פרק 4
אנשים שלא הכירו את לואי והארי היו מחלקים אותם לשתי קטגוריות שונות.
החנון והמוכר.
החתיך והמכוער.
המוכשר והנשכח.
הם היו רגילים לזה, כמובן. ובכל זאת, זה לא היה קרוב לאמת. או לפחות לא למה שהם ראו אחד בשני.
הארי היה מופנם. הוא התבדח מעט, אבל צחק תמיד. בקושי דיבר, אבל כשהיה עם חבריו הטובים תמיד מצא מה להגיד. התייחס לכולם בנחמדות, למרות שידע מתי לזרוק הערה עוקצנית.
לואי היה מושך תשומת לב מקצועי. הוא תמיד דיבר בקול רם, אבל ידע להיות בשקט ולהקשיב. הוא צחק על כולם, אבל החמיא לאלו שבאמת היו קרובים אל ליבו. צחק וחייך, אבל הסתיר את המחשבות האמיתיות בליבו.
שניהם ראו אחד בשני את האמת.
אולי חוץ מאמת אחת, אשר אותה כולם ראו מלבדם.
בזמן שכל העולם עסק בעניין המשיכה שלהם לגברים, הם למדו להכיר את האמת ואת הנפש אחד של השני.
בזמן ששניהם היו עסוקים בלשכנע את עצמם שהם רק חברים טובים, שאין למגע שלהם אף משמעות, כל העולם ידע את האמת.
ובכל זאת, לואי לא הופתע כשהוא היה מתעורר באמצע הלילה מנשימות רכות שפגעו בפניו.
הוא לא הופתע כשעיניו היו נפקחות ובחושך היו נגלים אליו קווי המתאר של הנער הקטן, של התלתלים שעטפו את ראשו.
לואי לא הופתע מהפעולות שלו שכאילו נעשו מעצמן, כשהוא עטף את הארי בזרוע אחת, קירב אותו לחזהו, והפך את הצעיר לכפית הקטנה.
למרות מה שכולם אמרו זה לא היה נוח במיוחד, לפחות בהתחלה. לואי שנא לישון על הצד, היה לו צפוף והוא תמיד פחד שהוא יזיע בלילה.
רק לאחר כמה לילות הוא נרגע, הלך אל החדר של הארי לפני שהם נרדמו, ואמר לו על דעת עצמו שהם עומדים לישון יחד.
כנראה שכך או כך זה היה קורה. הארי היה משתחל אל מיטתו בגלל סיוטים באמצע הלילה, אבל לואי רצה בו לידו לנצח, עוד מהרגע הראשון שהגיע אל מיטתו.
הארי דישדש בעייפות אל חדרו של הבוגר, נכנס אל המיטה, ונשכב עם פניו לכיוון לואי.
"לו?"
"ממממ?"
"למה רצית שנישן יחד?"
"אני אוהב לישון איתך, האז."
"אבל למה?"
"כי אני אוהב אותך."
הארי נאנח ועצם את עיניו. הוא חשב שמדובר רק בדרך חברית, כמו תמיד. שגם הפעם לואי רק מזכיר כמה הוא אוהב להיות בחברתו, כחבר טוב.
זה כאב מעט, לא שהארי היה אומר דבר. הספיקה לו החברות שלהם, החיוכים הקטנים, המגע, השינה יחד.
נייל וליאם שאלו אותו יותר מידי פעמים אם הם יחד. הם ידעו שהארי מאוהב בלואי, כולם ידעו. אף אחד לא יכל לפענח האם גם לואי היה מאוהב בהארי.
אהבה חד צדדית תמיד הייתה קשה, וכזמרים מפורסמים היא הייתה קשה אף יותר.
"הארי?" לואי לחש בשקט.
הארי העמיד פנים שהוא ישן. לא היה לו כוח לשיחות קטנות ומטופשות. הוא לא רצה לפקוח את עיניו ולזכור שלואי לא שלו.
כן, היה נחמד שלואי היה שם כל פעם כשהוא היה מתעורר מתנשף מסיוטים. או שהוא דאג לו בכל שנייה פנויה. הכל היה נחמד, אבל לא באמת מה שהקטן רצה לעצמו.
"אני יודע שאתה עדיין ער." לואי אמר.
הארי ניסה להמשיך להעמיד פנים, אבל אז לואי זז. מהר, לפני שהארי שם לב, שפתיו של לואי היו על שלו.
המתולתל הופתע ונלחץ, אז הוא זז במהירות ושיניו נתקעו בסנטרו של לואי. עיניו נפקחו ובהו בלואי המופתע.
"הארי!" לואי שיפשף את סנטרו וכיווץ את גבותיו.
אני כל-כך מצטער, לואי, פשוט אתה נישקת אותי ונבהלתי, ואתה נישקת אותי-"
"כן, נישקתי אותך-"
"לא יחד. כן, ברור." דבריו של לואי נקטעו על ידי זאין.
זאין, נייל וליאם עמדו בפתח הדלת ובהו בהארי ולואי ששכבו אחד לצד השני, צמודים, ובהחלט לאחר מגע קל של השפתיים שלהם.
"זין, מה אתה עושה בחדר שלי?"
"זה זאין. תלמד לבטא את השם שלי נכון. חוץ מזה, לנייל הייתה הרגשה שתתנשקו."
"כן. וצדקתי. חשבתם שאני אפסיד את הנשיקה הראשונה של השיפ המתוק שלי?" נייל אמר.
לואי העיף את מבטו בהארי, שנראה סמוק ונבוך מהנוכחות של שאר הבנים ומכך שפגע בסנטרו. ליבו מיד יצא אל הקטן.
ההתרגשות שהייתה בחזה שלו גברה כשהוא החליט להתעלם משאר הבנים. היד שלו נחה על פניו של הארי, שהרים את עיניו אליו בהיסוס.
"ננסה שוב, בסדר?" לואי שאל.
הארי בקושי הספיק להנהן לפניו ששפתיו של לואי היו על שלו.
והפעם? זה היה הרבה יותר מוצלח מבפעם הראשונה.
~
אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם 3>
YOU ARE READING
אתה רק קלישאה | לארי סטיילינסון✔
Fanfiction[הושלם] הארי סטיילס היה קלישאה מהלכת. הבחור מלהקת הבנים המצליחה. הזמר עם הקול המדהים. האחד שהיה כל-כך מושך וסקסי עד שכל הבנות (וכנראה גם לא מעט מהבנים) רצו לעשות אותו. או שיעשה אותם, כל אחד והפנטזיה החולנית שלו. לואי טומלינסון שנא קלישאות. זאת הסיבה...
