נקודץ מבטה של בר:
וואו אני לא מאמינה אני אימא, הילד ממש דומה להארי אגב...אם שאלתם את עצמכם איך קראנו לילד אז קוראים לו דרייק, אנחנו בחרנו את השם מהשם של הלהקה.
כאילו דיירקשין .... דרייק חח לא משנה.
-כעבור חמש דקות-
שמעתי דפק על הדלת והלכת לפתוח
"מי זה?" קראתי לעבר הדלת הגדולה
"רוני!" קראו מהצד השני של הדלת.
פתחתי את הדלת
"היי" חיבקתי אותה
"היי" היא השיבה
"משעמם לי לבד מאז שהבנים נסעו לפרסי המוזיקה בלוס אנג'לס" היא אמרה והתיישבה על הספה
"כן מאווד רציתי ללכת אבל אל היה מי שישמור על דרייק" אמרתי
"מה הבעיה? אני הייתי שומרת לך עליו את יודעת שאני לא אוהבת להיחשף יותר מידי לפאפרצי " היא אמרה צוחקת \
חייכתי "אם כבר מדברם על תינוקות ובעלים מפורסמים תראי איזהה בטן יש לך!" אמרתי
היא צחקה "תגידי הלידה כואבת?" היא דאלה חוששת
"לא ממש לא! כדאת יולדת את לא מרגישה כלום ! ברור דכואב מה חשבת ?!" אמרתי ושניינו צחקנו
נקודת מבטו של נייל:
רוני צריכה ללדת כל רגע אני משגע את בר שתשגיח עליה הארי רוצה להרביץ לי וגם רוני רצה להרביץ לי כי אי חופר 0.
אבל זה רק כי אני דואגלה
"בלי פעילות ספורטיבית ואם יש ל כאבים תגידי לבר " אמרתי
"בסדר בסדר" היא אמרה מהצד השני של הקו
"טוב אני צריך ללכת תשמרי על עצמך אוהב אאותך"
גם אני אוהבת אותך אותך" היא אמרה וצחקה את צחוקה התגלגל.
ניתקתי את הטלפון
"את ממש דואג לה" ליאם אמר
"כן מאווד אני לא מאמין שאני עומד להיות אבא" אמרתי
היי מה נשמע?
אשמח לשמוע תגובות על הסיפור
ותוודהה לכול מי שקורא את הסיפור שלייי
YOU ARE READING
המנגינה האחרונה
Non-Fictionאיך החיים של הילדה השתנו בגלל אותה בשורה? איך היא תגיב? ומה יקרה? האם זאת תיהיה המנגינה האחרונה ?
