועוד אחד. ולגימה מבקבוק שמפניה שמישהי מעבירה לי. וכוסית של משהו חמוץ ושורף. ושוט של טקילה. ו-ויסקי. וכוס ענקית של בירה.
שיר של קרדי בי מרעיד את האויר. אני ורוז רוקדות. אני מטפסת לטירה המתנפחת וקופצת כמו ילדה קטנה ונופלת על התחת. אני קמה ונופלת שוב הפעם על זוג באמצע המעשה. אני מצחקקת ובורחת משם. אני אוכלת המבורגר ומריעה לדיאנה ששולטת בשור המכני כמו ילדת קאנטרי אמיתית. אני טובלת את רגליי בבריכה ונעה לקצב שיר שנדמה לי שהוא של קייטי פרי או כריס בראון אלוהים יודע.
מישהו מתיישב לידי. מבט קצר מגלה לי בחור עם שיער כהה, עיינים ירוקות וג׳קט פוטבול. אני מנסה להבין מי הוא לעזעזאל אבל השם לא עולה לי.
״את מסתכלת עליי כאילו אני חייזר״ הוא מצחקק.
״אני מנסה להזכר איך קוראים לך״ אני עונה בכנות.
״טראוויס בייקר״ הוא מגלה לי.
״אה... הבחור ששבר את הצלעות״ אני מגחכת למרות שאני יודעת שזה לא יפה לצחוק כרגע.
״יאפ״ הוא מהנהן.
אנחנו מדברים עוד כמה משפטים. שיר אחר מתנגן והוא משכנע אותי לרקוד איתו. אנחנו רוקדים והוא מנשק אותי. יש לו טעם חמוץ- מר- אלכוהולי- מגעיל- לא שיין. הראש שלי מסתחרר ופתאום אני לא מרגישה טוב. הוא מנחית נשיקה רטובה על צווארי והידיים שלו נוגעות בי. לא. זה לא מרגיש נכון.
״לא״ אני ממלמלת ומרחיקה אותו ממני בדחיפה קטנה.
״סיירה... נו...״ הוא ממלמל ומושך אותי שוב קרוב.
הוא מנסה לנשק אותי ואני מסיטה את פניי הצידה. הראש שלי מסתחרר ואני מרגישה שהעיניים שלי שורפות. אני רוצה לשתות מים או להקיא או לנשום שוב.
״דיי״ אני מנסה להתחמק אבל הידיים שלו לא מרפות.
״את לא יכולה להתחיל משהו ולא לסיים אותו״ הוא מתעקש.
״היא יכולה לעשות מה שבא לה. תניח לה.״ קולו המוכר של שיין מכווץ כל דבר בתוכי.
״אל תתערב, צוציק״ טראוויס נוחר בבוז.
שיין תופס אותו מצווארון הג׳קט ומושך אותו ממני. הוא מתנדנד ונופל על התחת.
״כשהיא אומרת לך להניח לה אתה מניח לה. הבנת אפס?״ שיין רוכן מעליו ונראה אפל ומאיים.
פתאום קר לי כמו שלא היה קר לי בחיים. אני רוצה את מעיל העור של שיין או את החיבוק שלו או את שניהם.
״לך להזדיין״ טראוויס קם, יורה בנו מבט מלוכלך והולך משם על רגליים לא יציבות.
״את בסדר?״ שיין פונה אליי ועיניו הכחולות מלאות דאגה.
״כן״ אני משקרת.
״את נראית חיוורת. בואי נמצא לך מים״ שיין נוגע בעדינות בגבי ומוליך אותי אל הבר.
הוא משיג בקבוק מים ופותח אותו ומשפריץ קצת על פניי לפני שהוא נותן לי לשתות. המים מחליקים לי בגרון והגוף שלי נעשה כבד. כבר לא כיף לי, בכלל לא.
״היי... בואי ניקח אותך הביתה. את לא נראית טוב בכלל.״ הוא מזיז מפניי שיער שנדבק אליהם ומביט בי בדאגה גלויה.
״אני יכולה לדאוג לעצמי״ אני משקרת שוב.
״אני יודע אבל אני רוצה לדאוג לך״ המילים שלו הם כמו בעיטה לבטן הרכה.
״תדאג לשפנפנות הוקי שמחכות לך כאן״ אני עוקצת אותו ברשעות מיותרת אבל אני לא מצליחה לגבור על זה.
״בואי״ הוא מנחה אותי בעדינות.
אני לא מתנגדת והוא מוביל אותי לעבר המכונית שלו. לפני שאני מספיקה לשלוט על עצמי וכמה צעדים מהמכונית שלו אני מקיאה. הגוף שלי מטלטל והנעליים שלו מתלכלכות. אלוהים אני כזו מטומטמת.
״אני מצטערת״ אני מייבבת.
״זה בסדר״ הוא משקר.
״באיזה יקום?״ אני בוכה עכשיו, דמעות של ממש.
משום מה הוא מחבק אותי ולמרות שאני נבוכה, כועסת ונגעלת מעצמי אני מחבקת אותו בכל כוחי. יש לו ריח טוב ויש לו את החיבוק של שיין. ועכשיו זה כל מה שאני צריכה.