נקודת מבטו של נייל:
"טוב אז ככה" סיימון המשיך ולפתע הטלפון שלי צילצל ניתקתי אפילו בלי לראות מי זה.
"אתם מגיעים מצטלמים נכנסים לאולם וקווים א" דיבורו של סיימון נתקע עקב צילצול הטלפון של הארי
"אתם תשנו ב" סיימון נקטע שוב למשמע הטלפון של לואי
" טוב אי אפשר לגמור משפט?!?!!?" סיימון התחיל להתעצבן.
"סליחה" לואי התנצל.
לכולם צילצל הטלפון אחד אחרי השני.
נקודת מבטה של בר:
"נוו למה הם לא עונים??!" התעצבנתי
"לא יודעת מה איתך אבל נראה לי שעוד יומיים אני יולדת" היא חייכה
הטלפון שלי צילצל.
"אוי תודה באמת שנזכרת להתקשר!!!" התרגזתי
"סליחה בייב" הארי התנצל והמשחך לדבר "פשוט היינוו בשיחה אצל סיימון
"זה בסדר אני אוהבת אותך" אמרתי
"גם אני" הוא אמר בקול ילדותי
"אין זמן לפוצי מוצי תדברי עם נייל!" רוני קראה לעברי
"בסדר בסדר" אמרתי
"הארי תביא לי את נייל" אמרתי
"בסדר שנייה" הוא אמר
"הלו?" נייל אמר מהקו השני של הטלפון
"כדי שתתפוס טיסה ללונדון הרופאים אמרו שרוני יכולה ללדת או מחר או מחרתים ואני מציעה לך בהקדם ההאפשרי" אמרתי
"מה?! אוקיי בלי לחץ!אני עכשיו אורז תדברים שלי ומנסה לעלות לטיסה בחזרה" הוא אמר לחוץ
"אוקיי בסדר" אמרתי וניתקתי את הטלפון.
"נו מה הוא אמר?" רוני שאלה אותי בעודה אורזת בגדים לרגע שתלד
"שהוא עכשיו משיג כרטיס חזרה" אמרתי ועוזרת לה לקפל את הבגדים.
נקודת מבטו של נייל:
השעה ארבע בבוקר ואני בדרך לבית לא ידעתי לאיזה בית ללכת שלי ושל הבנים או של בר ווהארי החלטתי ללכת לבית דל בר והארי מן הסתם תיארתי לעצמי שררוני תיהיה שם .
הגעתי לבית עכשיו ארבע בבוקר בטח בר ורוני ודרייק יושנים הרמתי טלפון להארי.
"אה נייל?" הארי אמרה חצי יושן.
"תשמע אני מחוץ לבית שלך והשעה בלונדון ארבע בבוקר ומן הסתםבר ורויני ישנות תגיד יש מפתח ספייר?"
"כן...בעציץ נדמה לי" הוא אמר כאילו מדבר מתוך חלום
"אוקיי תודה" אאמרתי וניתקתי את הטלפון שלי.
הוצאתי את המפתח מהעציץ ונכנסתי לבית סגרתי אחריי את הדלת בשקט רב.וכשנכנסתי לבית מצאתי את רוני רואה טלווייזיה
"בייבי את לא יושנת?" שאלת אותה
"לא...היו לי כאבים" היא אמרה.
"מסכנה שלי..יאללה בואי לישון" אמרתי והרמתי אותה כמו כלה.
YOU ARE READING
המנגינה האחרונה
Non-Fictionאיך החיים של הילדה השתנו בגלל אותה בשורה? איך היא תגיב? ומה יקרה? האם זאת תיהיה המנגינה האחרונה ?
