Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 17

פרק 17-
שיין-
אני לא מקשיב מילה ממה שטס מדברת. היא מדברת על הוקי. נראה לי. אלוהים יודע שזה הדבר האחרון שמעניין אותי כשהיד של סיירה מחליקה על ירכי. אנחנו עושים את זה כבר שבועות ואני לא מצליח עדיין להיפטר מהרגשת החשמל שזורמת בגופי כשהיא מניחה עליי את ידיה. אפילו ההפסד הראשון שלנו השנה שנרשם לזכותי כבר לא מעניין אותי. הוא לא עניין אותי ברגע שסיירה ירדה על ברכיה ומצצה לי באותו הלילה כשהיא ראתה שאני מוטרד מזה. הפה שלה היה כמו פאקינג קסם. קסם שכחה. אפילו לא זכרתי למה הייתי מוטרד כל כך או שיש לי רגשות אשמה על זה שאני מסתיר אותנו. טוב... אני מסתיר אותנו אבל לא מכולם. אדם ודיין יודעים. היד שלה מחליקה גבוה יותר ואדם ודיין מתעופפים להם ממוחי. שיט. מישהו שר על הבמה בבר הקריוקי- shape of my heart של הבקסטריט בויז. אני לוגם מהבירה שלי ומהנהן כאילו שמעתי מילה אחת ממה שמישהו סביב השולחן הזה אמר.
״אני הולכת לשירותים״ סיירה קמה מכיסאה ולצערי מורידה ממני את ידיה.
״אני אבוא איתך״ טס מיד מתכוונת לקום גם.
״לא צריך. זה יקח קצת זמן ויש תור״ סיירה מנידה בראשה וממהרת להבלע בין האנשים.
טס מושכת בכתפיה ונראית מעט מבולבלת אבל מהר מאוד דעתה מוסחת בחיבוק של לוק.
שתי דקות אחר כך אני מעמיד פנים שאני חייב לענות לשיחה דחופה בחוץ כי יש פה יותר מידי רעש. אני צועד לעבר היציאה האחורית שבאופן מאוד נוח ממקומת ליד השירותים. אני מזהה אותה מיד בחולצה האדומה הצמודה שמבליטה את קימור החזה שלה והזין שלי מגיב אוטומטית. היא יוצאת מהתור ושתי בחורות מיד ממהרות לתפוס את מקומה ולהתקדם בתור. היא צועדת לעבר הדלת של היציאה האחורית ואני בעקבותיה. האויר הקר נוגע בי לשניות בודדות לפני שהחום של גופה מבעיר אותי. אני תופס במותניה ושפתיה מתנפצות על שפתי. אני מושך קלות בקוקו ההדוק שלה. פאק היא כל כך יפה.
״סורי... לא יכלתי להתאפק... זה מרגיש כאילו אנחנו כאן שעות״ היא מייבבת.
״אנחנו כאן פאקינג נצח״ אני מסכים איתה ומצמיד אותה לקיר בסמטה הצדדית החשוכה.
זה מרגיש מסוכן וחשוף ובאותה מידה מרגש ומלהיב. לא הייתי איש של סקס פומבי אבל בשבילה אני מוכן להתפשט בכל מקום, בכל זמן ובכל דרך.
״זה פשוט עינוי״ היא גונחת כשאני מלקק את צווארה.
״בואי פשוט נספר להם״ אני לוחש באוזנה לפני שאני נושך אותה קלות.
״לא״ היא נאנקת.
״למה לא?״ אני לוחש ומפריד בין רגליה עם ברכי.
״כי לא״ היא מנשקת אותי ומתחככת על הברך שלי.
״כי לא מה?״ אני מתעקש ומושך את הברך שלי ממנה.
״שיין!״ היא מנסה למשוך אותי שוב כדי למצוא נקודת חיכוך אבל אני נטוע במקומי.
הזין שלי מפציר בי לא לעשות את זה, הלב שלי מפציר בי לא לעשות את זה אבל המוח שלי יודע שזה הדבר הנכון. אנחנו בסמטה חשוכה במקום לשבת מחובקים ליד כל החברים שלנו. זה פאקינג מבאס.
