המנגינה האחרונה

פרק 75

נכנסתי לתוך הבית התיישבתי על הבר שתיתי מים.
בר תקעה בי מבט שונא .
"מתי תדברי איתי?" שאלתי
היא לא ענתה היא המשיכה בשלה
עליתי למעלה לחדר שלי ושל נייל החזקתי את התינוק ביידי.
"לאיפה אתה מתארגן?" שאלתי
"להופעה שכחת?"הוא גיחך והניח נשיקה על שפתיי.
"מצטערת פשוט כל מה שקורה לאחרונה ו..." אמרתי
"זה בסדר" הוא אמר חיבק אותי מאחורה העביר בי צמרמורת אוי כמה אני אוהבת אותו.
הוא שם את ראשו בשקע צווארי מניח על הצווארי נשיקות קטנות ועדינות.
"נייל הולכים" הארי קרא מלמטה
"אני בא" הוא אמר
ושיחרר את אחיזתו בי
ליוותי אותו למטה שהתינוק ער.
"ביי בייבי בהצלחה" אמרתי הוא נשק לשפתיי ולמצח התינוק
"תודה" הוא אמר ולקח את התינוק בזרועותיו
"אבא הולך להופיע תשמור טוב על אימא" הוא אמר
חייכתי והוא נתן לי אותו בחזרה ליידי.
-כעבור חצי שעה-
התיישבתי בסלון להניק את הילד.
ראיתי את בר יורדת לכיוון הדלת במורד המדרגות
"לאיפה את הולכת?" שאלתי
"לא עניינך" היא אמרה וחיפשה את מפתחות הרכב שלה
"מה מה עם דרייק?" שאלתי
"אל תדאגי לו" היא אמרה ושמה את התיק על כתפה
"ביי" אמרתי
היא לא אמרה כלום וטרקה את הדלת אחריה
לאחר חמש דקות נשמעה דפיקה בדלת
"רגע" קראתי
פתחתי את הדלת
"אן!" חייכתי
היא חייכה אליי חיוך מזויף
"דרייק למעלה?" היא שאלה בקרירות
"כן תיכנסי" אמרתי היא נכנסה וסגרתי אחריי את הדלת למה בר לא נותנת לי לשמור על הילד אחרי הכל אני בן אדם...
-נקודת מבט של בר-
נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע לכיוון ההופעה של הבנים.
המחשבות במוחי לא מפסיקות להרהר.
למה היא עשתה את זה?
סמכתי עליה יותר מידי לא הייתי צריכה.
הגעתי למול האולם קצת הרבה מעריצות קלטו אותי וחשבו שאולי הבנים באוטו
מהר הסתובבתי ונכנסתי דרך הכניסה של האוטובוס של הבנים.
החנתי את האוטו והלכתי לכיוון החדר הלבשה
דפקתי על הדלת
"בנים?" שאלתי
שמעתי אותם מצחקקים סתומים בטח הם רואים סירטון
פתחתי את הדלת התיישבתי ליד הארי לקחתי את ידו והחזקתי בה.
"היי"הארי אמר ונשק ללחיי.
"היי" אמרתי
"ותודה לכם שאמרתי מה נשמע כי הכל מצוין" אמרתי
"יופי אני שמח לשמוע"לואי אמר וחזר למשחק לנסות לנצח את ליאם.
"זה היה בציניות" אמרתי ומגלגלת עיינים הוא צחק
"גם אני אותך" הוא אמר
"בר" הארי לחש באוזניי
"בואי רגע" הוא אמר
הוא לקח אותי אל מחוץ לחדר לאוויר הפתוח.
"תגידי את לא חושבת שאת נוקשה הרבה עם רוני?" הוא שאל
"לא.." נאנחתי
והמשכצי לדבר
"קשה לי לא לדבר איתה ולעשות לה פרצופים אבל היא צריכה להבין כמה נפגעתי ממנה ...בגללה כלום לא נשאר לי.." אמרתי חוזרת להסתכל על העוברים והשבים.
"בר אפשר ללכת לסיימון ולבקש ממנו שיחזיר לנו אותה" הוא אמר
"זה בלתי אפשרי" אמרתי הדמעות חונקות את גרוני
"למה? זה אצלו בלבד" הוא אמר
"לא הארי הוא מכר אותה" אמרתי ופרצתי בבכי
אחרי שנרגעתי
"איך את יודעת ? " הוא שאל
"שמעתי אותם מדברים" אמרתי
"את מי ?" הוא שאל מנגב את שאריות הדמעות מעייניי
"את רוניי ונייל" אמרתי