Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 15

פרק 15-
סיירה-
אני משיבה את התחת המותש שלי על כיסא ליד השולחנות שצמודים לחלון הגדול שמציץ אל הרחוב המנומנם. בשעה כזו בסופ״ש בית הקפה של פנוויל ריק מאדם. חוץ ממני ומהתחת האומלל שלי כמובן. התעוררתי מוקדם מידי והקאתי שוב כאילו היה לי מה להקיא ואז גליתי שנגמר לנו הקפה בדירה. אז זרקתי מעיל על הפיגמה שלי, נעלתי נעלי ספורט ונסעתי לקנות קפה. כיסתי את עייני במשקפי שמש כדי להקל על כאב הראש שפעם בחוזקה בין רקותיי למרות שבחוץ מזג האויר היה קריר ואפרורי. אם הלכתי על הסטייל הזה אז אני כבר אאמץ אותו עד הסוף. אני לוגמת מהקפה המריר ונשענת לאחור בכיסא שלי. המקום שקט לחלוטין ואני אוהבת את זה. עד שהשקט שלי נהרס.
״היי, המקום הזה תפוס?״ אני כמעט נחנקת מהקפה שלי כשהקול המוכר שואל.
עייני נפקחות במהירות ודרך העדשות הכהות אני רואה אותו. שיין קופר. הוא לבוש בג׳קט קליל של נבחרת ההוקי ועל כתפו זרוק תיק ספורט שחור של נייקי. אני מורידה את המשקפיים ומגלה שהשיער שלו נראה לח ושעל לחיו גדלו זיפים בני יום ששיוו לו מראה בוגר וסקסי יותר. אוף.
״כן״ אני משקרת.
הוא מגלגל עיינים ומניח את התיק שלו על הכיסא. אחר כך הוא ניגש לעמדה של הבריסטה ושתי דקות אחרי חוזר עם כוס גדולה וצלחת עם שני דונאטס עם זיגוג ורוד וסוכריות. פתאום פחמימות נראות כמו הדבר המפתה ביותר בעולם. במיוחד כשהן באמת עם תוספת שיין קופר.
הוא מוריד את התיק לרצפה ומתיישב מולי. אני משפילה את מבטי אל הדואנטס שבצלחת. אני לא חושבת שאני יכולה להביט בו ישירות מקרוב. זה מביך, כואב ומכעיס באותה מידה בשבילי.
״איך את מרגישה?״ הדאגה הכנה בקולו ממיסה ומכניסה אותי.
״בסדר״ אני משקרת ולוגמת מהקפה שלי.
אחרי מופע האימים שלי במסיבה שיין לקח אותי הביתה. לוק וטס כבר היו במיטה אז הוא לקח אותי לחדר האמבטיה ועזר לי לשטוף פנים ולהוריד את פריטי הלבוש שהתלכלכו מהקיא שלי. הוא נתן לי מים והכניס אותי למיטה ושם לי בטלוויזיה את ׳המפץ הגדול׳ ונשאר איתי עד שנרדמתי מול שלדון מנסה להסביר לפני מהי תורת המיתרים. כשקמתי היום הטלויזיה הייתה כבויה וכוס מים חיכתה לי ליד המיטה. והכל באידיבותו של שיין. אני יודעת איך בנים בקולג׳ מתייחסים בדרך כלל לבחורות שיכורות או שהם שוכבים איתן או שהם נוטשים אותן כי הן מעמסה אחרי ששתו הרבה ובטח אחרי שהקיאו. אבל תסמכו על שיין קופר שיהיה היוצא מין הכלל. בן זונה.
״בטוח?״ הוא נראה לא כל כך משוכנע.
״אני לא יודעת״ אני נאנחת.
״תאכלי משהו״ הוא מקרב אליי את הצלחת.
אני חוצה דואנט אחד לשתי חתיכות ונותנת לו את הגדולה. אנחנו אוכלים ושותים את הקפה שלנו בשקט. אני יכולה להריח אותו אפילו ממרחק כזה. יש לו ריח טוב. הכל בו טוב.
״איפה היית?״ אני שואלת.
״בחדר כושר. אני חייב להתאמן גם בסופש.״ הוא מגלה לי.
״באיזה שעה קמת?״ אני מרימה גבה.
״המממ רבע לשש ככה״ הוא מושך בכתפיו הרחבות.
״מ.. מה?״ אני דיי המומה בייחוד אחרי הלילה שעבר עלינו.
״ההטבות שבלהיות שחקן הוקי״ הוא מחייך חיוך לבן.
״הטבות בתחת שלי״ אני מנידה בראשי ולוגמת מהקפה שלי.
״חשבתי שאת תשני לפחות עד הצהריים״ הוא מגחך ודוחס לפיו חתיכת דונאט.