״למה לא?״ אני מביט בה.
היא יפיפה. סמוקה. עיינים בורקות מרצון. כמו פיה קטנטנה ומרושעת שרוצה ממני דברים, דברים שאני יכול לתת לה עם הזין שלי.
״כבר דיברנו על זה, שיין. בוא נהנה... אני לא יכולה לחשוב על זה עכשיו. זה יהרוס לנו.״ המילים שלה צורבות אותי.
כן אני יודע שאני אחיה למחצה של טס. אני יודע שהיא עומדת לסיים את הלימודים השנה ולהמשיך מיד לתואר שני ולעבוד עם אבא שלה בבוסטון, אני יודע את כל מה שהיא רוצה שאני אדע שזה כל הסיבות שבגללן אנחנו לא אמורים להיות ככה יחד אבל עדיין היא כאן. נוגעת בי, מושכת אותי לסמטות צרות  ומצליחה לגרום לי לוותר לה בכל פעם.
״זה כל מה שזה יהיה? זיונים וזהו?״ אני מוצא את עצמי אומר.
זה לא מה שהתכוונתי לומר. התכוונתי לוותר כמו שעשיתי בכל פעם לפני כן. כפי שדיין שכנע אותי לעשות- לזרום עם זה. לרקוד לפי הצליל של החליל שלה אבל מסתבר שאני רקדן גרוע במיוחד ולא מסוגל לנוע לפי הקצב הנכון.
פניה נופלות מיד. ואני מתחרט. טעם החרטה מר על לשוני ואני רוצה להשיב את הגלגל לאחור ולהמשיך לנשק אותה. חלפו שבועות מאז הסופש שבו הצלחנו להתגבר על המכשול הקטן והצלחנו להסתדר, זה פאקינג עבד עד שדפקתי הכל.
״אתה יודע שזה לא ככה״ היא מנידה בראשה.
היא צודקת. זה לא ככה. אני אוהב לבלות איתה, לצחוק איתה, לראות איתה סדרות ולצפות בהבעות פניה החיות כשהיא מגיבה למה שיש על המרקע, לשכב שעות ולדבר על הכל ועל כלום, לעזעזאל אני אפילו אוהב את הריבים הקטנים שלנו ואת זה שהיא גונבת לי חולצות ודברים אחרים ואפילו צובעת לי את השיער. אני אוהב את כל זה. כשאני מסתכל עליה עכשיו אני חושב שאני אפילו אוהב אותה. לא שאני אומר לה משהו.
״כן״ אני מהנהן.
היא מחבקת אותי ואני מחבק אותה. אנחנו עומדים חבוקים בדממה דקות ארוכות. עד שהיא זזה לאחור, נותנת לי נשיקה קטנה ונכנסת פנימה. אני נשאר בחוץ עוד כמה דקות ואז נכנס פנימה גם. הפעם טס ולוק על הבמה שרים את all you need is love של הביטלס. טוב שג׳ון לנון מת כי הוא היה מקבל התקף לב אם הוא היה שומע איך רוצחים את השיר שלו. סיירה מלפפת את הזרת שלה בזרת שלי וחיוך קטן עולה על שפתיי. זה לא מושלם אבל זה מה שיש ועם זה ננצח.

סיירה-
אני טועמת מרוטב הפטריות שרותח על הכיירים. יש לו טעם טוב, לא חזק מידי של יין. אני מביטה על השולחן הערוך וחיוך עולה על שפתיי. אני ודיין ערכנו מעולה. בהתחלה הייתי בפאניקה מוחלטת כשדיין גילה אותנו כשפתח בלי לדפוק את דלת החדר של שיין. ש-שיין שכח לנעול. הוא התחיל לצרוח- ״העיינים שלי! העיינים שלי!״ כאילו הוא מקסימום פיבי מחברים. אדם מיד רץ כי הוא חשב שקרה משהו. וככה הם גילו שאנחנו... איך אדם ניסח את זה? רוקדים את טנגו השטן. שמסתבר שזה ביטוי ידוע בקינקורן לסקס. שמעתי גרועים יותר אז החלטתי לאמץ אותו. החברים של שיין שמרו על שתיקה ונראה שזה לא מפריע להם. למעשה דיין היה דיי משעשע ואדם ידע הרבה עובדות רנדומליות שהפתיעו אותי בכל פעם מחדש. הם היו בחורים טובים ושמחתי לדעת שהם השותפים שלו.
