קמתי בבהלה מהמיטה לקחתי את הקרובים ביותר שהיו לי לידי התלבשתי ירדתי בבהלה למטה.
נייל ירד אחרי.
"מה קרה?" הוא שאל
"סיפור ארוך!" אמרתי לקחתי את המפתחות של האוטו ויצאתי בסערה מן הבית.
הטנעתי את המכונית ונסעתי, כל הדרך אני חושבת לעצמי מה תיהיה התגובה של בר שהפרתי את השבועה שלי?
אז חוזה כעס אבל הרבה כעס.
הגעתי לבית שלהם היו משטרות.
"גברת את לא יכולה להיכנס" השוטר אמר לי
"זה הבית של חברה שלי!" אמרתי
"היא לא שם אני מבקש שתלכי כרגע זה מתחם משטרתי" הוא אמר
נאנחתי הסתכלתי על הכל התחלתי ללכת אחורה הדמעות זלגו מעייני לא התאפקו.
הסתובבתי השפלתי את ראשי והתחלתי ללכת לכיוון המכונית שחניתי אותו באמצע מקום.
לפתע שמעתי קול קורא מאחוריי
זה היה קול גברי "רוני!!" הוא קרא
הסתובבתי זה היה הארי.
חייכתי חיול מזוייף
"היי" אמרתי
"היי,בר ליד הב...בכית?" הוא שאל
"לא סתם,נזכרתי במשהו" אמרתי משקרת אני שונאת לשקר
"אוקיי...תקשיבי אנחנו נצטרך לעבור לגור אצלכם לכמה שבועות כאילו בבית איפה שהיינו גרים קודם..בגלל השרשרת" הוא אמר
"אוקיי,החדר שלכם פנוי" אמרתי
"אוקיי" הוא הסתכל עליי במבט חושד כאילו הוא יודע שאני יודעת משהו אבל לא אומרת.
הלכתי למכונית נסעתי לא הביתה לים,למקום שתמיד אהבתי להירגע בו במצבים קשים
עצרתי את המכונית נשארתי בפנים מסתכלת על הים.
ובנתיים שאלות ומחשבות רצות במוחי.
איך יכלתי לעשות את זה ?
השרשרת הזאת השרשרת שכל כך חשובה לה!
למה הבאתי לו את הכתובת,רגע השרשרת הייתה בכספת שיט! הפתק הייתה את הקוד לכספת!
איזה טיפשה אני!
בעודי מסתכלת על הים מנסה להירגע הטלפון צילצל ללא הפסקה הבנתי שזה נייל והחלטתי לנסוע הביתה.
כשהגעתי ראיתי את בר בוכה והארי מנסה להרגיע אותה.
ניגשתי אליה
"יהיה בסדר ימצאו אותה" אמרתי מנסה לנחם על הצער שאני גרמתי.
"לא!"היא קראה ובכתה לתוך חזהו של הארי
רק שלא תיזכר
שלא תיזכר שרק לי,
הייה הקוד .
YOU ARE READING
המנגינה האחרונה
No Ficciónאיך החיים של הילדה השתנו בגלל אותה בשורה? איך היא תגיב? ומה יקרה? האם זאת תיהיה המנגינה האחרונה ?
