Break the ice (penwill hockey 3)

פרק 22

פרק 22-
סיירה-
זה האימון השני שהפסדתי השבוע. אחרי כל מה שקרה עם טס הדבר האחרון שהיה בא לי זה לשחק הוקי איתה ועם הבנות אז העמדתי פנים שאני חולה והחמצתי את שני האימונים האחרונים והמשחק הקרוב. אני יודעת שזה ילדותי ומטופש אבל אין לי כוח להתמודד עם זה עכשיו. מסתבר שגם לטס לא כי לא הייתה בבית מאז הריב שלנו. ידעתי שהיא אצל לוק ולא היה אכפת לי. כן שיקרתי לה אבל התגובה שלה הייתה כל כך לא מה שציפיתי מהחברה הכי טובה שלי. זה פגע בה והרגיז אותי ולא התכוונתי להפסיק לצאת עם שיין רק כי זה הפריע לה. היו לי מספיק דברים בחיים שנאלצתי לוותר עליהם כי זה לא מצא חן בעייני אנשים אחרים ושיין בהחלט לא הולך להיכלל ברשימה.
התפתיתי לשלוח לטס הודעה או לנסות להתקשר אבל בסוף החלטתי שעדיף שהיא תבוא אליי בזמנה החופשי גם אם זה להגיד שהחברות שלנו נגמרה דבר שהכאיב לי אפילו לחשוב עליו. היינו החברות הכי טובות כבר שנים. טס הייתה שונה מהבנות שהסתובבתי איתן עד שהכרתי אותה. לה היה חוש הומור, היא לא עשתה דיאטות מוזרות, לא הרגישה צורך כפייתי לרדוף אחרי בנים ולא עשתה שום דבר כדי לגרום לאנשים לחבב אותה. היא הייתה אמיתית. וזה מה שחיבר בנינו. עכשיו אני פוחדת שזה נגמר.
ואם זה נגמר חלק גדול מזה באשמתי. פאק. כיבתי את הטלוויזיה שהייתה דלוקה כי לא יכלתי להתרכז בפרק החדש של הכתר שהוקרן על המסך. בחוץ ירד גשם שהתדפק על החלונות ולא יכלתי לצאת לרוץ ולהוציא את התסכול אז החלטתי לשים טייץ וגופיה ולעשות אימון של כמה סטים של כפיפות בטן, שכיבות סמיכה, סקווטים ועוד כמה תרגילים. סיימתי ועשיתי מתיחות ואז הלכתי להתקלח. אחרי המקלחת לבשתי על עצמי חולצה ענקית ארוכת שרוולים עם הלוגו והצבעים של פנוויל וטייץ שחור. לבשתי גרבי צמר מפוספסות ונזכרתי שטס הביאה לי אותן במתנה בחורף שעבר אחרי שחזרה מטיול באספן עם אבא שלה. דמעות עיקצצו בעייני והחזקתי אותן. זה פשוט מפגר.
קלעתי את שערי לצמה מרושלת והוצאתי כמה דברים מהמקרר. חשבתי להזמין את שיין לארוחת ערב ואז נזכרתי שיש לו משחק חוץ הערב. ואפילו לא חשבתי לשלוח לו הודעת בהצלחה או להתעניין בניקוד או לזכור שיש לו משחק עד עכשיו. חברה מדהימה יש לו.
הצצתי לעבר האגרטל עם הפרחים המדהימים שהביא לי ושוב רציתי לבכות. אני גם חברה חרא לטס וגם בת זוג חרא לשיין וגם אחות נוראית לתומאס שאני מסננת כבר יומיים וגם חברת קבוצה חרא כי אני עובדת עליהן שאני חולה ונוטשת את המשחק הקרוב.
אני מחליטה לבשל משהו ולקחת לשיין מחר וגם ללבוש בשבילו משהו סקסי מתחת לבגדים. זה מגיע לו. הוא היה הכי טוב שיש בעולם אליי. יותר מכל גבר אחר שאי פעם יצאתי איתו גם בתיכון וגם בקולג׳. הוא היה קשוב לצרכים שלי ולא בצורה מוגזמת. הוא היה חזק ורגיש והיה לו את החיוך ממיס התחתונים הזה והעקשנות הבלתי נגמרת. לא פלא שהתאהבתי בו עד מעל הראש. אני אבשל לו ואז אזמין משהו סקסי במשלוח אקספרס שיגיע עד מחר ואז אני אחזור לתומאס. ואני אשב ביציע ואעודד את הבנות במשחק הקרוב. יהיה בסדר. או לפחות ככה נסיתי לשכנע את עצמי.
התחלתי בבצק פשוט לטובת לחמניות מתוקות שסבתא שלי לימדה אותי להכין. הנחתי אותו בצד לתפוח והתחלתי להכין רוטב מרק עגבניות.
הדלת של הדירה נפתחה פתאום ומשהו כבר נחת על הרצפה. כנראה תיק הספורט של טס. הלב שלי הלם במהירות. היא נכנסה למטבח בצעדים קטנים. הצצה קטנה לעברה גילתה לי שהבגדים שלה היו מוכתמים בטיפות גשם. שערה היה אסוף כולו על קודקוד ראשה בערימה מסודרת להפליא. היה נראתה מותשת כפי שהיא נראית אחרי כל אימון שהיא משקיעה בו מיליון אחוז מעצמה.
״היי״ זו המילה הראשונה שהיא אומרת.
