The Allure Of Darkness | הפיתוי באפלה

| פרק 10 - My Best Friend |

~נקודת מבט סופיה~

החברה הכי טובה שלי מאוהבת בבוס שלי.
'הקאפו של המאפיה האיטלקית', 'מלך המאפיות בכל הזמנים', 'הגבר המסתורי עם המבטא האיטלקי' כל מיני שמות יש לו ואלו הכי נפוצים ששמעתי.

הוא אדם קר, ספק אם יש לו רגשות. והיא מאוהבת בו. אני כל כך מצטערת בשבילה אבל אני יודעת שקמיל שלי תסתדר עם הכל.

היא מדהימה ואני בטוחה שאם מישהו יכול לפתוח מישהו כמו לוקה זאת היא.

הוא אידיוט. מניאק. מנצל נשים. סתם עוד אפס.
בדיוק כמו אבא שלו.
אבל איך מספרים את זה לבחורה שרק התאהבה בפעם הראשונה? לא מספרים.

אני אחשוב על דרך לספר לה על הדרך שבה אני ואביו של ג'ון נפרדנו.
הדרך שבה מריאנו דה ולטרי גזל את אהבת חיי ממני.

דמעות נופלות מפניי אבל אני נותנת להן. קמיל בחדר שלה ישנה וג'ון במיטה שלו בבית שלנו. אז אני מרשה לעצמי לבכות בנהיגה חזרה הביתה.

להיזכר באהובי שנקרע ממני, ריי שלי. בשביל משימה בלתי אפשרית שכמובן שלוקה יצא ממנה ללא שריטה אבל ריי שלי? עם כדור בראש.

כשאני מגיעה מחוץ לבית שלנו אני מפסיקה לבכות ומוחה את שאריות הרטיבות מפניי. רק למקרה שג'ון התעורר.

הוא באמת התעורר. "אמא?" "כן מתוקי?" אני עונה בחיוך. "למה לא היית פה כשקמתי?" הוא שואל בדאגה קטנה ואני מחייכת אליו מעט. "אתה זוכר את קמיל? החברה שלנו?" אני שואלת אותו במעט התרגשות והוא מהנהן. "אז היא הייתה צריכה עזרה מחברה שלה " אני אומרת והוא מהנהן בשנית.
"למה לא יכולתי לבוא גם?" הוא שואל.
"פעם הבאה אני אביא אותך גם. מבטיחה." אני אומרת והוא מחייך.

הוא חוזר חזרה למיטה ונרדם וכך גם אני.

"אמא?" קול מתוק מעיר אותי.
"כן ג'וני?" אני שואלת אותו בחיוך.
"מה הבעיה שקמיל הייתה צריכה עזרה איתה?" הוא שואל בחיוך.
"אהבה." אני אומרת.

"לקמיל יש אהבה?" הוא שואל.
"היא חושבת שיש לה. אבל הוא איש מסוכן." אני אומרת והוא מסתכל עליי מבולבל.
"תגידי לה שהוא מסוכן." הוא אומר בנחישות.
"ניסיתי." אני אומרת והוא מסתכל עליי.
"מה קרה לך איתו?" הוא שואל כשהוא רואה שאני דומעת. לפעמים אני בטוחה שהוא לא באמת בן 4.
"הוא לקח את אבא." אני מספרת באנחה.
"זה מה שאת צריכה לספר לה." הוא אומר והנחישות שלו מזכירה לי את ריי. הוא היה עושה הכל כדי להגן עליי ועל הילד הקטן שלנו.

אני מחליטה להקשיב לעצתו של ג'וני ולחשוב על מה לספר לה.

'קמילה.
יש לי משהו שאני צריכה לספר לך על ה'דה ולטרי'.
לפני 4 שנים, הייתי נשואה לבחור בשם ריי. הוא היה אהבת חיי ומהר נכנסתי להיריון אז ההורים שלו לחצו חתונה וזה בדיוק מה שעשינו.
היא הייתה מצומצמת ויפה. אהבתי את הכל כל כך ואני בטוחה שגם את היית אוהבת את זה. אבל שבוע לאחר מכן מריאנו גייס את ריי שלי. לא ראיתי אותו מאז וגם ג'ון מעולם לא ראה אותו.
ה

וא היה חלום של כל אחת, גבוה, שרירי, מתוק, מבין, אוהב ברמות. אמרו לי שהוא מת מירייה בראש. אני כמעט איבדתי את ג'ון באותו לילה.
אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו ואני ממש מפחדת שמשהו דומה יקרה גם לך, כי זה לא מגיע לך. את החברה הכי טובה שלי ואני מאחלת לך את החיים הכי טובים שאת יכולה לדמיין. לא מגיע לך להיזרק בתוך המאפיה הנוראית הזאת. בטח לא תחת ידו של משפחת דה ולטרי.'
אני באה לשלוח אבל מתחרטת. לא היום. מחר.

אני נכנסת למיטה ובוכה את דרכי לחלומות.

חלומות ומחשבות על ריי רומנו, המלך של השכבה מעליי עולים בראשי. אני נזכרת ברגעים היפים ואיך אפשר לשכוח את *ה*רגע.
בו הוא נישק את שפתיי למול הוריו. בטקס החתונה שלנו.

ואז את הרגע שבאו להודיע לנו שהוא מת.
ואז הרגע שכמעט איבדתי את עצמי ואת העובר בביטני.

ועוד ועוד רגעים עולים בראשי, ממהקאות בתחילת ההיריון שהוא היה מחזיק בשיערי. מלטף את גבי.

אני אוהבת אותך ריי שלי. ריי רומנו שלי.
כולם אהבו אותך, אך אני יותר מכולם יחד. תחזור אליי.

ריי שלי, נתת לי את המתנה הכי יפה בעולם אך הייתי מוותרת על הכל רק כדי לראות אותך שוב.

אני בוכה כל הלילה.

גאד דאמט אני ממלמלת כשאני שומעת את השעון מצלצל.

אני קמה ומנגבת את עיניי הרטובות, שמה על עצמי מייקאפ כדי להסתיר את הסימנים השחורים על פניי ונכנסתי להעיר את המלאך הקטן שריי העניק לי.

אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא קמיל. הייתי מתאבדת כנראה. בלי שניהם אני לא שווה כלום. אבל עם שניהם אני הכי חזקה בעולם. בלתי מנוצחת.

אני מתגעגעת ריי שלי.

הלוואי שהוא היה בחיים. אפילו אם הוא לא היה זוכר אותי או חושב שאני מתה. רק הלוואי שיהיה נושם שוב.

ההלוויה שברה את ליבי, אומנם המשפחה שלהם שילמה על הכל אבל עדיין הרגשתי מועקה לעבור את זה. אף אחד ממשפחת דה ולטרי לא היה בהלוויה. מה שנשאר מהם עסקו בהלוויה של אבא של לוקה. מריאנו.

אני בספק אם לוקה בכלל יודע על ריי שלי. וגם אם לא, כל פעם שאני רואה את הפרצוף שלו התמונה של ריי עולה בראשי ואני רוצה לבכות כל כך חזק שאני מעדיפה לירות לעצמי בראש.