נקודת מבטו של זאין:
"וואו הניתוח כבר שלוש שעות והארי דבוק לדלת של חדר ניתוח" אמרתי לליאם
"כן.. אני מאוד מקווה שהיא תיהיה בסדר" ליאם השיב.
לפתע הרופא יצא כולם היו במתח "נו?!?" הארי שאל
"היא בסדר גמור!" הוא אמר ומחייך חיוך קטן מעבר לפרצוף הרציני שלו.
הארי נשם נשימת הקקלה "אז איפה היא עכשיו.?" הוא שאל
"היא בדרך למחלקה אתה יכול לרדת היא צריכה להתעורר עוד שעה בערך אם היא תעורר לםני זה יהיה נס " הרופא אמר
נקודת מבטו של הארי:
נכנסתי לחדר הקדמתי באיטיות לעבר החדר שלה היא הייתה מחוברת לכל המכונות האלה התיישבתי לידה החזקתי את ידה והתחלתי לדבר איתה.
"היי בייב,אני אני מצטער שלא שמרתי עלייך מספיק אני לא מגיע לך , אני אוהב אותך תעעווררי אני צריך אותך איתי כאן בבקשה תתעווררי!" אמרתי ובכיתי קברתי את ראשי בבטן שלה ,
אחרי דקה הרגשתי את ידה עוברת לי בשיער הרמתי את ראשי רואה אותה פותחת עיינים לאט לאט
"בר?!?" התעוררת?!?!" חייכתי אליה
"אני אוהבת אותך הכי בעולם אתה הדבר הכי טוב שקרה לי" היא אמרה בקו חלש בקושי מדברת
"מה קרה היא התעווררה?!" רוני התפרצה לחדר וראתה את בר ערה היא לא אמרה כלום רק חיבקה אותה חזק.
כעבור שבוע:
נקודת מבט של בר:
סופסוף הביתה אחרי המקום הזה שהייתי תקועה בו כשבוע!
"קחי הכנתי לך מרק" הארי אמר
"תודה" נשקתי לשפתיו
"אתה דואג לי יותר מידי אני בסדר" צחקתי
"לא,נשבעתי לעצמי שאני שומר עלייך פי 10000 יותר ממקודם" הוא אמר
לא אמרתי כלום רק נישקתי אתו
נק מבט של רוני :
"וואו אני ממש שמחה שהיא בסדר" אמרתי ומחממת בשמיכה החמה עם נייל
" מכל מה שקרה לארחרונה לא הספקנו כלום לחתונה" הוא אמר נאנח
"מי אמר?" צחקתי
"על מה את מדברת ?" הוא שא מבולבל
השתחחרתי מאחיזתו התכופפתי לקחתי את המחשב פתחתי והראיתילו את התוכניות
"מדהים!" הוא אמר
YOU ARE READING
המנגינה האחרונה
Non-Fictionאיך החיים של הילדה השתנו בגלל אותה בשורה? איך היא תגיב? ומה יקרה? האם זאת תיהיה המנגינה האחרונה ?
