Stay-Larry Stylinson [✔]

Stay-27

לואי התעורר מחדש. הוא ניסה לפקוח את עיניו, אך כשל, לכן הוא נאלץ לחקור את סביבתו בעזרת חושיו האחרים.

אז הוא שמע צפצופים בקצב סדיר, כמו פעימות לב, וזמזומים של מכשירי חשמל. מבעד לעיניו העצומות הוא הבחין באור חזק. הוא הרגיש שהוא שוכב על מיטה מאוד לא נוחה, והוא הריח ריח של אקונומיקה ומטהר שירותים.

כן, הוא נמצא בבית חולים.

הוא פלט אנחה ושמע השתנקות. "הוא ער!" זה היה קולה של פיבי. או דייזי? הוא לא היה בטוח, הן נשמעות אותו הדבר. יד טפחה על זרועו. "לואי? אתה ער? תגיד משהו!" לואי השתנק לרגע ואז מלמל "גמנחמ..."

פיבי (או דייזי, לואי עדיין לא היה בטוח) פלטה יבבה. "לואי, תפקח את העיניים שלך, בבקשה!" לואי ניסה לפקוח את עיניו ולו לחריץ אחד קטנטן, אך לא הצליח. "אי... יי... אוה..." הוא גמגם. "הא?" לואי נאנח. "לא... אאול..." הוא מלמל. "לא יכול? אתה לא מצליח לפקוח עיניים?" לואי הנהן בעייפות. פיבי או דייזי המהמה בהבנה. "אז... תחזור לישון... אני אחזור עוד כמה שעות." לואי הנהן שוב, הרגיש נשיקה קלה על מצחו ואז שמע דלת נפתחת ונסגרת. הוא עצם את עיניו ושקע בשינה.

לואי התעורר אחרי כמה שעות, ערני הרבה יותר. טוב, לפחות הוא הצליח לפקוח את עיניו.

זרועותיו פעמו בכאב. הוא הביט בידו השמאלית, הכואבת יותר, וראה אינפוזיה מחוברת אליה. הוא השתעל כמה פעמים. "מישהו פה?" הוא שאל בקול. הדלת נפתחה בתנופה ואל החדר התפרצו אחיותיו. "לואי!" קראה לוטי ורצה לחבק אותו. "למה עשית את זה לעצמך?! חתיכת אידיוט!! היית יכול למות!" היא צעקה. לואי השפיל את מבטו. "הארי בחוץ, להכניס אותו?" שאלה פיבי. לואי פער את עיניו והניד בראשו לשלילה. "לא!" הוא קרא. "למה לא?" פיזי קימטה את מצחה. "נפרדתם?" שאלה. לואי הביט בה בבלבול. "אבל... אנחנו לא..." דייזי פלטה צחקוק. "לא ביחד? נו באמת, זה לא שאתם מצליחים להסתיר את זה טוב במיוחד."

"חוץ מזה..." לוטי הושיטה ללואי את הטלפון שלה, המסך היה פתוח על הגלריה שלה. הייתה שם התמונה שלו ושל הארי מהיום של הפרידה. "ג'מה שלחה לי." היא גיחכה. "ולוטי שלחה לנו." פיזי שילבה את זרועותיה. "ואין לכן שום בעיה עם זה?" דייזי גיחכה. "מה פתאום, רק לאמא. אבל היא לא יודעת. לא סיפרנו לה." לואי פלט אנחת רווחה. "תודה."

"לואי, הארי לא זז מהחדר שלך כל הזמן שהיית מעולף. הוא לא יצא משם אפילו לשנייה. מגיע לו להיכנס." לואי נאנח. "בסדר." ממילא הוא צריך לברר איתו כמה דברים.

הבנות יצאו והארי נכנס במקומן.

"לואי!" הוא נאנח בהקלה ורץ אליו, מקרב את שפתיו בכוונה לנשק אותו. "לא." אמר לואי בתקיפות. "מה קרה?" גמגם הארי בבלבול. "אלינור סיפרה לי." הארי קימט את מצחו. "מה?" "אין טעם שתכחיש, אני יודע עליך ועל תומאס."

"תומאס? על מה אתה מדבר?"

"תפסיק כבר, הארי! אני יודע הכל, אני יודע שבגדת בי, אני יודע שהיית איתו. אני יודע! עכשיו צא מפה!!"

"מה, אבל, לואי... אני לא.."

"צא מפה!!"

הארי מצמץ בהפתעה. לואי מעולם לא צעק עליו ככה. "אם זה מה שאתה רוצה." הוא הנהן ויצא מהחדר, מנסה להחזיק את דמעותיו מפסיק זמן עד שיגיע הביתה כדי לא לבכות בפני אף אחד. לואי חושב שהוא בגד בו? בגלל אלינור? לעזאזל עם הכלבה הקנאית הזאת.

"הכל בסדר?" שאלה לוטי כשראתה את הבעת פניו. הארי הניד בראשו לשלילה ורץ אל מחוץ לבית החולים, לכל מקום חוץ משם.

----------

"כמה זמן הייתי מעולף?" שאל לואי בסקרנות. "כמעט שלושה ימים." ענתה פיזי.

"ואתן יודעות איך א.." לואי נקטע על ידי אחות שנכנסה לחדר בריצה. "טומלינסון?" "כולנו." ענתה דייזי בבהלה.

"זאת ג'והאנה. בנות, אתן צריכות לבוא עכשיו."

לוטי, פיזי, פיבי ודייזי רצו אחרי האחות. "מה קרה לה?" שאלה פיבי בפאניקה. "היא... חלה הדרדרות קשה במצבה. היא איבדה את ההכרה והדופק שלה לא סדיר... נתנו לה משככי כאבים, אנחנו... אנחנו חושבים שזה הסוף."

לוטי פלטה יבבת בכי. הם הגיעו לחדר. סביב מיטתה של ג'והאנה היו עשרות מכשירים מחוברים לזרועותיה, לפניה, לבטנה. היא נראתה כל כך חסרת אונים ושונה מהסופר-וומן שהן ראו בבית.

הצפצופים שמדדו את פעימות ליבה נקטעו מידי פעם. "היא גוססת." מלמלה האחות. לוטי יבבה. "לא..." היא לחשה, ואז ג'והאנה פקחה את עיניה.

"אמא!" קראה דייזי ורצה אליה. "איפה לואי?" היא שאלה. "בחדר, אחר, הוא קצת לא מרגיש טוב." מיהרה לענות פיזי. "תמסרו לו שאני אוהבת אותו." מלמלה ג'והאנה. "אני אוהבת אתכן, כל אחת ואחת מכן. כל כך הרבה."

"לא, אמא, תחזיקי מעמד..." ג'והאנה הנידה בראשה לשלילה. "אני לא יכולה. תהיו חזקות."

עכשיו ארבעתן בכו. "אמא! לא, אמא, לא... בבקשה לא..." ג'והאנה חייכה חיוך אחרון ואז עצמה את עיניה.

"להתראות, אמא." לחשה פיזי וליטפה קלות את לחיה של ג'והאנה, שעוד נשמה בכבדות.

"אנחנו אוהבות אותך, אנחנו מקוות שטוב לך עכשיו."

ואז היא הפסיקה לנשום.

צפצוף ארוך וצורם קטע את דממת החדר.

~~~~~~~~~~

אני רוצה להגיד סליחה אבל אני לא באמת מצטערת על זה כי זה נורא הכרחי להמשך אז אני פשוט אשתוק.

נשארו כמה פרקים אחרונים לפאנפיק!

בבקשה תצביעו ותגיבו!

אוהבת ;*