״אנא נגני את זה בבקשה עוד פעם״ המורה שלי לפסנתר ביקשה .
ניגנתי הייתי חייבת להיות מוכנה למופע הגדול באנגליה
״the direction" זה התחרות היחידה שישראל השתתפה בו עד כה!
הוא קרוי ככה על שמם של להקת הבנים ווואן דיירקשיין,כן זאתי מאקס פקטור אבל מה אני מקשקשת כולם מכירים אותם!! כי בעצם הם המנהלים,השופטים! שמעתי שהפרס הוא לנגן איתם שיר בהופעה הקרובה שלהם באנגליה. וואי אני כל כך מתרגשת! אוו מיי גווד! בעוד שאני שוקעת במחשבות המתלהבות שלי המורה אומרת לי ״רוניי נגמר השיעור״ קפצתי מהכיסא ״מה תעשי אחרי השיעור היום ?״ המורה שאלה בצחוק קל.
אני הולכת הביתה מתאמנת על התווים ואורזת מזוודה״ אמרתיי בהתלהבות ובצייפייה. טוב אז ביי המורה נפגש מחר!
הגעתי הביתה מתרגשת ומתלהבת ארזתי מזוודה והתחלתי להתאמן בעודי מתאמנת,אני שומעת קול קורא בשמי.
״רוני,רדי למטה בבקשה אנחנו צריכות לדבר!״
זאת הייתה אימא שלי לפי הטון שלה הרגשתי שזה משהו לא טוב .
״מה קרה ? עשיתי משהו רע ?״ שאלתי בדאגה.
״לא״ ענתה אימא וקולה נשמע מאוכזב.
״אז מה קרה ? אני במתח!״ שאלתי בעודי מתחילה להיות עצבנית.
YOU ARE READING
המנגינה האחרונה
Non-Fictionאיך החיים של הילדה השתנו בגלל אותה בשורה? איך היא תגיב? ומה יקרה? האם זאת תיהיה המנגינה האחרונה ?
