Stay-Larry Stylinson [✔]

Stay-2

כשאמו של לואי, ג'והאנה, נכנסה לחדרו והכריזה ש"הולכים לבקר את השכנים החדשים", לואי לא ציפה שמישהו מהם יהיה הנער שעמד מולו כשהם נכנסו לבית.

היו לו עיניים ירוקות יפהיפיות ותלתלים בצבע שוקולד, הוא היה די שרירי וגבוה, ובאופן כללי היה פשוט מהמם. ג'והאנה חייכה לשכנים החדשים חיוך רחב והחלה להציג את המשפחה. "שמי ג'והאנה, זה לואי, הבן הבכור שלי, זאת לוטי, פיזי, ושם אלה פיבי ודייזי." פיבי ודייזי היו תאומות זהות, וג'והאנה לא טרחה להסביר מי-זו-מי בין שתיהן, מפני שממילא אף אחד לא מבדיל.

גברת קוקס (נו, סבתא של הארי-הערת הכותבת) צעדה קדימה והציגה את משפחתה: "זאת אן, הבת שלי, זה דס, בעלה, ואלה הילדים שלהם-ג'מה והארי."

לואי יכול היה לחשוב שזו משפחה נחמדה מאוד, אם הוא לא היה עסוק בלבהות בנער, שמתברר שקוראים לו הארי. לוטי נתנה לו מכה קטנה בזרוע ומלמלה: "אתה בוהה בו!" לואי ניער את ראשו ומלמל ללוטי "תודה..." חלשה.

"כל כך נחמד לפגוש אתכם!" קראה ג'והאנה בחיוך. "אתם נראים משפחה כל כך נחמ..." אן נקטעה על ידי צעקתה של לוטי: "אומייגד! גם את אוהבת את טו דיירקשנס?!" ג'מה פערה את עינייה בהלם. "אלוהים אדירים, כן!!!!"

אחרי כמה דקות של צרחות וצחקוקים לוטי וג'מה עלו לחדר שלה, ההורים הלכו לסלון ביחד עם גברת קוקס והשאירו את לואי והארי לבדם. "טוב... אתה רוצה ללכת לחדר שלי..?" שאל הארי במבוכה. לואי הנהן. הארי חייך חיוך קטן וסימן ללואי ללכת אחריו. "טוב, אז אני הולך לראות עכשיו את החדר שלי בפעם הראשונה..." מלמל הארי ולואי צחקק.

הארי פתח את הדלת האחרונה בסוף המסדרון והציץ עם ראשו לתוך החדר. "אז אני מניח שזה החדר שלי." זה היה חדר די גדול, עם חלון שפנה אל החצר. "חדר נחמד." מלמל לואי. הארי משך בכתפיו והתיישב על המיטה. "אני מעדיף את החדר הקודם שלי. הוא היה קטן יותר אבל הוא היה באמת שלי. לואי הנהן. "אני מבין על מה אתה מדבר."

הארי הנהן והתיישב על המיטה. לרגע היה נראה שהוא עומד להגיד משהו, ואז הטלפון שלו צלצל. זו הייתה שיחת וידאו, והארי ענה לה בחיוך קצת לחוץ. "הלו, ניילר!"

"הארי-הארולד-האזה-אדוארד-סטיילס!!!!" נשמעה צעקה מהטלפון. הארי מצמץ בהפתעה ופתח את פיו, כנראה כדי לענות, אך נקטע על ידי צעקה נוספת: "שלא תעז לענות לי עכשיו!!! למה אני צריך לקום בבוקר, לפתוח את הטלפון ולראות הודעה מהחבר הכי טוב שלי שאומר לי: 'עברתי לדונקסטר, תתקשר כשתוכל'?! ככה אתה עובר, בלי להיפרד?! אתה יודע שג'ס באה לבכות לי שאתה שונא אותה?!?!" הארי ניסה לענות, ואז קול של בת קטע אותו: "לא נכון, אל תוציא אותי תינוקת, נאיל! תכננו את מסע הרצח שלו ביחד!!" הארי עשה פרצוף מבולבל. "מסע רצח? חכו שנייה, אני אסביר..."

