Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 25

פרק 25-
סיירה-
״תשמרו על עצמכם, ילדים!״ אמא של שיין קוראת לעברנו כשאנחנו עולים על המכונית של שיין.
״בסדר אמא״ שיין מחזיר.
אמא שלו עומדת בפתח הבית כאילו היא שולחת אותו לחזית באפגניסטן. אבל אני מקבלת את זה. גליתי שיש לטורי נטייה לדרמטיות יתר אפילו יותר ממה שחשבתי במקרים הבודדים שבהם פגשתי אותה. בימי ההולדת של טס היא הייתה מזמינה אותנו לחגוג איתה. פעמים מעטות טס קיבלה את הזמנה בעיקר אחרי שאבא שלה שיכנע אותה. אבא של טס היה אדם מקסים ולמרות הכל רצה שיהיה להן קשר טוב וחזק. הוא מעולם לא אמר שום דבר רע על טורי. לא שהיה בדיוק משהו רע להגיד עליה. היא הייתה אמא חונקת, אישה חביבה שדיברה הרבה ושאלה הרבה שאלות. כל היום הזה היה התקפה של שאלות. חלקן מוזרות כמו אם ההורים שלי עשו לי את שיחת הדבורים והציפורים ואם אני יודעת לאפות פאי דובדבנים. התשובה הראשונה הייתה כן. כשהייתי בת עשר ואני עדיין בטראומה קיומית מהשיחה ממש כמו ההורים שלי. התשובה השנייה היא לא. לא ממש אהבתי לאפות בעיקר לא דברים טכניים. טורי נתנה לי חבילת קונדומים ושם של מאפייה שאפתה פאי דובדבנים קטלני ועשתה משלוחים עד הבית. קיבלתי את ה׳מתנות׳ ודחפתי אותן לתיק שלי לפני ש-שיין יבחין בהן. הוא בעיקרון ראה משחק הוקי עם אבא שלו. טוד קופר היה בחור מסיבי אפילו יותר ממה שזכרתי ואיש חביב. הוא שאל את כל הדברים הרגילים כמו איך נפגשנו? איך הולך בבית הספר? מה אני הולכת לעשות אחרי שאני אסיים? ואיך הולך בקבוצה עם ההוקי והכל?. השיחה זרמה וארוחת הצהריים הייתה מדהימה. סך הכל זו הייתה הצלחה. ההורים של שיין היו נחמדים ואחותו הקטנה הייתה עוקצנית בהתחלה אבל זו דרישה כמעט רצויה כשמדובר באחות קטנה ובת הזוג של האח הגדול. לאט לאט התחלנו לדבר וקיילי הצטיירה כנערה עקשנית וחכמה. מצאנו אהבה משותפת לדוגמן החתיך שפרסם גלידה דלת קלוריות ולשחקני הוקי חתיכים. קיילי הראתה לי תמונות של החבר שלה ואני נתתי לה את כל זמן הדיבור. בני נוער אוהבים להרגיש שהם מרכז היקום ולי לא אכפת להקשיב לה. בסביבות חמש התחלנו להיפרד מהם כדי להגיע לבית של אחי. הוא והחברה שלו, בריאנה חיכו לנו לארוחת ערב. ההורים שלי היו אמורים להצטרף אלינו. הייתי קצת לחוצה לקראת הפגישה אבל היום הלך דיי טוב אז קיוותי שהוא ימשיך ככה.
שיין נופף לאמא שלו ואז התניע ונסע בלי להביט לאחור שוב.
״זה היה ארוך ומייגע״ הוא נאנח.
״זה היה ממש טוב... הם היו ממש נחמדים״ אני מחייכת אליו.
״אמא שלי מתה עלייך, רק שתדעי״ שיין אמר והפתיע אותי.
״באמת?״ אני לא מצליחה לעצור את ההפתעה בקולי.
״יאפ. היא אמרה שהיא חשבה שאני הולך להשתולל בקולג׳ ובמקום זה מצאתי מישהי חכמה ויפה וטובת לב להביא להורים. זה ניצחון בשבילה״ הוא מושך בכתפיו.
״חלומה של כל אמא- הבן האתלט שלה במערכת יחסים רצינית במקום לקפוץ ממיטה למיטה, להדבק במחלות מין ולהכניס נשים להיריון״ אני מצחקקת.
״תסתמי״ שיין לוחץ על ברכי בעדינות.
״תכריח אותי״ אני מתגרה בו.
