Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 21

פרק 21-
שיין-
עמדתי מול הדלת המוגפת של הדירה של לוק וג׳ייס. אין לי שמץ של מושג איך הגעתי לכאן... התכוונתי לנצל את העובדה שהיום בניגוד לרוב השבוע לא ירד גשם ויצאתי לריצה. המסלול שלי לא כלל את הרחוב הזה שבו היו בניינים רבים עם דירות של סטודנטים כולל הדירות של טס וסיירה ולוק וג׳ייס אבל הנה אני פה. אני בנעלי ריצה, מכנס קצר וחולצה תרמית מול הדלת שלהם.
אני נוקש על הדלת כמה פעמים ואחרי חצי דקה לוק פותח לי. הוא לבוש בטרנינג ביתי והצד של פניו חבול. היה לנו משחק לא פשוט לפני יומיים וההוכחה על הפרצוף היפה של לוק. הוא טוען שזה לא כואב אבל זה נראה כואב. לוק פשוט כבר לא מתייחס לכאב, במיוחד במהלך משחק. אין זמן לבזבז על בכי. זה לפחות מה שהוא אמר לי אחרי שקיבלתי מקל הוקי ישר לבטן והפסקתי לתפקד לשארית המשחק.
״היי שיין״ הוא מחייך חיוך זהיר.
אני מניח שטס סיפרה לו למרות שהוא לא דיבר איתי על זה. הוא פשוט התנהג מוזר לידי והנחתי שזה בגלל מה שטס סיפרה לו. טוב... אני לא חייב לו דין וחשבון על דברים שקורים מחוץ לקרח ואם הוא חושב שכן הוא טועה.
״היי לוק. טס כאן?״ אני שואל.
״כן. בוא כנס.״ הוא פותח את הדלת לגמריי ומחווה בראשו.
אני נכנס פנימה והוא סוגר את הדלת. בבית של ריח של פיצה וצלילים של שיר להקת בנים שאני לא מצליח לשים עליו את היד.
״במטבח״ לוק מצביע לעבר המטבח.
אני צועד לכיוון ואילו לוק הולך לסלון כדי לתת לנו פרטיות כנראה. טס שוטפת כלים ולידה על השיש יש רמקול קטן שמנגן שירים. בתנור נאפית פיצה.
״היי״ אני אומר כשהיא מסתובבת אליי.
החיוך שהיה לה על הפנים כי היא כנראה חשבה שאני לוק נמחק במהירות.
״היי״ היא מחזירה ומכבה את המים.
היא מנגבת את ידיה ומורידה חזרה את השרוולים המגולגלים של הוואנזי חד קרן שהיא לובשת.
״תלבושת יפה״ אני מנסה להקליל את האווירה.
״לוק קנה לי. הוא אוהב לקרוא לי חד קרן או ילדה מיוחדת.. לא יודעת אם זו מחמאה״ טס מושכת בכתפיה.
נביחת צחוק מוזרה יוצאת מפי. זו סיטואציה מוזרה ומעט מביכה.
״זו מחמאה״ אני מהנהן.
״הכל בסדר, שיין?״ טס מרימה גבה.
״לא״ אני עונה בלי היסוס.
פניה של טס מתקדרות כמו מזג האויר בחוץ. חלף כמעט שבוע מהיום שבו סיירה גילתה לטס את האמת ומאז טס לא מדברת איתה ולמעשה גרה עם לוק בדירה שלו.
״מה קורה?״ היא נאנחת ומשלבת את ידיה.
״למה את לא מדברת עם סיירה?״ אני שואל בישירות.
״אל תתערב בזה שיין״ קולה קר.
״למה לא? הנושא של הריב הוא אני״ אני מגחך.
״הוא לא!״ טס טוענת.
״אז על מה כן?״ אני תוהה.
״על העובדה שהחברה הכי טובה שלי הייתה עם אחי מאחורי גבי במשך חודשים ולא סיפרה לי כלום״ היא אמרה בחדות.
״מה ציפית שהיא תעשה? תספר לך פשוט?״ אני שואל.
״כן״ היא עונה בחדות.
״כי את סיפרת לה כשהתחלת עם לוק?״ אני מרים גבה בשאלה.
״זה לא קשור״ טס מנידה בראשה.
״לא? כי לי זכור שהיית איתו מאחורי גבה״ אני מטיח בה.
״להם אין שום קשר״ טס מושכת בכתפיה.
״ולנו כן? תעשי לי טובה טס... כן הקשר שלנו התחזק מאז שאני כאן אבל רק כי עכשיו אנחנו גרים באותו מקום. אין לך שום סיבה לכעוס.״ אני אומר בחדות ובכנות.
״אין לך זכות להגיד לי על מה כן לכעוס ועל מה לא!״ טס נוהמת.
״ולך אין זכות להחליט עם מי אני או סיירה יוצאים. את ממש לא אימא שלנו.״ אני כמעט מגחך.
״לא הייתי רוצה להיות אמא שלך, אידיוט״ טס פולטת בכעס.
