The Allure Of Darkness | הפיתוי באפלה

| פרק 37 - Safe Place |

עוד פרק היום?

~יום שישי~

~09:00 PM~

~נקודת מבט קמילה~

הטיימר מצפצף ואני מוציאה את הפיצה מהתנור ולוקה חותך אותה ולוקח חתיכה בידו. "זה הרגע יצא מהתנור" אני נוזפת בו ולוקחת את החתיכה ממנו.

הוא נותן לי פרצוף עצוב ושרה צוחקת. "אתה נראה בדיוק כמו לפני 15 שנה." היא אומרת בחיוך קטן. "אמא שלו נהגה להכין פיצה והוא תמיד היה חייב לקחת חתיכה לפני כולם ברגע שהפיצה יוצאת מהתנור." היא אומרת וחיוך קטן ועצוב מתפשט על פנייה.

אני מרגישה צורך לחייך חיוך כזה חזרה, כי אני יודעת טוב מה היא ההרגשה.

היא רואה בעיניי את ההזדהות ונראית מבולבלת מעט. אני מספרת לה בעיניי והיא מהנהנת.

היא מחבקת אותי. "אני מצטערת." היא לוחשת לי. "גם אני." אני לוחשת לה חזרה והיא מחייכת מעט.

היא כל כך מתוקה.

היא לוקחת חתיכה מהפיצה וטועמת אותה. פרצוף מופתע עולה על פנייה. כאילו טעמה בדיוק את אותו הדבר בעבר.

"זה מדהים." היא אומרת בחיוך.
"אמרתי לך." לוקה אומר לה וחוטף חתיכה משלו ושולח לי פרצוף כועס.

אני מניחה נשיקה קטנה על אפו והוא מחייך מעט ומגלגל את עיניו. מתעצבן מההשפעה שיש לי על גוש העצבים שהוא קורא לו גוף.

שרה מחייכת מזה ואני מחלקת פיצה לשומרים ולוקה צוחק מעט כשהם נותנים ביס וחם להם.

אני לוקחת ביס מהחתיכה של לוקה והוא נותן לי מבט כועס. אני צוחקת וניגשת לחתוך סלט.

ואז מוציאה את הפיצה השניה ועושה עוד סבב של חלוקת פיצה לאנשים.

~נקודת מבט לוקה~

אני מתאהב בנסיכה הקטנה שלי כל יום מחדש. היא מדהימה. איזה אדם יהיה כל כך נחמד לאנשים שהדרגות שלהם כל כך נמוכות לעומת שלו? איזה עוד אדם יתייחס אליהם כשווים?

"Mi ricorda tua madre." סבתא שלי אומרת לי כשהנסיכה הקטנה שלי יצאה מהמטבח.
(היא מזכירה לי את אמא שלך)

"Davvero?" (באמת?)
מעולם לא שמתי לב לדמיון בניהן, לא שהפסקתי להכיר את אימי הרבה. אני רק זוכר את עינייה הירוקות.

הייתי בן 8 שפרצו אלינו הביתה וירו לה כדור אחד ללב. היא נהרגה במקום.

היא הנהנה מעט כשהיא שמה לב שקמילה נכנסת לחדר.
אני מניח נשיקה קטנה על שפתייה, גורם לשתי הנשים בחיי לחייך.