״האלכוהול מעניש אותי עד הסוף, שיין״ אני ממלמלת ולוגמת מהקפה שלי.
״אני מקווה שלא עשית משהו שאת מתחרטת עליו״ שיין סוקר אותי מכף רגל ועד ראש בעיניו התכולות-אפורות.
״אתמול בלילה או בחיים בכללי?״ אני יודעת... אני כלבה כשאני בהנאגאובר.
״אתמול בלילה״ הוא עונה בכל זאת על השאלה הצינית שלי.
״גברים תמיד מסבכים הכל. דווקא נהניתי עד שטראוויס הופיע.״ אני מושכת בכתפיי.
״אל תזכירי אפילו את הבן זונה. הייתי מרסק לו את הפרצוף אם הוא היה נוגע בך לרגע או ממשיך להתגרות בי״ הוא חורק את שיניו והלסת המסותת שלו מתכווצת.
הוא יפה כשהוא כועס. או כשהוא מחייך. או כשהוא קיים. אלוהים... בבקשה שהמוח שלי יצא מתרדמת האלכוהול שלו ויחזור להיות שפוי.
״הייתי מסתדרת גם בלי הפגנת הגבריות המתפרצת שלך״ אני מנידה בראשי.
אני לא יודעת אם זה נכון אבל אני רוצה להאמין שזה נכון. אף פעם לא נתקלתי בגבר אגרסיבי מידי או במישהו שלא הצלחתי להתמודד איתו ואני גם מקווה שזה לא יקרה לי לעולם. בתור אישה העולם הזה היה מפחיד ולא צפוי.
״אני יודע״ המילים שלו מפתיעות אותי.
בכל פעם שאני בטוחה שעליתי על שיין ופיצחתי את האישיות שלו הוא שוב מפתיע אותי. לטובה וגם לרעה.
״כן... כי אתה כזה חכם״ אני מגלגלת עיינים וזה מכאיב לי כנראה כעונש על הביצ׳יות המיותרת שלי.
״איבדתי אותך ופגעתי בך אז אני לא כזה חכם מסתבר״ הוא מושך בכתפיו.
״אפשר לא לדבר על זה?״ אני מתחננת בשקט וצועדת לאט את הדונאט המתוק.
״מצטער. אני חייב לדבר על זה. אני יודע שיצאתי מטומטם ואין תירוץ לזה שפגעתי בך. את יכולה לשאול את מי שאת רוצה שהיה שם שלא קרה כלום. את הבחורה היחידה שמוצאת חו בעייני... אני יודע מה את חושבת וזה לא נכון. התגברתי על אורות הזרקורים והבנות שחושבות שהן רוצות אותי כי אני יודע לשחק טוב הוקי וזה הופך אותי לפופולרי עוד בתיכון. החודש הזה שבו אנחנו לא מדברים לא עשה כלום חוץ מלהוכיח לי שאני לא מתלהב מאף אחת חוץ ממך. זה לא רק לגביי סקס... אני אוהב לצחוק איתך, לבלות איתך, לטפל בך אחרי שהקאת עליי... ופאק אם הייתי עושה את זה בשביל מישהי אחרת. אני מצטער, סיי בבקשה בואי נפסיק עם הריב הזה״ הקול שלו רך כמו חמאה שנמסה על המחבת ולוקח את ידי בידו.
אני מביטה בו ובקושי מצליחה לבלוע את רוקי. הגרון שלי יבש, העיינים שלי צורבות והלב שלי מתהפך בחזה. הוא כנה ואני מזהה את הכנות בעיניו הכחולות ואת כל הדברים שהוא לא אמר בקול.
״גם אני מצטערת. זה היה היסטרי מצידי. תודה על אתמול אבל... כל זה לא משנה את פניי הדברים אנחנו עדיין לא יכולים להיות ביחד״ אני לוחשת וליבי מרגיש כבד כמו אחת המשקולות שהוא מרים בחדר הכושר.
״למה?״ השאלה דוקרת אותי.
כי נמאס לי לשקר לטס שזה מה שאני עושה הרבה לאחרונה. כי ההתאהבות הזו שלך זמנית במקרה הטוב כי עדיין לא ראית את כל הטוב שיש לקולג׳ להציע. כי אני מרגישה שאני הולכת להתאהב בך וזה מפחיד. כי אנחנו במקומות שונים בחיים שלנו. כי כולם יחשבו שהשתגעתי. הכל.
״כי עדיף לנו בתור ידידים״ אני בוחרת בתשובה קצרה ומעורפלת.
״לא ממש. ואני לא מתכוון להיות ידיד שלך. אני לא משחק משחקים מחוץ לקרח״ הוא מניד בראשו ורעמת השיער הכסופה שלו נעה איתו.