הוא מניד בראשו וברגע שהרמזור האדום הראשון מופיע הוא מדביק לי נשיקה עסיסית ורטובה. אני נשארת בלי אויר ושותקת עד שאנחנו מגיעים לבניין של אחי.
הוא גר בבניין דירות רגיל בעיר שמספיק קרוב למקום העבודה שלו וגם לזה של בריאנה. יש להם כלבה קטנה בשם לואן והם זוג טוב. שניהם רציניים וטובי לב.
אני ושיין אוחזים ידיים כל הדרך לבניין. אני לוחצת  באינטרקום ואחי מיד פותח לי את הדלת הראשית. אנחנו עולים במעלית ארבע קומות ואז ניגשים לדלת החצי פתוחה של הדירה של תומאס.
״ילדה!״ תומאס עומד בפתח בחיוך מלא שיינים לבנות.
״תום!״ אני קופצת לחיקו של אחי.
הוא לובש סוודר כתום מכוער ונעים. אני טומנת את פניי בחזה שלו. אנחנו מתחבקים חיבוק ארוך. התגעגעתי לחיבוקים שלנו.
״היי גבר. אני תומאס״ תומאס מושיט יד אל שיין.
״שיין. החבר של פצצת האנרגיה הזו״ שיין לוחץ את ידו.
״בואו כנסו״ תומאס מזמין אותנו פנימה.
לואן מיד רצה לעברנו מכשכשת בזנבה בהתלהבות בלתי ניתנת לריסון. אני ושיין ליטפנו אותה ושיחקנו איתה.
״היי״ בריאנה יצאה מאחד החדרים עם שיער רטוב.
״היי״ אני מחבקת אותה.
״סורי שלא הייתי פה לקבל אתכם. הייתי חייבת להתקלח כי כשחזרתי תקף אותי גשם ושכחתי לקחת מטריה״ היא מסבירה בחיוך מתנצל.
״זה בסדר״ אני מרגיעה אותה.
היא ושיין מציגים את עצמם זו לזה. אחר כך אנחנו מתיישבים על הספה ומנהלים שיחה קלילה על היום שלנו. ואחר כך אחי קם ממקומו ומודיע שהוא צריך לערוך את השולחן. שיין מציע לו עזרה ושניהם נבלעים במטבח.
״הוא נראה כמו מציאה״ בריאנה מחייכת אליי ברגע שהם לא בטווח שמיעה.
״הוא מדהים״ אני מודה בפניה.
אני מספרת לה על איך שיין ואני הכרנו וקצת ממה שקרה אחר כך. הסיפור נקטע כשמישהו מצלצל באינטרקום. ההורים שלי. בריאנה קמה לפתוח. דקה אחר כך ההורים שלי נכנסים פנימה. אמא מתכופפת ללטף את לואן ואבא לוחץ לבריאנה יד כאילו היא אחת מהלקוחות שלו.
״אבא, אמא״ אני מחייכת אל ההורים שלי.
״ילדה״ אבא מושך אותי לחיבוק חם.
״ילדונת״ אמא הבאה בתור לחבק אותי.
״מה שלומכם?״ אני שואלת כשהם מורידים את המעילים שלהם.
״בסדר. נרגשים להכיר את הבחור הצעיר.״ אמא מחייכת חיוך דקיק.
היא לבושה חולצה מכופתרת אדומה ומכנס שחור מחויט. היא נראית כמו מנהלת חזקה ומלאת כוח בשיער המושלם שלה שמגיע עד הכתפיים והאיפור המלא. שרשרת הפנינים העתיקה על צווארה מוסיפה לה עוד להילה של אישה חזקה ועשירה.
״בהחלט״ אמא מהנהן.
הוא לבוש חליפה כהה ויקרה בטירוף. היא מחמיאה לו והוא נראה טוב רק עם עוד קצת שיער אפור.
״איפה תום?״ אבא שואל.
״כאן. היי אבא, אמא״ תומאס מציץ מהמטבח ומנופף להם.
״סיימתם שם?״ בריאנה שואלת.
״כן״ תומאס מהנהן.
״מעולה בואו נלך לאכול״ בריאנה מסמנת לנו לבוא אחריה.
אנחנו ניגשים לשולחן הערוך. ההורים שלי מבחינים בשיין בפעם הראשונה. אני מנסה לנשום באופן סדיר. פאק.
״היי אני שיין״ הוא מושיט יד לאבא.
״רוברט פיטרסון״ הוא אומר בקור ולוחץ את ידו.