״היי״ אני מחזירה.
״מריח טוב. צריכה עזרה?״ היא שואלת.
״הבצל״ אני מחווה אל קרש החיתוך.
היא חותכת את הבצל, פלפל מתוק, כמה שיני שום ועוד ירקות שהנחתי ליד קרש החיתוך ומסדרת אותם בצלוחיות פלסטיק.
״תודה״ אני ממלמלת לעברה.
״פאק אני לא יכולה עם זה יותר״ היא פתאום מנפצת את האווירה המתוחה.
״אלוהים, גם אני לא״ אני מנידה בראשי.
אני משחררת את כל האויר שהיה כלוא בריאותיי במתח עצום. להפתעתי טס מושכת אותי לחיבוק. אני בוכה, אין סיכוי שהייתי מצליחה לעצור את זה. גם טס בוכה. טס בוכה לעיתים נדירות ובדרך כלל זה בכי מאופק ולא בדיוק הפגנת רגשות מלאה. אבל עכשיו שתינו בוכות בכי מכוער עם אף נוזל ונשימות קטועות וכל הקטע של הנהרות שצורבים את הלחיים.
״אני מצטערת, כל כך״ היא מייבבת לאוזניי.
״גם אני״ אני מייללת.
אנחנו מגיעות איכשהו לנייר טואלט ומרגיעות זו את זו. טס מוזגת לנו מים קרים. לאט אני מרגישה את הנשימה שלי חוזרת לסדרה. אני אהיה בסדר. טס תהיה בסדר. אנחנו מכבות את הגז כדי שלא נתמודד עם מצב של כמעט שריפה שוב. ואז אנחנו מתיישבות על הספה בסלון. בקרבת מקום יש ערימות לא סבירות של טישו לאפים הנוזלים ונהרות הדמעות שלנו.
״שיין בא לדבר איתי״ טס מודה בקול רועד.
״מתי?״ אני שואלת מופתעת.
״אתמול... וכמה שקשה לי לומר את זה הוא צודק״ טס מלמלה והשפילה את מבטה.
לטס קשה להודות בטעויות שלה ואני מכבדת את העובדה שהיא עושה את זה בשבילי.
״במה?״ אני שואלת.
שיין לא אמר לי דבר. הוא בא אליי אחרי שהוא דיבר איתה כנראה והוא לא אמר לי כלום. הלוואי שהוא היה כאן כדי שאני אתן לו נשיקה וחיבוק. הוא טוב מידי בשבילי.
״אני החברה הכי טובה שלך. עמדת לצידי בכל מצב. באש ובמים. אני אוהבת אותך ויודעת שאת בחיים לא תפגעי בי בכוונה... מי כמוני יודעת שהלב בוחר בשבילנו ולנו אין ממש מילה״ טס מחייכת חיוך קטן ועצוב.
״זה היה חרא מצידי להסתיר את זה... אבל הייתי צריכה לקבל את זה בעצמי לפני הכל״ אני אומרת בשקט.
״זה פשוט היה בום בפרצוף. הסוודר שלך. שיין ואני... המערכת יחסים שם מסובכת. הוא קיבל מה שלא היה לי... משפחה שלמה, הורים מאושרים וילדות שכללה הרבה הוקי. השלמתי עם זה אבל לפעמים... זה פשוט חוזר בבום כמו עם זה. כאילו הוא לוקח אותך ממני גם. זה טיפשי כי אני יודעת שהחברות שלנו חזקה אבל זה פשוט הפתיע אותי והרגיש כמו סכין בגב״ היא מתוודה.
הלב שלי מתכווץ. בכלל לא חשבתי על זה ככה אבל היא צודקת. לטס יש משקעים שסביר להניח לא יפתרו בעתיד הקרוב. זה לא פשוט והיא עדיין מתמודדת עם הכל.
״הייתי צריכה לספר לך ורציתי אבל הקדמת אותי. שיין לא יקח אותי ממך, בחיים לא״ הבטחתי לה.
״אני יודעת עכשיו״ היא הנהנה.
״ואת יודעת שלא מגיע לך פרס החברה הכי טובה של השנה נכון?״ אני מרימה גבה.
״כן... מאז שאני ולוק יחד התעלמתי מכל העולם ואשתו. ומהחברה הכי טובה שלי. אבל אין מצב שזה ממשיך. אני ואת הולכות לעשות ערב דייט לפחות פעם בשבוע ואני מרשה לך אפילו לקחת אותי לשופינג הסופש בבוסטון״ טס מחייכת לעברי חיוך זעיר.
״שופינג? טס דאונס רוצה לצאת לשופינג?״ אני מרימה גבה בחדות.
״בשבילך עד חצי המלכות, סיי״ היא מהנהנת ונראית קצת בפאניקה.
אני מזנקת עליה בחיבוק. שתינו צווחות ואז צוחקות. כמה טוב לצחוק שוב עם החברה הכי טובה שלי.
״אחיות לפני זונות, מותק״ אני מצחקקת.
״הרגע קראת ללוק ושיין זונות?״ טס מגחכת.
״אולי..״ אני מצחקקת.
״אני אוהבת אותך ילדה משוגעת״ טס צוחקת.
״ואני אותך, חברה״ אני מחזירה.
אנחנו מתחבקות שוב ואני יודעת שיצאנו מזה מחוזקות. ושהגיע הזמן שכולם ידעו. זה הרגיש פאקינג נפלא.