נ.ק מבט רוני:
התעוררתי בשעה 8:00 בבוקר,נייל לא הייה לידי במיטה אבל מצאתי פתק שבו כתוב.
״היי בייב נסעת למשרדים של סיימון אחזור עוד שלוש שעות אוהב אותך נייל ״
חיייכתי למראה הפתק . הלכתי לחדר השינה של בר והארי בר לא הייתה שם.
הלכתי לחדר של דרייק והיא הייתה שם שרה , מרגיעה אותה ולאחר מכן שמה אותו בתוך העריסה בעדינות .
כעבור שלושים דקות:
עמדתי במטבח הרגשתי כאבים נוראיים בבטן עד שצילצלו בדלת"
"רגע" קראתי לעבר הדלת הגדולה
פתחתי את הדלת ואישה שנראת בשנות הארבעים לחייה חחייכה אליי
"שלום בר נמצאת?" היא שאלה
"כ-כן מי את ?" שאלתי היא נראת לי מוכרת
"אני אימא של הארי סבתא של דרייק" היא צחקה
"אוווו בואי תכנסי אני קוראת לבר" חייכתי
"אווקי" היא ענתה בחיוך והתיישבה על הספה
עליתי לחדר של בר ראיתי אותה מקפלת כביסה
"בר אימא של הארי פה" אמרתי
"אוקיי" היא אמרה וחייכה ותלוותה אליי למטה
"בר!!" אימו של הארי אמרה
"אן!"בר חיבקה אותה
"תודה שבאת בזמן כל כך קצר" בר המשיכה
"הכל בשביל הכלה שלי איפ ה הילד?" אן אמרה
"למעלה " היא אמרה ואימו עלתה למעלה
" למה קראת לה כשאני יכולה לשמור עליו" שאלתי
"כי את בלידה" היא אמרה
YOU ARE READING
המנגינה האחרונה
Non-ficțiuneאיך החיים של הילדה השתנו בגלל אותה בשורה? איך היא תגיב? ומה יקרה? האם זאת תיהיה המנגינה האחרונה ?
