מי את? /גמור (ספר 1)

פרק:31

אין לי מושג כמה זמן אני פה.. מה השעה או עם יש אור בחוץ..

אני עדיין כשורה לכיסא, מאכילים אותי בתפוחים, תפוח אחד בצהריים ואחד בערב.. מביאים לי 4 כוסות מים ביום ולפי הכוסות המים אני חושבת שעבר יותר משבוע וחצי.. ואני עושה פיפי רק בליווי 4 שומרים שלוקחים אותי לתא קטן עם אסלה בלבד..

אני עדיין לבושה בחולצה של טאי ובתחתונים בלבד.. אני תמיד קשורה לכיסא, אני תמיד צועקת ומאיים, ותמיד זה מוביל לזה שמכים אותי , אני לא בוכה או מתחננת אני לא נשברת.

השומר כרגיל בא עם תפוח בידו.. הוא שם אותו בפי ומאכיל אותי, אני בדרך כלל לא אוכלת תפוחים.. אבל אני חייבת לשרוד ואני לא מפונקת.

אני מתגעגעת לטאי, לצחוק שלו, לחיוך שלו ,לריח שלו, לדיבורים איתו, לצחוקים איתו, למגע שלו..

אני מתגעגעת למשפחתי , לצחוקים ולשטויות של זיו, לשיגועי שכל וההוראות של אבי, להצעות והשטלתנות של דין, לראות סרטים ולדבר על אימוני כושר עם עוז, לעצבים ולחיבוקים של איתן...

אני מתגעגעת לחברות שלי, לעדי החופרת והמצחיקה שלי, לרוני היפיפייה, לטלפונים כל בוקר של ליאן, לדיבור הגס של ניצן, ליציאות עם מאי, לקניות עם נוי...

למשרד שלי, לטלפונים, ללקוחות, לצחוקים עם המזכירות, לביקורי משרד של האחים שלי, לכיסא המשרד שלי, לשולחן שלי, למחשב שלי..

אני מתה ללכת הבית, להתקלח לשטוף ממני את הצחנה והדם, להתעטף בשמיכה יחד עם טאי, לאכול אמבורגר, לראות סרט מצחיק.. לחייך.

לא טוב לי פה. אני מרגישה ריקנית ... עייפה..עצבנית..חלשה.. אני מלאת חבורות מהסטירות הבעיטות והאגרופים שלהם.

אביתר נכנס לתא הקטן והחלול.. "מה שלומך יפיפיה?" הוא שואל בגיכוך..

אני מגלגלת עניים , הוא רוטן "טוב על תדברי..תמשיכי עם השטויות שלך תראי לאן זה יוביל.. מחר מתוקה אין לך יותר יציאות לשירותים אין לך יותר 4 כוסות מים אלה רק 2 והתפוחים יורדים לתפוח אחד ביום!"

צעק והלך.. כן אני לא מדברת.. הוא שואל שאלות... ומדבר אבל אני לא מדברת איתו.
אין מצב כי אני יודעת שהוא רוצה שאני יפלות משהו על המשרדים.. אין מצב.

נ.מ טאי-

אני מרגיש רע! אני לא ישן, כל היום אני מחפש אחריי האוויר לנשימה שלי.. הדלק לחיים שלי, לאהבה שלי.

אני בקושי אוכל , אני לא מתגלח, ואני כל הזמן מחפש אחריה.. כל הזמן! אני לא יוותר עד שאמצא אותה.. אבל קשה לי בלעדיה..

בלעדי החיוך הקטן והמתוק שלה עם הגומות בלחיים, הצחוק המתנגן והחמוד שלה, האף הקטן החמודי הזה, השער הארוך והבלונדיני הזה, הגוף הסקסי שלה, הדיבורים איתה, החיים איתה, לשיחות איתה ,לטלפונים איתה, לריח המושלם שלה, לקול המפתה שלה, למגע המטריף שלה.., אני צריך אותה איתי.

השעה שש לפנות בוקר.. כבר שבועיים וחצי בחיפושים אחרי היפה שלי..
אני משתגע!
קשה לי פאק! כמה שהיא חסרה לי!

שיחת טלפון מעוז ברקת...

"הלו?" אני אומר
"יש חדש?" עוד מכחכח מגרונו
"תגיע לפה מצאנו מיקום" אני מנתק ורץ ישר למעלית..עולה לקומה של משפחת ברקת ונכנס בריצה למשרד של דין..

אני רואה שם את כל משפחת ברקת, זיו ניראה רע! עניו אדומות ונפוחות כאילו בכה את חייו, הוא חייור, שערו פרוע, וזיפים מעורים את לחייו.. הוא נראה כמעט כמוני..

איתן נראה גם רע, עיניו חלולות, לסתיו חשוקות, עורו חיוור, ידייו מפרכסות בעצבנות.. השער שלו קוצים , הוא נראה עצבני..

לדין יש עיגולים שחורים מתחת לעניים, הוא נראה כאילו גהנום עבר עליו, הוא צרוד כאילו צעק על כל העולם..הוא עייף ותשוש..

עוז ניראה פקעת עצבים, הלסתות שלו נעולות, עניו ממוקדות, שרירו זזים בפרכוס, הרגל שלו רוטטת, הוא מחזיק רובה ביד אחד וביד השניה הוא נועץ את ציפורניו בארגוף ענק, הוא ממוקד וקשוב.. המבט שלו רצחני.

אביגדור נרא גם כן עצבני עם עיגולים שחורים מתחת לעניים.. הוא נראה כמו עוז.. ממוקד ומוכן להעלות באש את כל העולם בחיפושים אחריה...

אני עומד.. שם ומסתכל עליהם בשאלה .

"היא במחסנים באזור של משפחת תבוסי, כנראה שמשפחת תבוסי לא מודעת לזה שיש שם אנשים כי משפחת תבוסי באירופה בגלל האייום שלהם על אישתו של ירון תבוסי...." אני מהנהן ..

"אוקיי אז ככה" דין מתחיל לדבר על התוכנית להציל את היפיפיה שלי "אנחנו נציב שני שומרים בכניסה לכפות.. ניכנס ונשתמש במשתיקי קול.. לא הורים רק משתקים, כדור ברגל או בכתף, מי שתופס את אביתר נותן לו כדור בבטן, לוקחים את כולם שבויים, מוצאים את אושר ולוקחים אותה ישר לבית חולים מובן?" כולם מהנהנים...

"הבלאגן מתחיל אמיגוס!" זיו אומר בחיוך רחב.

אני בא אושר! אני בא אפי שלי! ואני הולך לשרוף את מי שיעמוד בדרכי!

.........................................................................
מקווה שאהבתם💗
יאוו! מצאו את אושר!!! יאלה טאי לך תרצח תבן זונה חסר הביצים ההוא!

(נ.ב סיה היא החיים שלי💕)

מרתון 👌👌👌

תצביעו ותגיבו!
אוהבת אתכם😍