״תפסיקי טס... סיירה עצובה וקשה לה עם הריחוק הזה... פשוט תשלימו. החברות שלכן שווה יותר מהכל.״ אני מנסה לדבר איתה בשקט ובנועם למרות שאני זועם.
״קודם לקחת את אמא שלי ועכשיו אתה לוקח את החברה הכי טובה שלי? זה פשוט יותר מידי״ היא מנידה בראשה ופתאום הכעס נשבר בעצבות חונקת.
״לא לקחתי ממך שום דבר, טס. אני לא אחראי על הבחירות של ההורים שלי... את חושבת שרציתי להתאהב בסיירה או שהיא רצתה בכוונה לאהוב אותי? זה לא עובד ככה ואת יודעת את זה. סיירה עדיין החברה הכי טובה שלך והיא אוהבת אותך״ אני מניח יד מנחמת על כתפה של טס.
אני מבין כמה זה קשה לה. קשה לה גם עם העבר וגם ה-הווה. זה לא פשוט. לאף אחד מאיתנו.
״אני לא יודעת מה להגיד לך״ טס מנידה בראשה.
״את כועסת, אני מבין אבל סיירה ואת תעמדו בזה. את רוצה שהיא תהיה מאושרת כי היא החברה הכי טובה שלך. היא עזרה לך בהכל, תמכה בך באלף אחוז כשאף אחד אחר לא, אפילו לוק. ועכשיו כשהמצב הפוך את הולכת לעזוב אותה ככה? זה פשוט דפוק. זו לא חברות טובה.״ אני מוריד ממנה את ידי ומקווה שהמילים שלי הגיעו אליה.
אני שולח אליה חיוך קטן ועצוב ופשוט מסתובב ויוצא מהדלת. השיחה הזו התישה אותי ולקחה ממני את כל הכוחות. בחוץ קר ממש וטפטוף קל מתחיל. אני חוזר לרוץ. אני רץ מסביב לשכונה ואז בחסות הטפטוף עושה כמה תרגילי כוח בפארק קטן בקצה השכונה. ואז אני חוזר לרחוב של סיירה וטס ומטפס במדרגות לדירה שלהן. אני נוקש על הדלת וסיירה פותחת. היא לבושה בג'ינס כהה וסוודר עם פסים בצבעים אפור ושחור.
״היי״ היא מחייכת.
״היי״ אני מחייך חזרה.
״בוא כנס. אתה רטוב לגמריי״ היא פותחת עבורי את הדלת עד הסוף.
אני נכנס פנימה ומוריד נעליים בכניסה. בפנים חמים ואני אוהב את ההרגשה. כאילו אני נמס בחזרה לעצמי אחרי שקפאתי.
״תכנס להתקלח. אני אכין לך תה וכריך״ סיירה מציעה.
אני מהנהן ונכנס למקלחת. בחדר של סיירה יש כמה פרטי לבוש שלי. אני לובש מכנס טרנינג שהשארתי אצלה וחולצה תרמית נוספת שגם השארתי אצלה.
היא מחכה לי בסלון. על השולחן הקטן יש שתי כוסות תה וצלחת עם כריך מעורר תיאבון. אני מתנפל על האוכל ומחסל הכל תוך דקות.
״זה פשוט מרתק״ סיירה מביטה בי כאילו נחתתי מהירח.
״מה?״ אני מרים גבה חשדנית.
״הדרך שבה שחקני הוקי מסוגלים לחסל אוכל״ היא מצחקקת.
פאק... כמה טוב לשמוע את הצליל המדהים הזה. אני מת על הצחוק שלה. ועליה.
״מה אני אגיד? אנחנו מאוד מונחי מטרה״ אני מסיים את הביס האחרון של הכריך.
״כן״ סיירה מהנהנת.
אני מנגב את הפה שלי ולוגם מהתה החם. הוא מחמם אותי מבפנים וסיירה מניחה את ראשה בחיקי. אני מלטף את שערה הזהוב וצווארה. היא מרגישה עדינה מידי תחת אצבעותיי. תחת עיניה יש שקיות שחורות שמצביעות על חוסר שינה. הלוואי שהייתי יכול לעשות עוד כדי לגרש את העצבות הזו ממנה.
״אני אוהב אותך, סיי״ אני לוחש.
עיניה התכולות שעד עכשיו היו עצומות נפקחות. היא כל כך פאקינג יפה. הזין שלי מגיב אליה כמעט מיד. היא תמיד תשפיע עליי ככה? כי אם כן אני אבוד.
״אני אוהבת אותך, שיין״ היא לוחשת חזרה.
אני מתכופף ומנשק אותה. היד שלה בשיער שלי. הגוף שלי מתלהט. לא מתחמם אלא מתלהט. היא מעלה אותי באש. זה פשוט מדהים.
״אני מצטער שזה יצא ככה עם טס״ אני לוחש.
״גם אני. אבל אני עדיין אוהבת אותך.״ סיירה מחייכת והפעם יש בחיוכה עצב.
אני מנשק אותה שוב ונשבע לגרום לה לחייך שוב. רק חיוך מלא שמחה כמו תמיד. זו תהיה המשימה שלי. לעשות את סיירה שלי מאושרת.