"אין מה להסביר, הארולד. כדאי שתסתכל מסביב בשבע עיניים, כי אנחנו בדרך." אמר אותו קול של בן. "אתה בדרך, נאיל. אמרנו שאתה זה שמבצע את הפעולה ואני שומרת שאף אחד לא מגיע." "ג'סיקה אמיליה בראון!! תפסיקי להוציא אותי מטומטם!!" לואי גיחך. הארי העיף בו מבט. "תקשיבו, אתם מוכנים לתת לי להסביר?!" הם שתקו.

"יופי. אז אני אסביר לכם, אבל אחר כך. פשוט יש אצלי מישהו." נשמעה השתנקות. "מישהו, הארולד?! ככה אתה מחליף אותנו? בכזאת קלות?!" הארי נאנח. "אתם דפוקים. זה שכן שלי. טוב, אני אסביר הכל אחר כך. ביי נייל, ביי ג'ס." השניים שהארי היה בשיחת וידאו איתם, שעכשיו התברר ללואי ששמם הוא נייל וג'סיקה, ניסו להגיד כמה דברים, או למנוע מהארי לנתק, מה שכמובן לא עבד להם. הארי ניתק את השיחה והניח את הטלפון על המיטה.

"כן... מצטער על הטמטום שלהם..." מלמל הארי. "זה בסדר, זה היה די מצחיק!" הארי גיחך והנהן. "אלה ג'סיקה ונייל. הם החברים הכי טובים שלי, הם אידיוטים והתגובות שלהם קצת... מוגזמות לפעמים." לואי הנהן. "שמתי לב."

"אני בטח הולך להתגעגע אליהם מאוד, עד שנחזור..." נאנח הארי. "בטח יש לנו פה עוד כמה חודשים טובים עד שנחזור, אף פעם לא נפרדתי מהם לכל כך הרבה זמן. הכי הרבה בינתיים היה כשג'סיקה טסה לאמריקה כמתנה מההורים שלה ליום ההולדת שלה, וזה היה רק לחודש וחצי. וגם היה לי את נייל."

"היי! פה יהיה לך אותי! ואני יכול להכיר לך את זאין וליאם, הם החברים הכי טובים שלי ונראה לי שתסתדרו די טוב!" הארי הנהן בחיוך. "זה יהיה נחמד מצידך."

לואי פער את עיניו. "יש לך גומות!!" הוא קרא בהתלהבות. הארי הנהן במבוכה. "כן..." לואי הושיט את האצבע שלו. "אני יכול...? תמיד חלמתי לתקוע אצבע בגומה!" הארי הרים גבה. בכל מצב אחר הוא היה די מוטרד, אבל ההתלהבות של לואי הייתה כל כך חמודה ומדבקת.

"ברור, אני מניח..." אמר הארי וחייך, חושף את גומותיו. לואי תקע את האצבע שלו בגומה השמאלית של הארי, העמוקה יותר, והוציא. ואז תקע שוב, והוציא. הארי צחקק. "זה מדגדג!" לואי נראה מאושר. "זה כל כך מגניב! הלוואי שהיו לי גומות." הוא נאנח והתרחק.

הארי חייך חצי חיוך. "זה לא כל כך שווה. זאת אומרת, זה כן נראה נחמד ואנשים מתלהבים מזה, אבל זה לא כזה סיפור." לואי גיחך. "אני מניח שאתה צודק." הארי הרים את ראשו בגאווה. "אני תמיד צודק!" הוא אמר. "גם צנוע." לואי גלגל את עיניו. הארי הנהן בחיוך.

אחרי כמה רגעים הארי נשען אחורה על המיטה, הביט בלואי ואמר בחיוך סקרן: "טוב, לואי טומלינסון... ספר לי על עצמך."

----------

פרק שניייי

אני אשמח שתגיבו ותצביעו, באמת שזה ייתן לי מוטיבציה להמשיך ואני לא רוצה לנטוש את הסיפור הזה.

לאביו!!