The Allure Of Darkness | הפיתוי באפלה

| פרק 31 - Sir, It's Over. |

~יום שלישי~
~12:00 PM~
~נקודת מבט לוקה~

"אני אצטרך לבקש ממך לצאת מהחדר אדוני." אחות אחת אומרת לי ואני נאנח. יוצא מהחדר ללא ויכוחים. אני אתן להם לטפל בה.

אני יושב בכיסא ששמו בשבילי בחוץ לחדר. אני מעביר את ידי בשיערי בעצבנות. זה לא מגיע לה. אני לא מגיע לה.

אני מחכה לרופא שיצא. "אדוני זה היה תופעת לוואי לא צפויה, לא הרבה אנשים שורדים את הכדור הזה כדי לחוות אותן." אחת האחיות יוצאת מהחדר ואומרת.

"היא תהיה בסדר?" זה כל מה שאני מצליח לשאול למרות על הזעם בגופי אני מרגיש חסר אונים.

'אולי תעשה מה שאתה טוב בו ותהרוס גם את זה?' מחשבותיי נובחות עליי. 'כל מה שאתה טוב בו זה לגרום לאנשים לפחד ולמות.' אני מאשים את עצמי. ואני צריך לעשות את זה. אני גרמתי להם לרצות לפגוע בה.

בגלל שהיא איתי היא מסתבכת כל כך.

הרבה אחיות רצות לחדר של אהובתי יחד עם כל מיני מכשירים. חלקם אני מזהה חלקם לא. אני מחליט לצפות ורואה את הרופא שמבצע החייאה על גופה של הנסיכה שלי. "שוב." הוא אומר ומוריד ידיו וממנה ומניח מכשיר כלשהו על גופה. הוא עושה את זה שוב ושוב.

נראה שהוא מוותר מעט ואז הוא אומר לאחות לקרוא לי. אני נכנס. בלי לתת לה לצאת בכלל.

"לא." אני אומר כשאני רואה שהוא מסתכל עליי במבט מצטער. "אני מצטער אדוני. זה נגמר." אני מסרב להאמין לזה. מסרב לתת לחייה של הנסיכה שלי לחמוק מבין ידיי. מסרב לתת לה למות. פשוט לא.
היא לא תמות בגללי.
לא. אני חייב לעשות משהו גם אם זה אומר למכור את נשמתי בשביל שלה.
אעשה הכל כדי לקבל אותה חזרה.

אני מתקרב אליה ומבצע בה החייאה בעצמי.

מנשים את גופה היפייפה. אפילו ככה היא יפייפיה.

אני מניח את ידיי על חזיה, חוזר על תנועותיו של הרופא בעוצמה.

שוב

ושוב

ושוב.

ושוב.

ושוב.

עד שצפצוף קוטע אותי לרגע, אבל אני לא מספיק.

אני בודק ורואה שחזרה לה הנשימה והדופק. אני נאנח בהקלה ונותן לאחות לעשות לה בדיקה כדי לוודא ששום דבר לא נפגע.

היא הייתה מעולפת לבדיוק 3 דקות. "עוד דקה וכבר לא היינו יכולים להציל אותה." הרופא אומר לי בחצי חיוך ואני מהנהן באושר. היא תחזור אליי.

כשהם יוצאים מהחדר אני יושב לידה. נאנח בכבדות. "אני לא לאף אחד לפגוע בך. בטח שלא לעצמי." אני אומר ומנשק את ראשה לפני שאני נרדם על הכיסא.