״שיין אני...״ אני מתחילה אבל הוא פשוט קם וזורק את הקפה שלו לפח הקרוב.
הוא אוסף את התיק שלו ומיישר את הג׳קט. הוא נראה כל כך פאקינג טוב שבא לי לדחוף אותו לתא השירותים הקרוב ולבצע בו את זממי גם כשאני מרגישה כמו חתיכת סמרטוט.
״נדבר כשתהיי מוכנה״ הוא מנשק את קודקוד ראשי לפני שהוא מתקדם ליציאה במהירות.
הוא נעלם כמה שניות לאחר מכן והדלת של בית הקפה נסגרת אחריו. פאק. לרגע אני רוצה לרוץ אחריו אבל אין בי כוחות ואני יודעת שזה הדבר הנכון. בשבילו.
אני מסיימת את הקפה שלי וזורקת את הכוס והצלחת לפח. אחר כך אני קונה קפה גם לטס ולוק וחוזרת לדירה. אני נכנסת למקלחת ומרגישה כמו אדם חדש כשאני יוצאת. אני לובשת מכנסי פיג׳מה משובצות וחולצה ענקית שהייתה שייכת לאחי כשלמד בקולג׳. אני ניגשת למטבח, שמה לי שירים בטלפון על עוצמה שקטה ומכינה לי ארוחת בוקר קלילה. טס מדשדשת למטבח בגרביים צבעוניות ופיהוק.
״היי״ אני מחייכת אליה.
״היי איך היה אתמול?״ היא שואלת וחוטפת מקרש החיתוך עגבניה.
״מסיבה של רויאל״ אני מושכת בכתפיי ולא מרחיבה.
״שיט... אין לנו קפה״ טס מייבבת.
״דווקא כן. הלכתי לבית הקפה והבאתי לנו״ אני מצביעה לעבר השולחן.
״תודה לאל מצילת נפשות שכמותך״ טס מחבקת אותי חיבוק דוב.
היא לוקחת את אחת הכוסות ומחסלת אותה בכמה לגימות ארוכות. אחר כך היא נראית עירנית יותר ושמחה יותר. פלאי הקפה.
״רעבה?״ אני מרימה גבה ומניחה על השולחן צלחת גדולה עם ביצה מקושקשת.
היא מהנהנת ואנחנו אוכלות ומנהלות שיחה קלילה שלמזלי לא כוללת את שיין. אלא דווקא את ג׳ייס שמסתבר שנטש את ימיו כפלייבוי לכבוד מערכת יחסים מונוגמית. כן גם זה קורה. העולם התהפך על הראש.
״אני ולוק נוסעים היום לאבא שלו ונהיה שם עד מחר בערב״ טס אומרת כשאנחנו שוטפות במאמץ משותף את הכלים.
״באמת?״ אני נשמעת נרגשת מידי.
״כן״ טס מצחקקת.
״תהנו״ אני שולחת אליה חיוך דקיק.
״התינוק עומד להיוולד ופנלופי עורכת מסיבת לידה אז החלטנו לעשות מזה סופש״ טס מושכת בכתפיה.
״לוק בסדר עם זה?״ אני שואלת בהיסוס.
בשנה שעברה לוק נאבק למצוא את קולו בדנימיקה המשפחתית החדשה שלו וזה ממש היה מכשול בשבילו. בלי להזכיר שהוא ופנלופי לא החברים הכי טובים.
״לגמריי. הוא מתרגש לקראת התינוק. הוא בן והוא החליט שהם ישחקו הוקי יחד. כאילו שאם זו הייתה בת הוא לא היה מעלה אותה לקרח מגיל שנה״ טס מצחקקת.
״לתינוק הזה יהיה הרבה מזל בחיים״ אני מחייכת.
״כן לוק יהיה אח גדול נפלא״ היא מחייכת ואפשר לראות את הלבבות בעיניה.
אנחנו מסיימות עם הכלים והיא לוקחת את הקפה לחדרה כדי להעיר את לוק שמסתבר שקם לאימון וכבר חזר לישון. איך לעזעזאל הם עושים את זה? זה באמת נשגב מבינתי.
אני הולכת לחדר שלה וקולטת שכל הסופש יש לי את הבית לעצמי. הדבר הראשון שעולה בי זה להתקשר לשיין. דחף בלתי נשלט. אבל אני מתאפקת ונכנסת מתחת לשמיכה. אני מדליקה טלוויזיה ורואה שמישהו עצר את הפרק של ה׳מפץ הגדול׳ שבדיוק הוקרן. אני לוחצת על פליי וקצת רוצה לבכות כשפני מסבירה ל-לאנרד שהוא חכם מידי בשבילה. והם חייבים להיפרד. זה מטומטם. כן... לגמריי...