״איזבל פיטרסון״ אמא לוחצת לו את היד מיד לאחר מכן.
״הכנו קוקו ואן״ בריאנה מכריזה בעליצות ומביאה לשולחן תבנית של המאכל הצרפתי.
קוקו ואן זה בעצם שם צרפתי מתנשא לתבשיל עוף ביין. ההורים שלי אהבו אוכל צרפתי. תומאס מזג להם יין יקר לכוסות ובריטניה קודם כל הכינה להם צלחות עם התבשיל ועם פירה חם.
אכלנו בשקט יחסי עד שאבא ניגב את פיו והביט אל שיין.
״אז... מה אתה לומד בקולג׳?״ אבא שאל.
״כלכלה ומנהל עסקים״ שיין עונה ללא היסוס.
״אתה וסיירה לומדים באותם שיעורים?״ אבא נשמע מופתע.
כאילו שיין לא נראה מספיק חכם לרמה של הבת שלו.
״אני בשנה א׳ ״ שיין אומר בפשטות.
״באמת?״ אמא נראית מודאגת.
״כן״ שיין מהנהן.
״שיין משחק הוקי״ אני פולטת משום מה.
״באמת? פעילות ספורטיבית זה טוב״ אבא אומר אבל לא נשמע מתלהב במיוחד.
״אבא שלו הוא טוד קופר, השחקן המפורסם״ תומאס מוסיף.
אבא עדיין לא נראה מתרשם במיוחד.
״אז אתה משחק מגיל צעיר״ אמא מלמלה ולגמה מהיין שלה.
״מגיל 4 בערך״ שיין מהנהן.
״הייתה לך פעם עבודה אמיתית?״ אבא שואל בחדות.
״אני... הממ... לא ממש היה לי זמן. השקעתי בהוקי את כל המרץ שלי״ שיין חצי מגמגם.
״אז אבא שלך מימן אותך וממן אותך״ אבא נוחר בבוז.
״אבא זה מספיק!״ אני מתערבת.
״זה בסדר, סיי. כן... אבא שלי השקיע בי המון ואני מודה לו על כך כל יום. אני בר מזל.״ שיין אומר בטון רך ומלטף את הרגל שלי תחת השולחן.
״לפחות עסקת בפעילות צדקה מכל סוג שהוא?״ אמא שלי מצמצת לעברו את עיניה.
״המממ לא... לא ממש...״ שיין מודה.
״סיירה היא בעלת ארגון צדקה לילדים עם מוגבלות בלימודים מגיל 15 והיא מתנדבת בבתי תמחוי בכל החגים מגיל 8״ אבא מחייך בגאווה חיוך רחב כל כך.
״זה נפלא, אני גאה בך בייב״ שיין מנשק את הלחי שלי.
״גם אנחנו גאים בה. היא הולכת לעבוד בחברה שלי בקרוב, בבוסטון״ אבא מציין כמעט בשמחה לאיד.
״אני יודע״ הפעם שיין נשמע עצוב מעט.
״ואתה תשאר בקולג׳. עוד 3 שנים... ותשחק את ההוקי שלך״ אבא כמעט צחק.
״הוא יהיה שחקן מקצועי״ אני אומרת ומרגישה שאני חייבת להגן עליו.
״כל הכבוד לו״ אמא נחרה בבוז.
אחר כך חזרנו לאכול בשקט. אבא פנה אך ורק לתומאס ואז ההורים שלי אמרו שהם חייבים לזוז. הם נפרדו מאיתנו בחיבוק ואמא הבטיחה שהיא תדבר איתי בקרוב. כשהם יצאו הרגשתי הקלה. זה לא מה שרציתי שיקרה כשהוא וההורים שלי יפגשו. הם לא מתנהגים ככה בדרך כלל... זה מרגיש כאילו הם היו היום כל מה שהם שונאים בעצמם- מניאקים מתנשאים וחסרי לב. כאילו שאנחנו והם טובים יותר משיין וההורים שלו וזה ממש לא היה המקרה.
״רוצים קינוח?״ בריאנה ניסתה להקליל את האווירה.
״לא תודה. נראה לי שנזוז גם.״ קמתי ממקומי ולקחתי את ידו של שיין.
הוא הנהן. נפרדנו קצרות מתומאס ובריאנה. השקט שהשתרר בנינו לאחר מכן לא היה נעים. לא היה לי כוח לדבר ונראה שגם לשיין לא. נסענו לדירה ששכרנו והלב שלי כאב. זה לא היה אמור להיות ככה. בכלל לא.