The Allure Of Darkness | הפיתוי באפלה

| פרק 12 - ?One Night Stand |

מרתון כי אני מדהימה

~נקודת מבט לוקה~

זה היה הרגע הטוב בחיי, להיות כל כך קרוב לאישה היפייפה שלי. שלי? אני לא בטוח שהיא רוצה את זה. זה סטוץ? מה זה?
אוף.
אני ממש מתוסכל מזה שאין לי מושג מה קורה. היא מדהימה וכל פעם שהיא צועדת לתוך זה כאילו האור בחדר נדלק.

פעם ראשונה בחיי שאני ממש מתחנן שזה יהיה יותר מסטוץ. אני ממש שמח שהיא הסכימה לבוא איתי לנשף של קאפונה. לא תכננתי ללכת אחרי שחשבתי שהיא הולכת להבריז לי אבל כנראה שכן אלך.

אני לא רוצה שזה יהיה יותר מסטוץ ואני מאמין שגם היא. אחרת היא לא הייתה נותנת לי את הפעם הראשונה שלה. נכון?

אנחנו נכנסים לאולם הנשף ומלא פפראצי באזור. אבל לא אכפת לי. עוד סיבה לקרב אותה אליי.
אני מצמיד אותה לגופי ולא נותן לאף אחד מהצלמים לקלוט את פנייה. אני מכניס אותה פנימה ואנחנו מסתובבים מעט עד שהיא רואה מישהי ומסמנת לה, אני מניח שזאת 'ספיר' והעוזרת החדשה שלה.

"היי ספיר." אני אומר לאישה שאני לא מזהה.
"אריאל" היא מתקנת אותי ואני לוחץ את ידה.
"הגיע הזמן לפגוש את האישה המוכשרת והנאמנה ביותר בצוות שלי." אני אומר והיא מחייכת.

"זאת סופי, היא העוזרת החדשה שלי."
"כן, זה די הקטע שאני מתפטרת." היא אומרת בחצי צחוק חצי בושה.
"שתי עובדות מוכשרות מתפטרות לי היום אריאל בבקשה אל תהפכי את זה לשלוש." אני אומר וקולי ממש נחמד, הבטחתי שלא אכעס היום.

"לא היום." היא אומרת בחיוך ואני מהנהן.
"אני לא באמת עוזבת, רק מחליפה תפקיד." סופי אומרת ואני מהנהן ולוחץ את ידיה גם.
"טוב להכיר גם אותך." אני אומר לה בחצי חיוך.

אני רואה שהמון אנשים מנסים להשיג את תשומת ליבי ואין לי ממש כח לזה. רק רוצה לקחת את קמילה וללכת הביתה.

"אוכל לגנוב אותה מכן?" אני שואל את אנשות הקשר שלי והן מסמנות לה תנועות שהייתי שומר לחדר המיטות והיא צוחקת.

היא באה אליי בחיוך. "Can I get this dance?" אני אומר לה בטון שאני יודע שמעביר בה צמרמורת והיא רק מהנהנת.

ידייה הקטנות עטופות סביב צווארי בקושי רב הן מצליחות להישאר שם. בכל זאת, יש בנינו הבדל של משהו כמו 30 ס''מ בקלות.

אני שם את ידיי סביבה והמון מבטים נשלחים אלינו. אף אחד לא מזהה אותה אבל אותי הם כולם מזהים.

אני לא בטוח שאני אוהב את המבטים שנותנים באישה היפה שלי. האישה היפה שממולי*. עוד לא שלי וכנראה שהם לא תהיה שלי.

כנראה שזה לא משהו חדש בשבילה והיא כנראה רק מחפשת להכניס יד לארנק שלי. אבל לא אכפת לי. משהו בה שונה מהשאר.
אני שונא את זה שרק היא גורמת לי להרגיש ככה. מה יקרה כשהיא תעזוב? כי היא הולכת לעזוב.

אם לא היום אז כדי לא להסתבך עם המאפיה. ואם זה מה שהיא תרצה לעשות אני אבין אותה לגמרי. העולם הזה רע. הוא אכזרי ואנשים משחקים עם אקדחים כאילו הם היו צעצועי ילדים.

גם אם היא הייתה נשארת אחרי כל אלו כנראה שהייתי מרחיק אותה בשלב מסוים. אסור לילדה הקטנה עם שיער הפלטינה ועיניי האוקיינוס להתקע באמצע של כל זה.

אסור. פשוט אסור.

ממתי אני דואג ככה למישהי? או למישהו באופן כללי חוץ מההורים שלי? אחרי שהם הלכו לא הרגשתי ככה יותר, חמימות כזאת של בית.

מה הילדה הקטנה הזאת עושה לי?