הדלת נפתחה וחיוך כיסה את שפתיי. אני יודעת ש-שיין יהיה מופתע.
״היי, יש כאן מישהו? דיין אתה במטבח?״ הוא נכנס בצעד בטוח למטבח.
מבטו התכול מיד מתמקד עליי. אני מקווה שהוא אוהב את הבייבידול הזה כי בזבזתי עליו 200 דולר. הוא סקסי בטירוף ועושה לחזה שלי פלאים ואפילו גורם לרגליים שלי להראות ארוכות יותר.
הוא מפיל לרצפה את התיק שלו ומלקק את שפתיו. הוא לבוש בגופיה שחורה פשוטה עם שרוולים ארוכים, מעיל עור וג׳ינס כהה עם קרעים. הוא נראה כמו ילד רע ואני מתה על זה.
״אני לא דיין אבל אני מקווה שזה מספיק״ אני מחייכת לעברו.
״זה הרבה יותר פאקינג טוב״ החיוך שמאיר את פניו עושה לי פרפרים בבטן.
אני לא חושבת שהיה לי טוב ככה עם מישהו בחיים. הוא עושה לי טוב בצורה הכי נכונה ופשוטה שיש. הוא מאיר את ימי החורף הקודרים ומצחיק אותי כשאני עצובה. והוא עושה לי חשק להיות איתו בכל זמן ובכל מקום. בחיים שלי לא הייתי חרמנית ככה. סקס היה טוב אבל לא צורך בסיסי להמשך קיומי. איתו זה מרגיש ככה.
״שמח לשמוע״ הוא צוחק קצת.
הצליל נפלא. הוא מתקרב ומחבק אותי אליו. אני מרגישה את השרירים המשתרגים ואת הנוקשות הנפלאה ששייכת רק לספורטאים שעובדים קשה כל כך. פלא שכל הבנות נופלות שבי לרגליהם של האתלטים של הקולג׳?.
״הכנתי אוכל״ אני מחייכת אליו.
״אני מקווה שלא עוף בקולה. אני לא מבין את ההיגיון בדבר הזה״ הוא מניד בראשו.
״לא עוף בקולה״ אני מצחקקת.
הוא מנשק אותי. הראש שלי מסתחרר. אני דורשת ממנו לשבת לפני שנסחף. הוא מהנהן ומתיישב ואני מוציאה את הסטייקים מהתנור אחרי שהם נחו קצת. הוא פותח את בקבוק היין ומוזג לנו בזמן שאני מסדרת צלחות עם סטייק, פירה ורוטב פטריות. אני מגישה לו את האוכל והוא מחייך חיוך רעבתני ואני דיי בטוחה שזה לא רק בגלל האוכל. פאק אני אוהבת אותו. רגע... מה?.
״זה טעים״ הוא מחייך כשאני עוד תקועה בהארה שלי.
״כן״ אני ממלמלת.
״לחיינו״ הוא מרים את כוסו.
אנחנו משיקים כוסות ואני בולעת את היין בלגימה. שיין מרים גבה.
״הכל טוב?״ הוא שואל.
״כן... אני... אני מצטערת על אתמול אז רציתי לפצות אותך״ אני מחייכת אליו ומקווה שהוא לא יחקור עוד.
״זה חתיכת פיצוי״ הוא טועם מהסטייק.
״לא זה לא״ אני מנידה בראשי.
אני קמה ומחליקה לחיקו של שיין. הוא עוטף אותי בזרועותיו ואני מניחה את ראשי על חזהו. זה מרגיש נכון.
״אנחנו נסתדר, סיי״ הוא מבטיח ומנשק את ראשי.
״כן״ אני מהנהנת.
וחושבת לעצמי שאולי הוא יסתדר אבל אני? אני כבר לא... כי אני אוהבת את שיין קופר. וזה לא היה חלק מהתוכנית. בגלל לא.